פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם

17 בספטמבר 2008 - פדיונות עתק בקרנות הכספיות בארה"ב באחד משיאי המשבר

17 בספטמבר 2008 נחרט כאחד הימים הקשים ביותר במהלך המשבר הפיננסי הגלובלי. באותו יום נמשכו סכומי עתק מקרנות כספיות בארה"ב - כ-144 מיליארד דולר ביום אחד בלבד, פי חמישה מהממוצע היומי הרגיל. מדובר בהיקף חסר תקדים שמעיד על קריסה מוחלטת של תחושת הביטחון במכשירים הפיננסיים הסולידיים ביותר לכאורה. קרנות כספיות נחשבו עד לאותו רגע למקבילה כמעט ישירה לפיקדון בנקאי קצר טווח, כלי חניה לכספים מזומנים, במיוחד עבור משקיעים מוסדיים.

האירוע שהצית את הפאניקה היה "שבירת הדולר" בקרן הכספית The Reserve Primary Fund , כלומר ירידת שווי יחידת ההשקעה מתחת לערך של דולר אחד. הסיבה: חשיפה לאיגרות חוב של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, שפשט את הרגל יומיים קודם לכן. ברגע שמשקיעים הבינו שגם קרנות כספיות עלולות להפסיד את קרן ההשקעה, הם מיהרו להוציא את הכספים ולחפש מקלט בטוח יותר. החשש הגובר היה מקריסה של שוק האשראי הקצר, דרכו מממנים עסקים את הפעילות השוטפת.

התגובה המהירה של הממשל האמריקאי כללה הבטחת ערבות מלאה לכספי הקרנות, צעד חריג שנועד לבלום את ההתפשטות של אפקט הדומינו. בד בבד הופעלו תוכניות חירום להזרמת נזילות, כולל רכישת נכסים פיננסיים על ידי הפדרל ריזרב. עם זאת, האמון שנפגע לא שוקם במהרה, והאירוע הזה סימן נקודת שפל באותו משבר רחב היקף.

17 בספטמבר 2011 - תנועת Occupy Wall Street קמה וקוראת תיגר על הסדר הכלכלי

ב-17 בספטמבר 2011 החלה לפעול תנועת Occupy Wall Street, מחאה עממית שהתפרצה מתוך לב המערכת הפיננסית של ארה"ב והפכה לגל מחאות כלל-עולמי. המפגינים הראשונים התכנסו באזור וול סטריט בניו יורק כדי למחות נגד אי-שוויון כלכלי גובר, השפעה מופרזת של תאגידים על קובעי המדיניות, והשיטה הקפיטליסטית שלדבריהם שירתה את ה-1% העליון בלבד.

• למה התחזיות השחורות על מפולת לא מסתדרות עם המציאות
• הבנק המסחרי הגדול ביותר בארה"ב קורס והצעד של ממשלת בריטניה לגבי מוצר הבסיס
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המסר המרכזי - "We are the 99%" - הפך לסיסמה שנישאה ברחובות ערים רבות בעולם, כולל לונדון, מדריד, טורונטו, תל אביב, סידני ועוד. התנועה עצמה לא ביקשה להשיג מטרה מוגדרת אחת, אלא להעלות על סדר היום הציבורי נושאים של צדק כלכלי, רגולציה פיננסית, חובות סטודנטים, דיור בר-השגה ועוד. אומנם רבים טענו שלתנועה חסרה תשתית רעיונית קוהרנטית או דרישות ממוקדות, אך קשה להכחיש את השפעתה על השיח הכלכלי והפוליטי.

מבחינה כלכלית, Occupy Wall Street שינתה את הדרך שבה מדינות רבות דנו ברגולציה של המגזר הפיננסי, מיסוי עשירים ורווחי הון, וחיזוק מנגנוני רווחה. במקביל, עלתה קרנו של הרעיון לפיו לציבור הרחב יש מקום לא רק בקלפי אלא גם בשיח הכלכלי. עם זאת, התנועה לא הפכה לכוח פוליטי סדור, ותרומתה המעשית נותרה בעיקר תודעתית וסמלית. היא הביאה למודעות גלובלית רחבה יותר לחשיבות של איזון בין צמיחה כלכלית לבין הוגנות חברתית.

17 בספטמבר 1978 - הסכמי קמפ דייוויד: תחילתו של שקט מדיני שהוליד יציבות כלכלית

ב-17 בספטמבר 1978 נחתם הסכם מסגרת לשלום בין ישראל למצרים, שהפך לאחר מכן להסכם קבע ראשון מסוגו בין מדינה ערבית לישראל. מאחורי ההסכם עמדו ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת והנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר, שהוביל את התהליך בקמפ דייוויד. מעבר לחשיבותו המדינית העצומה, להסכם היו השלכות כלכליות מיידיות ועמוקות.

• הבורסה הראשונה למסחר בביטקוין מתחילה לפעול וההצהרה הדרמטית של יוצר המטבע
• רשת האלקטרוניקה האמריקאית פושטת רגל ויו"ר הבנק המרכזי שמיגר את האינפלציה פורש
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבורסה הראשונה למסחר בביטקוין מתחילה לפעול וההצהרה הדרמטית...

ראשית, עצם הסרת האיום הביטחוני מגבולה הדרומי של ישראל איפשר הפניית משאבים מצה"ל ומהתשתיות הביטחוניות אל תחומים אזרחיים. במקביל, נפתחו אפשרויות חדשות לשיתופי פעולה אזוריים, סחר חוץ והשקעות תשתית. למצרים, הסכם השלום אפשר קבלת סיוע אמריקאי נרחב, הן כספי והן ביטחוני, ששימש כתמריץ לשיקום הכלכלה המקומית. גם ישראל נהנתה מתוספת משמעותית של סיוע כלכלי אמריקאי כחלק מיישום ההסכם.

על אף שהיחסים הכלכליים הישירים בין ישראל למצרים לא התפתחו במהירות, ההסכם יצר תקדים לאזור כולו. מדינות נוספות, לרבות ירדן ולימים גם איחוד האמירויות, החלו לראות בשלום עם ישראל גם מנוף כלכלי ולא רק מהלך מדיני. 

17 בספטמבר 1944 - המבצע הצבאי שנכשל גרר השלכות כלכליות נרחבות

ב-17 בספטמבר 1944 יצא לדרך מבצע מרקט גארדן, מהלך צבאי נועז של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, שמטרתו הייתה להכריע את החזית המערבית במהירות ולחדור לגרמניה דרך הולנד. המבצע שילב הפעלת שלוש דיוויזיות מוצנחות בצפון הולנד עם תנועת כוחות קרקעיים מהירה מדרום. התוכנית הייתה לתפוס שורת גשרים אסטרטגיים, לרבות זה שבעיר ארנהם, ולחבור בין הכוחות לפני שהגרמנים יתארגנו.

אומנם כמה גשרים נכבשו, אך הכישלון החמור בניסיון להשתלט על הגשר בארנהם, והתארגנות מהירה של הכוחות הגרמניים, הפכו את המבצע לכישלון יקר. מעבר לאובדן חיי אדם כבד - כ-17 אלף הרוגים ופצועים - נגרם נזק עצום לתשתיות אזרחיות והושבתו אזורי מסחר, תעבורה ותחבורה שלמים. אזרחי הולנד סבלו בחורף שלאחר מכן מרעב ומחסור, בשל קריסת קווי אספקה.

ההשלכות הכלכליות של המבצע ניכרו בטווח הקצר והבינוני: החקלאות הושבתה, מפעלים נפגעו, והמסחר הפנים-אירופי נפגע. במקביל, נדרשו משאבים עצומים לשיקום תשתיות, גשרים, תחבורה ציבורית ותעשייה. עבור גרמניה, כישלון המבצע לא הביא מיד להפסד, אך תרם להארכת המלחמה ולהגדלת עלויותיה. עבור הולנד זו הייתה מכה כלכלית נוספת בתוך מלחמה שכבר גבתה מחיר כבד מאוד.