עזיבתו של עובד את מקום עבודתו למספר שעות ללא הסכמת המעסיק אינה נחשבת לנטישת מקום העבודה שדינה התפטרות

העובדות ------------- העובדת הינה אישה חרדית שתפקידה מזכירה משפטית ומנהלת חשבונות. המעסיקה הינה עורכת דין בעלת משרד עורכי דין. המעסיקה אישרה לעובדת לצאת לחופשה בערב חג הפסח ובכל ימי חול המועד ואף יום חופש נוסף ביום ראשון ה 28/3/10. העובדת ביקשה יום חופשה נוסף ב- 25.03.2010 אך המעסיקה סירבה לאשר לעובדת חופשה זו. העובדת הגיעה לעבודה ב- 25.03.2010 בשעה 8:00 ויצאה בשעה 10:00 מהעבודה. באותו היום שלחה המעסיקה לעובדת מייל ובו ציינה, כי התנהגותה של העובדת באותו יום משמעותה התפטרות. המעסיקה טענה, כי סירבה לבקשתה של העובדת לצאת לעוד יום חופש מאחר והייתה בפגישות מחוץ למשרד. למרות סירובה יצאה העובדת מהמשרד בשעה 10:00. לפיכך, נטשה את מקום העבודה, התנהגות שמשמעותה התפטרות. לטענתה, התנהגות זו שוללת מהעובדת הודעה מוקדמת, חלק משכרה עבודה ונסיעות ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין. העובדת טענה, כי חזרה לעבודה ב- 06.04.2010 לאחר חופשת הפסח וגילתה רק באותו היום במשרד כי נשלח אליה מייל בו מצוין, כי התנהגותה ביום 25.03.2010 משמעותה התפטרות, וכי יש עובדת אחרת במקומה. העובדת טענה, כי המעסיקה לא סירבה בצורה חד משמעית ליציאתה ליום חופש, וכי השיקול לצאת לחופש נבע מהצורך שלה כאישה חרדית לקיים את מצוות הכשרת ביתה לחג. לפיכך טענה, כי אין בהתנהלותה משום התפטרות אלא פיטורים מיום 06.04.2010, המזכים אותה בהודעה מוקדמת, הפרשי שכר, פדיון חופשה, נסיעות וכיו"ב עד למועד זה. פסק הדין --------------- בבואו של בית הדין האזורי לעבודה להכריע באם העובדת פוטרה או התפטרה, בחן הוא האם הייתה כוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים לסיומם (דב"ע שם/116-3 שלום סלמה נ' מדינת ישראל פד"ע יב' 375). בנוסף, ביה"ד מציין בפסק דינו, כי המעביד הוא הנותן את החופשות וקובע את מועדן (דב"ע לא/ 1-3 ישראל בר אדון נ' שמחה ג'רד, פד"עב 121). לפיכך נקבע, כי בקיצור יום העבודה על ידי העובדת הפרה העובדת את הסכם העסקתה, וביצעה הפרה משמעתית חמורה. עם זאת, משך לאור תקופת העסקתה הקצרה של העובדת (חמישה חודשים), משך היעדרותה, כשש שעות, ללא אישור, של העובדת, והנסיבות האישיות שלה כאישה חרדית, מסיק בית הדין לעבודה כי לא הייתה בכוונת העובדת להתפטר. בית הדין הארצי פסק בעבר, ש"משנאמר לעובדת כי במידה ולא תגיע למחרת לעבודה, יראו בה כמתפטרת, כאילו נאמר לה: אם תנהגי כך, אין לך מה לחזור לעבודה, פשיטא, שבמעשה פיטורים מדובר" (דב"ע נז/52-3 לוי אתי נ' אגמי שיווק רהיטים בע"מ, מיום 3.7.97). מכאן קבע בית הדין לעבודה, כי העובדת לא התפטרה אלא גרמה בהתנהגותה לפיטוריה. בית הדין לעבודה קבע, כי מועד פיטוריה של העובדת הינו 06.04.2010. לעובדת אין חיבור לקו האינטרנט בביתה בשל היותה חרדית ולפיכך לא יכלה לקבל את הודעת המייל על פיטוריה בעת שהותה בבית אלא לאחר חזרתה למקום העבודה. לפיכך, תהיה זכאית העובדת להפרשי שכר, פדיון חופשה ונסיעות עד למועד סיום יחסי עובד מעביד שחל בתאריך 06.04.2010. בית הדין לעבודה קבע, כי בנסיבות אלו של פיטורים על רקע הפרת משמעת המעסיקה אינה זכאית לחלף הודעה מוקדמת. בנוסף, נקבע במקרה זה, כי מתייתר הצורך בשימוע לעובדת, שכן השמיעה את טענותיה בפני המעסיקה באופן מפורט בשיחות שקיימו ביניהן לפני היום המדובר (25.03.2010). העובדת ידעה היטב שבעזיבתה את מקום העבודה היא ממרה את פיה של המעסיקה וכי היא עלולה בנסיבות אלו להיות מפוטרת. על כן העובדת אינה זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".