בית הדין פסק לעובד פיצוי על סך 40 אלף ש"ח מאחר שמועמדותו לעבודה נפסלה עקב לקות השמיעה שלו

העובדות -------------- אמיר ציון (להלן: "העובד") סבל מלקות שמיעה באוזנו. בחודש ינואר 2008 זומן העובד למרכז הערכה לצורך בדיקת התאמתו לתפקיד נציג שרות במוקד בזק החברה הישראלית לתקשורת (להלן: "המעבידה"). העובד עבר בהצלחה את בחינות ההתאמה לתפקיד. בסיום הראיון התבקש העובד להמציא אישור רפואי וזאת כחלק מהליך הקליטה. לנוכח סמיכות הזמנים לא היה בידי העובד להמציא למעבידה אישור של רופא תעסוקתי עובר לפתיחת הקורס. על רקע האמור לעיל, עוד באותו היום (29/1/08) התקשר אל העובד מנהל מחלקת גיוס וקליטה במעבידה, על מנת להודיע לו, כי לא יוכל להתחיל את הקורס. לטענת העובד, נאמר לו, כי הכלל אצל המעבידה הוא, כי עובדים עם ליקוי שמיעה אינם יכולים לעבוד במוקדים הטלפוניים וגם אישור של רופא תעסוקתי לא יוכל להכשיר זאת. על רקע האמור לעיל טען העובד, כי המעבידה הפלתה אותו לרעה, וכי הוא זכאי לפיצוי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן:"חוק השוויון"). לטענת המעבידה זימונו של העובד לראיון במוקד היה "לפנים משורת הדין", ובמהלך הראיון לא התרשמה המראיינת, כי לעובד יש כישורים מתאימים לעבודה במוקד. פסק הדין ------------ לעובד נמסרה הודעה, כי ללא אישור של רופא תעסוקתי לא ניתן לקלוט אותו לעבודה. לנוכח האמור לעיל ועל מנת להכריע בטענת האפליה, בשלב ראשון יש לברר האם הדרישה שהעלתה המעבידה היא דרישה לגיטימית, וזאת בשים לב לכך שסעיף 8 (ג) לחוק השוויון קובע, כי אין רואים כהפליה פעולה או הימנעות מפעולה המתחייבת מהדרישות המהותיות של התפקיד או של המשרה. לפיכך, גם אם ההנחה היא לטובת המעבידה, כי בנסיבות העניין אין פגם בדרישה לאישור של רופא תעסוקתי, הדעת אינה נוחה מכך שהדרישה שהעלתה המעבידה, בעיתוי בו הועלתה, הובילה לכך שהעובד איבד הזדמנות להשתלב בעבודה, על אף שנמצא מתאים למשרה. בהקשר זה, חוק השוויון קובע, כי "אפליה" משמעה גם אי ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות, אשר יאפשרו את העסקתו, ובלבד שאין בכך כדי להטיל על המעביד נטל כבד מדי. על פני הדברים, אפשר, כי בהשקעת מאמצים סבירים ניתן היה למצוא דרך שתיישב את הצורך באישור רופא תעסוקתי (בהנחה שאכן היה מקום לדרוש אישור כזה), עם המועד שנקבע לתחילת הקורס. כך, לדוגמא, אפשר שניתן היה לקלוט את העובד לעבודה בכפוף לכך שימציא אישור רפואי בהמשך, אפשר שניתן היה לפעול באופן נמרץ יותר, על מנת שהעובד יובא בפני רופא תעסוקתי מטעם המעבידה בתוך זמן קצר, על מנת שניתן יהיה לשלבו בקורס. לנוכח האמור לעיל, מאחר שהשתכנע בית הדין, כי העובד נמצא מתאים למשרה ומועמדותו נפסלה בגין לקות השמיעה ממנה הוא סובל, ומאחר שהמעבידה לא הוכיחה כי ביצוע ההתאמות הנדרשות על מנת לאפשר קליטתו בעבודה היה בבחינת נטל כבד מדי בנסיבות העניין, החליט בית הדין לזכות את העובד בפיצוי לפי חוק השוויון. על רקע כל האמור לעיל, מצא בית הדין לחייב את המעבידה בפיצוי לפי סעיף 14 לחוק השוויון בסך 40,000 ש"ח.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".