500 ש"ח לצילום, 15 אלף לרכישת נשק: כך איראן מגייסת ישראלים לריגול

שיטת הפעולה של האיראנים בגיוס מרגלים פשוטה:  פונים בזהות בדויה ברשתות החברתיות, לאזרחים ישראלים ומציעים להם משימות קטנות בתמורה לכסף. הסכומים הולכים ועולים בהתאם למשימה, למשימות "קטנות" הסכומים קטנים. יש מי שמוכן לבגוד במדינה שלו בתמורה לסכומים הקטנים ומתפתה לסכומים היותר גדולים. התעריף הוא באזור הזה:  500 ש"ח לצילום של אתר ציבורי, 1,500 ש"ח לתיעוד מתקנים רגישים, 2,000 ש"ח להצתת רכב. במקרים חריגים, התשלום מגיע ל־15 אלף ש"ח, בעיקר כשמדובר בהעברת מידע ביטחוני או אמצעי לחימה.

הכסף מועבר לרוב בקריפטו, כדי להקשות על מעקב. המשימות כוללות צילום, תצפיות, ולעיתים גם פעולות חבלניות. מדובר על עשרות אזרחים שתמורת תשלום יחסית נמוך מספקים לאיראנים תמונת מודיעין יחסית רחבה. 

אתמול נחשפה פרשה נוספת: דוריה אחיאל ויובדה ישראלוב, בני זוג בשנות ה־30 לחייהם מרעננה, נעצרו בדירתם על ידי בלשי היחידה ללוחמה בפשיעה והשב"כ. בחיפוש בדירה נמצאו טלפונים, מחשבים ומזומנים. בין החומרים: תכתובות ישירות עם סוכן איראני. אחיאל צולמה מתעדת אתרים שונים בארץ וטענה שמדובר בגרפיטי בלבד. לפי החשד, מדובר בתיעוד מודיעיני מכוון.

בית המשפט האריך את מעצרם בשבעה ימים. אחיאל לא התייצבה לחקירה ונעצרה בדירה. ברקע גם חשדות לשימוש בסמים. ישראלוב, לדבריו, רק העביר 100 דולר לקריפטו עבור "יונתן מירושלים". לשניים רקע פלילי קודם, כולל תיק פתוח בנושא סמים. הסנגור טען שאין ראיות ממשיות, אך המשטרה סבורה אחרת.

בנוסף, שלושה צעירים נוספים נעצרו ביממה האחרונה בפרשות דומות:

מרק מורגיין, בן 33 מבקעת הירדן, חשוד כי קיבל רימון יד ממפעיל זר והיה אמור להעבירו ליעד אחר, תוך שהוא מודע לכך שהנשק עלול לשמש לפגיעה באזרחים.

יוני סגל (18) ו־נהוראי מזרחי (20), תושבי טבריה, תיעדו קניונים מרכזיים – דיזנגוף סנטר, ביג פאשן טבריה וגרנד קניון חיפה – ושלחו מידע על אבטחה, מבנה המקום, ופרטים נוספים.

בכל אחד מהמקרים, המשימות בוצעו תוך תשלום או הבטחת תשלום.

השב"כ מזהיר: כל צילום הוא פתח לפעילות עוינת

גורמי הביטחון חוזרים ומדגישים: תיעוד אתרים, גם אם נראה תמים, עלול לשמש בסיס לפיגועים. הפעילות הזו, גם כשמתבצעת "רק בצ'אט", מוגדרת סיוע לאויב בזמן לחימה. העונשים חמורים, ובמקרים מסוימים מגיעים לעשרות שנות מאסר. מדובר בתופעה מתרחבת, שהשירותים החשאיים בישראל מתייחסים אליה כאל איום אסטרטגי – דווקא בגלל הפשטות שלה. כל אדם עם גישה לטלפון ולרשתות חברתיות עלול להפוך, גם בלי להבין את מלוא ההשלכות, לחלק ממערך ריגול פעיל.