עמוס כרמלי
צילום: מתוך אלבום משפחתי

עמוס כרמלי: "מאוכזב מהרדיפה אחרי הרייטינג, עיתונות זה מקצוע מקופח"

העיתואי שחתום על אלפי כתבות, יקבל היום פרס בכנס חיפה, לאחר שבקשה להעניק לו את פרס ביאנו, כשל. כרמלי נרגש, אבל גם חושש לעתיד המקצוע
אלכסנדר כץ |

עמוס כרמלי, אחד מוותיקי העיתונאים בישראל, יזכה היום (יום ה') לפרס מפעל חיים בכנס חיפה לתקשורת - יוזמה של תא עיתונאי חיפה בשיתוף ארגון העיתונאים, כתשובה לכנס העיתונאים באילת. כרמלי, שנכנס לתחום עוד באמצע שנות ה-50, נרגש מהרגע, אבל גם צופה על שוק העיתונות עם הרבה חשש וביקורת.

"טבעי שזה מרגש לקבל פרס, הערכה מקולגות למקצוע", סיפר אתמול בשיחה עם אייס. "אני בהחלט אגיע לקבל את הפרס". את הפרס הוא יקבל בכנס שיתקיים במהלך היום באוניברסיטת חיפה.

מזה חודשים ארוכים שחברי תא העיתונאים ניסו להניע מהלך במסגרתו יקבל כרמלי את פרס ביאנו לתקשורת. מדובר בפרס של עיריית חיפה, שהחליטה מהשנה להעניק אותו גם לאישים מחוץ לחיפה, ובחרה הפעם במו"ל כלכליסט יואל אסתרון. עם ההחלטה לייסד את כנס חיפה לתקשורת, הוחלט גם באופן מיידי להעניק לכרמלי - זוכה פרס סוקולוב לתקשורת - את הפרס.

את הפרס בכנס 'מחוץ לבועה' יעניק לו מוטי קירשנבאום, חברו לרשות השידור, בה עבד כרמלי (77) במשך עשרות שנים, ככתב קול ישראל וערוץ 1 בחיפה והצפון, וממקימי סניף חיפה של רשות השידור. במהלך השנים יצר כ-3,000 כתבות והסרטים דוקומנטריים. הוא היה גם

מתוך אלבום משפחתי

כרמלי מבקש לא להתייחס למאבקים הפנימיים, אלא דווקא למצבה של התקשורת נכון לשנת 2014. "אני חונכתי אחרת", הוא טוען, "אני מאוכזב מחוסר הדיוק של הדיווחים, מהרדיפה אחרי הרייטינג. התקשרות חוטאת לתפקידה. ניסינו לעשות את הטוב ביותר, והגענו למצב שהרייטינג ינצח את האמת ואת חובת הדיווח".

לדבריו, "העיתונות זה מקצוע מקופח ומנוצל. יש מפסיקים מנצלים, זה שוק עבדים. תמיד היו כל מיני עכבות לא טובות, אבל הדברים הורעו בשנים האחרונות. אין כתבה או ידיעה שאני לא מזהה מי עומד מאחוריה, ולעיתים מי שילם עליה".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
תקליטים ודיסקים מפוזרים AIתקליטים ודיסקים מפוזרים AI

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם

עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה

בן פלמון |
נושאים בכתבה אמנים במוזיקה

לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?


אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים

אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.

כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל. 

השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.

ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף

ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים. "I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.

כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי העולם.