ליאל בריינארד הפדרל ריזרב הפד
צילום: Federalreserve

סגנית יו"ר הפד' צופה שהריבית תישאר גבוהה - למה בכל זאת השוק מתאושש עכשיו?

"הריבית תצטרך להיות מגבילה מספיק במשך זמן מה כדי לוודא שהאינפלציה תחזור ל-2% באופן מתמשך" - אבל היא בעצם גם אומרת שהריבית כבר מספיק גבוהה; באירופה סבורים שהשוק קצת אופטימי מדי בצפי לירידת ריבית וחבר הבנק המרכזי צופה המשך עלייה בריבית - עוד לפחות פעמיים
נתנאל אריאל |

אפשר היה לקרוא את זה גם בפרוטוקול הפד' האחרון, אבל בפד' יש עוד ועוד גורמים שכבר אומרים את זה בצורה די ברורה - הם לא מתכננים להוריד את הריבית בקרוב, מבחינתם - לא בשנת 2023 לפחות. נכון אמנם שתהליך העלאת הריבית כבר מגיעה כנראה לסופו, אבל זה לא אומר שהריבית תתחיל לרדת מיד לאחר מכן. בשוק צופים כעת בסבירות של יותר מ-90% שבפגישת הפד' הקרובה, ב-1 בפברואר, הבנק המרכזי יעלה את הריבית ב-0.25% 'בלבד' לטווח של 4.5%-4.75% (אחרי מספר העלאות רצופות של 0.75% הפד האט את הקצב להעלאה של 0.5% וכעת צפויה המשך האטה).

לדברי סגנית יו"ר הפד', ליאל בריינארד, "הפד לא יוותר על מחויבותו להמשיך ולהוריד את האינפלציה - אנחנו נחושים לשמור על המסלול" והוסיפה כי הריבית צריכה להישאר גבוהה. מדובר בדברים דומים למה שאמרו חברים נוספים בבנק המרכזי, וזאת מכיוון שאמנם נכון שהאינפלציה נמצאת בירידה אבל עדיין נמצאת ברמות גבוהות מאוד.

"גם עם ההתמתנות האחרונה, האינפלציה נשארת גבוהה, והמדיניות תצטרך להיות מגבילה מספיק במשך זמן מה כדי לוודא שהאינפלציה תחזור ל-2% על בסיס מתמשך", אמרה בנאום בשיקגו. "זה יאפשר לנו להעריך נתונים נוספים ככל שנקרב את ריבית המדיניות לרמה מגבילה מספיק, תוך התחשבות בסיכונים סביב יעדי המנדט הכפול שלנו" (שמירה על יציבות מחירים ועל שוק התעסוקה).

איפה בכל זאת היא כבר מזהה ירידה באינפלציה?

למרות הדברים, בריינארד הצביעה על מספר תחומים שבהם היא רואה את האינפלציה מתחילה לרדת: היא רואה מספרים חלשים יותר במכירות קמעונאיות וגם בעלייה בשכר, והביעה מטילה ספק בכך שהכלכלה תיכנס לסחרור אינפלציוני, כמו בשנות ה-70, אז האינפלציה הזינה עליית שכר שבתורם הזינו את האינפלציה ואלה הובילו שוב להעלאות שכר וכך הלאה,

"יחד, מגמות המחירים במוצרי הליבה ובשירותים שאינם דיור, האינדיקציות הטנטטיביות להאטה מסוימת בשכר, העדויות לציפיות המעוגנות והאפשרות לדחיסת שולי עשויות לספק קצת ביטחון שאנחנו לא חווים כרגע שכר בסגנון שנות ה-70- ספירלת המחירים", אמרה בריינארד.

על פי המדד המועדף של הפד' - מחירי ההוצאות לצריכה אישית ללא מזון ואנרגיה - האינפלציה נמצאת בקצב שנתי של 3.1% בשלושת החודשים האחרונים, הרבה מתחת לקצב של 12 חודשים של 4.5%. נכון, זה עדיין הרבה יותר מהיר מיעד ה-2% של הפד, אבל משקף שיפור.

הנדל"ן המסחרי בארה"ב כבר נמצא בירידה, וגם מחירי השכירויות עולים אבל בפד וגם כלכלנים נוספים מעריכים שזה יירגע בהמשך השנה, כשחוזי השכירות יצטרפו למגמה בנדל"ן המסחרי. עלויות הדיור נותרו גבוהות, אך בריינארד ובכירים אחרים בפד צופים כי אלו יקלו בהמשך השנה כאשר חוזי השכירות של הדירות ילכו בעקבות הירידה בנדל"ן מסחרי. סקרי צרכנים שנעשו לאחרונה מראים גם כי בעוד שציפיות האינפלציה נותרו גבוהות בטווח הקרוב, הן יציבות בטווח הרחוק יותר.

קיראו עוד ב"גלובל"

בינתיים, הפד' כזכור צפה שהריבית תגיע ל-5.1%, אבל בשוק צופים עצירה מוקדם יותר, כרבע אחוז פחות. בשוק גם מצפים לירידת ריבית במהלך השנה הקרובה, אבל כאמור - בפד' חושבים שזו תחזית אופטימית מדי. בריינארד כמובן לא סיפקה אינדיקציה לירידה אפשרית כזו בריבית.

ומה באירופה?

"זה בטוח שהבנק המרכזי האירופי לא יפסיק אחרי העלאה אחת נוספת של 50 נקודות בסיס בפגישת קביעת הריבית הבאה שלו" אמר חבר הבנק המרכזי של אירופה, קלאס נוט, שהוא גם נגיד הבנק המרכזי של הולנד. לדבריו, "השוק לא מתמחר נכון את העלאות הריבית". הוא צופה עוד שתי העלאות ריבית לפחות כיוון ש"מה שראינו עד כה אלה לא נתונים שמעודדים אותנו".

"ראינו עוד קריאת אינפלציה אחת שבה לא היו סימנים להפחתת הלחצים האינפלציוניים הבסיסיים. אז אנחנו צריכים לעשות את מה שנצטרך לעשות, ואינפלציית הליבה עדיין לא שינתה כיוון בגוש האירו וזה אומר שההתפתחויות בשוק, נגיד בשבועיים האחרונים, לא מתקבלות בברכה לחלוטין מנקודת המבט שלי. אני לא חושב שהם תואמים למטרה של חזרת האינפלציה לכיוון 2%", אמר נוט.

הבנק המרכזי האירופי (ה-ECB) העלה את הריבית ארבע פעמים במהלך שנת 2022, והריבית עומדת שם כבר על 2.5% (ריבית הפיקדונות על 2%). הבנק גם צופה המשך העלאת ריבית בשנה קרובה כדי להאט את האינפלציה ביבשת, שעומדת על 9.2%, הרחק כמובן מהיעד של 2%.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.