עברה ניתוח בחזה בגיל 17 - ותבעה את קופת החולים והמנתח
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, חויבו מכבי שירותי בריאות והמנתח הפלסטי יורם וולף בתשלום פיצויים בסכום כולל של 175 אלף שקל לצעירה שעברה ניתוח חזה בגיל 17. הניתוח, שבוצע להסרת היפרטרופיה (הקטנה) ולהרמת השדיים, הותיר את התובעת עם נזקים גופניים, צלקות נפשיות ואסתטיות משמעותיות, ואף פגע באוטונומיה שלה.
הצעירה, ילידת 1998, פנתה בגיל 17 למרפאת קופת החולים כדי לבצע ניתוח להקטנת והרמת חזה בשל בעיות בריאותיות. לאחר בדיקה ואישור מהוועדה לניתוחי שד, היא נותחה בידי הרופא המומחה מטעם הקופה. לטענתה, הניתוח לא רק שלא פתר את בעיותיה, אלא אפילו החמיר את מצבה.
התכנון המקדים לניתוח היה לקוי צילום: Istock
כבר בשלב ההחלמה היא החלה לדווח על צלקות כואבות ועל כך שהפטמות לא ממוקמות בגובה תקין - מה שיצר בעיות תפקודיות ואסתטיות. בהמשך התגלה כי התכנון המקדים לניתוח היה לקוי, וכי הטיפול אחריו לא נעשה כראוי.
לא הוסברו לתובעת הסיכונים והסיבוכים האפשריים
- הרופא דרש לקבל פרטי מתלוננים נגדו - מכבי סירבה
- מכבי מעוניינת לרכוש מפלסאנמור מכשירי אולטרה-סאונד - המניה קופצת ב-6%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת טענה כי לא ניתנה לה הסכמה מדעת לפני הניתוח, וכי לא הוסברו לה הסיכונים והסיבוכים האפשריים. היא גם הוסיפה שנותרו לה נזקים נפשיים וגופניים שגורמים לה בושה ופגיעה באיכות חייה. לדבריה, ניתוח שאמור לתקן נדחה על ידה בשל הסיכונים המוגברים הכרוכים בו.
מנגד, הנתבעים טענו כי הניתוח בוצע על פי הסטנדרטים המקובלים. הם הציגו מסמכים שמצביעים לכאורה על כך שהמנותחת קיבלה הסברים מלאים לפני ההליך, ואף חתמה על טופס הסכמה מדעת.
סגן הנשיאה, השופט יובל גזית, קיבל את טענות התובעת באופן חלקי. המומחים שמינה בית המשפט קבעו שהתכנון המקדים של הניתוח היה לקוי, וכי ניתן היה למנוע את המיקום השגוי של הפטמות, שהוא אחד מהליקויים המרכזיים שנגרמו. על פי חוות דעת מומחה בתחום הפלסטיקה, "מיקום גבוה מדי של הפטמות נובע מליקוי בתכנון מוקדם של מתווה הניתוח".
- טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' בעסק של הבעל
- הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
בנוסף, המומחה בתחום הפסיכיאטריה העריך את נכותה הנפשית של התובעת ב-5%, וקבע שהיא סובלת מהפרעת הסתגלות. עם זאת, הוא ציין כי אין לכך השפעה על כושר העבודה שלה.
השופט גזית הדגיש את החשיבות של עקרון ההסכמה מדעת בביצוע טיפולים רפואיים. בפסק הדין שפורסם, נכתב כי, "על המטפל להציג לפני המטופל את מכלול המידע שאדם סביר היה נדרש לו כדי לגבש החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול המוצע". הוא אף קבע כי בתיק זה לא הוצגו כל הסיבוכים האפשריים בפני התובעת, ובפרט לא סיכונים כמו צלקות חריגות ו"תופעת הפטמות הגבוהות".
המומחה הסביר שניתוח מתקן עלול לכלול סיכונים משמעותיים
בית המשפט קיבל את הטענה של התובעת, שלפיה הסירוב שלה לעבור ניתוח מתקן הוא מוצדק. המומחה מטעמו הסביר כי ניתוח כזה עלול לכלול סיכונים משמעותיים, בהם פגיעה באספקת הדם לפטמה ואף נמק. השופט כתב בפסק הדין כי, "אין להטיל אשם תורם על התובעת בגין סירובה לניתוח המתקן, שכן מדובר בהחלטה סבירה נוכח הסיכונים הכרוכים בכך."
בית המשפט פסק, כאמור, לתובעת פיצויים בסכום כולל של 175 אלף שקל, לפי הרכיבים הבאים: כאב וסבל - 110 אלף שקל; הוצאות רפואיות ונסיעות - 8,000 שקל; עזרת צד ג' - 8,000 שקל; והפסד השתכרות לעתיד - 49 אלף שקל. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 41 אלף שקל.
פסק הדין מדגיש את הצורך בשקיפות מלאה בעת קבלת החלטות רפואיות, בייחוד כשמדובר במטופלים שהם קטינים. השופט גזית ציין כי "אין לצפות מקטינה בת 17 לדעת לשאול על סיבוכים שלא צוינו בטפסי ההסכמה". הפסיקה משמשת תזכורת למערכת הרפואית להקפיד על מתן הסברים מקיפים ולוודא שהמטופלים מבינים את מלוא המשמעויות של הטיפול שהם עומדים לעבור.
במקרה אחר, במקרה טרגי שהוכרע בבית המשפט המחוזי בלוד בחודש שעבר, נפטרה תינוקת בת שמונה חודשים לאחר שטופלה במרפאת טרם לרפואה דחופה. אחת הנקודות הבולטות שעלו במהלך הדיון היתה שהרופאה שטיפלה בתינוקת כלל לא היתה בעלת הכשרה רפואית הולמת, ונחשדה בהצגת דיפלומה מזויפת. התינוקת, שהיתה בריאה בדרך כלל, הגיעה למרפאת טרם כשהיא סובלת מחום גבוה, דופק מואץ ותסמינים נוספים המעידים על זיהום חריף. למרות כל הסימנים המדאיגים, היא שוחררה לביתה, וכעבור כמה שעות היא מתה.
- 3.פשוטי 06/12/2024 12:51הגב לתגובה זומנסה להבין. מי הגאון שחשב לתבוע על הפסד השתכרות ?? איך הצליח בית המשפט להעריך ולתמחר את ההפסד בכזו דייקנות. . לא סכום עגול מייצג של 50,000 ש"ח אלא 49,000 ש"ח "בלבד". נניח שתעבוד 30 שנים = 6,600 ימי עבודה בקירוב כלומר 15 א"ג ליום. נפלא !!! כבוד לשופטים !!!!
- 2.אלון 04/12/2024 10:18הגב לתגובה זובארה"ב על דבר כזה שישפיע עליה לכל החיים הייתה מקבלת מינימום מיליון דולר. בושה.
- 1.ברוך שלא עשני אישה (ל"ת)דניאל 04/12/2024 09:56הגב לתגובה זו
ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט
קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור
באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.
בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.
"ספקולציה לא רלוונטית"
המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.
- בשירות ה-AI: חופי ארה״ב ייפתחו לקידוחי נפט וגז
- פלנטיר חתמה על עסקה של 200 מיליון דולר עם ענקית הטלקום לומן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.
טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”
איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות
העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש
בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.
האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.
האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.
האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות
מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.
- נמלט לחו"ל והשאיר את ילדיו בלי תמיכה - זה עונשו
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.
