עברה ניתוח להקטנת חזה - ותפוצה ב-70 אלף שקל
בית משפט השלום בתל אביב חייב את המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים לפצות בעשרות אלפי שקלים צעירה בת 27 שעברה ניתוח להקטנת חזה, בשל פגיעה באוטונומיה שהתבטאה באי מתן הסבר מספק על אודות הסיכונים שכרוכים בניתוח מסוג זה. אף שהטענה של המטופלת לרשלנות רפואית בעצם הניתוח נדחתה, השופטת מיה רויזמן-אלדור הבהירה כי היה על המנתח לדאוג למסור לה מידע מלא ומעמיק על אודות הסיכונים הכרוכים בניתוח, ולא להסתפק בהחתמה שלה על טופס ההסכמה.
התובעת פנתה לפני כשש שנים לבית החולים לצורך ייעוץ בעניין ניתוח להקטנת שדיים, עקב כאבי גב שמהם סבלה בגלל גודל החזה שלה. בתביעה שהוגשה לבית המשפט היא סיפרה שכבר למחרת הניתוח היא הבחינה בנפיחות בשדיים, בכך שהם והפטמות אינם סימטריים, בצלקות נרחבות עליהם, ובכך שהוחמצה המטרה המרכזית בניתוח – שכן שדיה נותרו גדולים.
לטענת הצעירה, היא קיבלה בבית החולים טיפול רשלני שהסב לה נזקים רבים, לרבות נכות פיזית ונפשית. לטענתה, היא מתביישת בגופה, סובלת מחוסר ביטחון עצמי, אינה יוצרת קשרים זוגיים וסובלת מדיכאון, מצוקה נפשית ומראה גוף מעוות המשליך על תפקודה. עוד טענה הצעירה כי נוכח רגישות הצלקות שנותרו בגופה כתוצאה מהניתוח שעברה, היא לא תוכל להניק את ילדיה בעתיד.
לטענת הצעירה, בית החולים הפר את חובותיו כלפיה הן בעצם הניתוח הרשלני והן ביחס לאי גילוי המידע הנדרש אודות הסיכונים שקיימים בניתוח, שהתממשו בפועל. מנגד, טען בית החולים כי הלכה למעשה לא התקיימה רשלנות כלשהי מצדו בביצוע הניתוח או במסירת המידע על הסיכונים, וביקש לדחות את התביעה נגדו.
- "המשמעות הכי חשובה של AI היא במודל התמחור של משרדי עורכי דין"
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בסוגיית הרשלנות בביצוע הניתוח, צידדה השופטת רויזמן-אלדור בעמדת המרכז הרפואי. טענת הצעירה שלפיה שדיה נותרו גדולים אחרי הניתוח נדחתה, נוכח סיכום ביקורת מזמן אמת שבו נרשם שבפועל היא היתה שבעת רצון מהתוצאה. גם מומחה התביעה הודה בנקודה זו כי מדובר ב"הקטנה יפה".
השופטת קיבלה אמנם את טענת הצעירה שבעקבות הניתוח נוצרה אצלה א-סימטריה בשדיים ובפטמות, כמו גם צלקות בולטות ומכערות, ואולם לדבריה מדובר בתופעות לוואי ידועות ומוכרות בניתוח הקטנת חזה, שאינן מצביעות לבדן על רשלנות רפואית כלשהי של המנתח. אבל חרף הקביעה הזו, השופטת רויזמן-אלדור התרשמה מהראיות כי המנתח לא הסביר לתובעת באופן מפורט, ברור ומובן די הצורך את תופעות הלוואי האפשריות של הניתוח, הנוגעות להצטלקויות מכוערות, לאסימטריה, להיעדר האפשרות להניק ולצורך האפשרי בניתוח מתקן. היא קבעה כי אי גילוי המידע מגיע כדי פגיעה באוטונומיה של התובעת.
השופטת רויזמן-אלדר כתבה כי, "דווקא בגלל התעצמות כוחו ותחומי פריסתו של 'ד"ר גוגל' שקנה לעצמו שליטה כמעט בלתי מעורערת על חכמת ההמונים בכל הנוגע למיחושים, לפרוצדורות רפואיות ולסיכונים הגלומים בהן, דומני שאנו כחברה – ובכלל זאת הרופאים שבינינו – צריכים להזהיר עצמנו חזור והזהר מפני התרופפות חובת ההסבר האנושי, הבלתי אמצעי והבלתי תלוי בידע המוקדם של המטופלים. להסבר האישי, המפורט והאינטימי בין רופא למטופלת, אודות הסיכונים האמיתיים והריאליים הגלומים בפרוצדורה הרפואית שהיא עתידה לעבור – אין תחליף".
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
בעקבות הקביעה הזו פסקה השופטת לצעירה פיצוי בסכום של 70 אלף שקל בגין הפגיעה באוטונומיה, בתוספת של 16.5 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך דין.
במקרה הנ"ל היתה כנראה רשלנות רפואית בהסכמה מדעת. זכותו של החולה שלא יינתן לו טיפול רפואי שלא מדעת. יש לו הזכות לקבל הסבר על דרכי הטיפול האפשריות, כדי שיוכל להחליט בעצמו על דרך הטיפול הרצויה. בהקשר זה, רשלנות רפואית עשויה להתבטא בכך שלא נמסר למטופל מלוא המידע הדרוש לו לצורך קבלת ההחלטה על דרך הטיפול שבה הוא מעוניין. חובת הרופא לספק לחולה את המידע שבידיו, באשר לטיפול הניתן לו ולתוצאות האפשריות, נגזרת מחובת הזהירות הכללית שהרופא ובית החולים מחויבים לה מול המטופל. אי גילוי הסיכונים בטיפול ו/או החלופות הקיימות, מהווה הפרה של חובת הזהירות.
הקשר הסיבתי- בית המשפט יבחן את השאלה אם בהינתן המידע המלא על הטיפול הרפואי, החולה היה מסרב לקבל את הטיפול והנזק לא היה נגרם. בפסק דין של בית המשפט העליון מ-1999, נדון מקרה שבו אשה אושפזה בבית חולים לצורך ניתוח ברגלה, וכעבור יומיים, בעודה מטושטשת בחדר הניתוח, הוחתמה על טופס הסכמה לביופסיה בכתפה. עקב הניתוח נותרה כתפה של המערערת קפואה ונקבעה לה נכות. הרופאים לא הסבירו לה את הצורך בעריכת הביופסיה, ולא הודיעו לה על הכוונה לדחות את הניתוח ברגל שלה. בית המשפט העליון פסק כי לא הוכח קשר סיבתי, ולכן היא לא זכאית לפיצוי בגין נזק הגוף שנגרם לה, אך נפסק כי פגיעה בזכות לאוטונומיה כתוצאה מטיפול רפואי שלא בהסכמה מדעת מהווה נזק בר פיצוי, ולכן זה נפסק לה פיצוי.
במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום בחיפה בשנה שעברה בתיק שבמרכזו תביעה לרשלנות רפואית על ניתוח שהתרחש לפני 16 שנה. נער שלקה בתסמונת פרתס עבר ניתוח, שממנו יצא לטענתו במצב גרוע יותר. הנער טען כי בית החולים התרשל ולא התריע לו ולהוריו על כל הסיכונים. השופטת אפרת קריב קבעה אז כי לא הוצגה בפני הורי התובע האפשרות שרגלו של התובע תהיה במנח חיצוני לאחר הניתוח. לדבריה, יש בכך פגיעה באוטונומיה של התובע. משלא הוסברה לו האפשרות, נגרם לתובע והוריו סוג של נזק נפשי ועוגמת נפש המהווה למעשה את בסיס הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
- 2.אפשר תמונה? (ל"ת)נתי 12/05/2024 07:44הגב לתגובה זו
- 1.עם הכסף שקיבלה, היא תוכל לעבור השתלת מוח. (ל"ת)אהוד ברק 11/05/2024 19:23הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
