שילם לגרושתו 200 אלף שקל מזונות במזומן, והופתע: דורשת לשלם בשנית
אדם גרוש שילם את דמי המזונות עבור ילדיו במזומן. לאחרונה הוא למד על בשרו שמזונות רצוי לשלם באמצעות העברה בנקאית או כל פעולה כספית אחרת, שמוסדרת ומתועדת.
התשלום במזומן עלה לגרוש בדיונים ארוכים בהוצאה לפועל ובבית המשפט למשפחה. הוא אף נדרש, בשלב מסוים, לשלם בשנית את דמי המזונות שכבר שילם, מפני שלא היה יכול להוכיח ששילם מלבד חתימות גרושתו על מסמכים המעידים שהיא קיבלה את הכספים. הסיפור כולו מתואר בפסק דין שהתקבל לאחרונה בבית המשפט למשפחה בתל אביב.
לדברי עו"ד של הנתבע החרדי, במשך מספר שנים, מאז שהתגרשו, שילם הגבר לגרושתו מזונות במזומן, ללא שום תקלה. לדבריו, מרשו שילם לאישה את הכספים במזומן, משום שבאותה תקופה התקיים ממלגת סטודנט אשר שולמה לו בחו"ל, עבד בעבודות מזדמנות, ואף נטל הלוואות ממכרים וכסף ממשפחתו.
כך הוא העביר לגרושתו את הכספים במזומן, ולעיתים, כששהה בחו"ל, העביר אותו באמצעות שליחים. בכל פעם בה קיבלה את התשלום, אישרה האישה את הדבר בחתימתה, והאישור הועבר להוצאה לפועל, לצורך הקטנת קרן החוב.
- הפן הכלכלי בגירושין בהסכמה: איך חוסכים בעלויות – ועדיין יוצאים מרוצים
- איך מתגרשים כשיש עסק בתמונה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שלפני כשלוש שנים, הגישה האישה במפתיע בקשה להוצאה לפועל, לבטל את מחיקתם של 209 אלף שקל מחוב המזונות כלפיה וזאת למרות שלהוצאה לפועל הוגשו אישורים עליהם מתנוססת חתימתה, בדבר קבלת הכספים. האישה טענה במפגיע, כי חתימתה המופיעה על גבי האישורים, זויפה, וכי בפועל היא כלל לא קיבלה את הכספים.
הגבר טען, בפני רשם ההוצאה לפועל בתל-אביב, יניב יחזקאל, כי העביר לגרושתו את כל המזונות בסכום של 209 אלף שקל וכי חתימתה של האישה על קבלת הכספים אותנטית, ואיננה מזויפת. הגבר אף הגיש חוות דעת מומחה הקובעת כי החתימות אינן חתימות מזויפות.
בשל המחלוקת, מונה מומחה נוסף מטעם לשכת ההוצאה לפועל לבדוק את חתימות האישה על המסמכים. גם המומחה מטעם לשכת ההוצאה לפועל קבע כי החתימות על המסמכים שייכות לאישה, ובכך גיבו את עמדת הגבר.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חרף חוות דעת אלה, סבר הרשם יחזקאל, כי אין זהות מוחלטת בין החתימות על המסמכים לבין חתימת האישה. בנוסף, קבע הרשם יחזקאל כי הגבר לא הציג שום הוכחה פוזיטיבית לכך שהוא אכן שילם את הכספים.
בהחלטת הרשם יחזקאל נקבע עוד כי "החייב כשל להוכיח את טענותיו על מסלול העברת הכסף החל מגיוס הכספים דרך שילוחם מחו"ל לישראל וכלה בתשלום בפועל לידי גרושתו".
בכך קיבל הרשם את בקשת האישה במלואה, והורה להוצאה לפועל למחוק מהתיק רישום דמי מזונות משולמים בסכום של 209 אלף שקלים, תוך שהוא מחשיב אותם כסכום מזונות שטרם שולם.
החלטת הרשם הייתה לצנינים בעיניי הגבר, שהגיש ערעור על ההחלטה, אשר נדון בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בפני השופט ארז שני. השופט בחן את טענות הצדדים ואת חוות הדעת שהוגשו בנוגע לאותנטיות החתימות, ולאחרונה, הפך את החלטת הרשם.
בהחלטתו ציין השופט כי שני המומחים היו תמימי דעים, כי קרוב מאוד לוודאי שהחתימות על גבי המסמכים הם חתימותיה של האישה. לדבריו, חוות דעת אלה סותרות מן היסוד את טענת האישה כי חתימותיה זויפו.
לדברי השופט שני, חוות דעת המומחים היו צריכות להוביל את הרשם למסקנה נחרצת, כי סביר יותר שמדובר בחתימות אותנטיות של האישה. השופט ביקר את הרשם על כך שלא הסביר מה הפגם שנפל בחוות הדעת של המומחה מטעם ההוצאה לפועל, בטרם סטה מחוות דעת זו.
לדברי השופט שני, ברגע שטענת הזיוף של האישה הופרכה, ספק אם בכלל היה הרשם להידרש לבירור תשלום הכספים, ולבקש לכך ראיות. בסיכום פסק דינו קובע השופט שני כי "מרגע שהוכח כי טענת הזיוף לא הייתה אמיתית, לאמור, האישה הוליכה שולל או ניסתה להוליך שולל את כבוד הרשם, בעצם עמד הגבר בנטל ההוכחה המוטל עליו כשהוא מחזיק במסמכים (האישורים החתומים על ידי האישה) הפוטרים אותו מתשלום".
בכך קיבל השופט שני את כל טענות הגבר, קבע כי 209 אלף השקלים אותם שילם במזומן יוכללו בקיזוז חוב המזונות שלו לילדיו, ואף חייב את האישה בתשלום הוצאות משפט בסך 4,000 שקל.
- 3.המסקנה המתבקשת היחידה: גבר, לא להתחתן (ל"ת)אילן1 21/05/2023 23:14הגב לתגובה זו
- 2.ערן 21/05/2023 12:42הגב לתגובה זוגועל נפש של אישה
- 1.הכסף בשחור (ל"ת)אני 21/05/2023 11:52הגב לתגובה זו
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
