סיפורה של הפרשה הזאת מתחיל בשגרת חייהם של עובדים ותיקים במערכת הבריאות, שעבדו עשרות שנים במוסדות שונים והועברו בין קרנות פנסיה שונות. הם לא העלו בדעתם כי עם הגיעם לגיל פרישה, ובעקבות החלטתם להמשיך ולעבוד עוד כמה שנים, הם ימצאו עצמם בעימות משפטי מורכב על זכות שנראתה להם טבעית: לקבל בחזרה את דמי הגמולים ששילמו בתקופה שבה כבר צברו את מלוא שיעור הקצבה המירבי. בעוד חבריהם שחסכו כל חייהם בקרן אחת מקבלים את ההחזר הזה, הם נענו בשלילה. מכאן נולדה תביעה ייצוגית עקרונית, שעניינה לא רק בזכויותיהם האישיות, אלא גם בשאלת השוויון והאחידות במערך הפנסיוני.

בפסק דין שניתן השבוע, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור של הפנסיונרים וקבע כי יש אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובתם. בכך הוא הפך את ההחלטה של בית הדין האזורי בתל אביב, שדחה את בקשת האישור. "הוכחה קיומה של 'אפשרות סבירה' שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה", נכתב בפסק הדין, תוך הדגשה כי מדובר בשלב מקדמי בלבד וכי ההכרעה המלאה תינתן בהמשך ההליך.

קרנות הפנסיה הוותיקות, בהן מבטחים, קרן הגמלאות המרכזית (קג"מ), מקפת וקרן הדסה, נסגרו להצטרפות עמיתים חדשים כבר ב-1995 ונמצאות מאז תחת הסדר הבראה. על כל הקרנות האלה חל תקנון אחיד, הקובע מערך זכויות שווה לכל עמית. אחד מסעיפי התקנון, תקנה 14(ג), מעניק למבוטח שדחה את פרישתו לאחר שכבר צבר 70% פנסיה - שיעור הקצבה המרבי - החזר מלא של דמי הגמולים ששילם בתקופה הזו. אלא שכאן עלתה השאלה: האם הזכות הזאת חלה גם על מי שצבר את שיעור הקצבה המלא רק במצטבר, כתוצאה מהיותו מבוטח בכמה קרנות לאורך השנים? בית הדין האזורי סבר שלא. הוא קבע כי התקנון אינו מתייחס מפורשות למצב שכזה, וכי לשון תקנה 14(ג) מתיישבת יותר עם פרשנות הקרנות שלפיה מדובר בזכות החלה רק על מי שבוטח בקרן אחת.

אין היגיון להפלות בין מי שחסך בקרן אחת למי שעבר בין קרנות

המערערים, שיוצגו בידי עו"ד שאול ציוני ועו"ד רעות זייטלבך, טענו כי מדובר בהפליה בוטה. הם הזכירו כי תקנה 50(ב) קובעת ש"כל הוראות התקנון יחולו לגבי מבוטח בקרן שחל עליו פרק זה, אלא אם כן נקבע אחרת". מכאן, לדבריהם, ברור שגם תקנה 14(ג) חלה עליהם. לטענתם, אין כל היגיון להפלות בין מי שחסך כל חייו בקרן אחת לבין מי שעבר בין קרנות, בייחוד כששניהם הגיעו לאותו מצב - צבירת 70% פנסיה ובחירה לדחות את הפרישה. בית הדין האזורי עצמו לא התעלם מהקושי, וציין בהכרעתו כי, "יש ממש בטענות המערערים להפליה, חוסר תום הלב והפרת חובת האמון". ואולם הוא קבע כי לא הונחה בפניו תשתית מספקת כדי לאשר את התביעה כייצוגית.

• עדכון הפנסיה: עלייה של 3.24% לכ-250 אלף גמלאים
• השורה התחתונה: מה תהיה קצבת הפנסיה החודשית שלכם כשתפרשו?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנגד, טענו הקרנות, שיוצגו בידי עו"ד אלישע שור ועו"ד רוית קוטק, כי אינן מוסמכות להעניק זכויות שלא נקבעו מפורשות בתקנון. הן הדגישו כי לאורך ההיסטוריה של הקרנות לא הוכרה זכות להחזר דמי גמולים במצב של רציפות זכויות. לדבריהן, מטרת ההסדרים היא לאפשר ניידות בין קרנות תוך שמירה על רצף ביטוחי, אך אין פירוש הדבר שמבוטח בכמה קרנות ייחשב כאילו בוטח בקרן אחת. גם רשות שוק ההון, שהגישה עמדה מטעמה, תמכה בפרשנות הזו. לטענתה, תקנה 14(ג) מתייחסת לצבירה בקרן אחת בלבד, והחלתה על מצבים של רציפות זכויות היתה מחייבת התאמות חישוביות מורכבות שלא נקבעו בתקנון.

בית הדין הארצי, בהרכב השופטים אילן איטח (מ"מ הנשיא), רועי פוליאק ואילן סופר, ביחד עם נציגי הציבור שמואל ציגלר ורמי דיין, בחן את המחלוקת והגיע למסקנה שונה. הוא הדגיש כי בשלב המקדמי של בקשת האישור אין צורך להכריע באופן סופי, אלא לבחון אם קיימת אפשרות סבירה שהתביעה תתקבל. "על בסיס התשתית הראייתית והמשפטית הקיימת... הוכחה קיומה של 'אפשרות סבירה' שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה", נכתב בפסק הדין שפורסם. עוד הוסיפו השופטים כי לא הוצג הסבר ענייני להבחנה בין מי שחסך בקרן אחת לבין מי שעבר בין כמה קרנות, וכי הדבר מעלה חשש לאפליה. בית הדין ציין כי גם התקנון האחיד עצמו מצביע על מגמה של אחידות, וכי פרשנות המקיימת את עקרון השוויון עדיפה.

ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת

בפסק הדין ניתנה דוגמה בולטת מתוך התקנון האחיד: מענק שנים עודפות, המשולם למי שצבר מעל 35 שנות ביטוח עד גיל פרישה. בתקנה 52 נקבע במפורש שהמענק חל גם על מבוטחים בהסדרי רציפות. יתרה מזו, אותה תקנה אף מתייחסת במישרין להחזר דמי הגמולים בתקופת דחיית פרישה, ומציינת כי מדובר למעשה במקרה פרטי של מענק השנים העודפות. מכאן הסיקו השופטים כי אין סיבה לשלול את הזכות מהמבוטחים בהסדרי רציפות. השופטים הוסיפי כי, "זכאי המבוטח להחזר דמי גמולים כאמור בסעיף 14(ג) לתקנון". ניסוח זה, לטענת בית הדין הארצי, מחזק את המסקנה שהוראות ההחזר חלות גם על קבוצה זו.

• צילם גבר עירום בחוף והפיץ ברשת - האם זו פגיעה בפרטיות?
• החליקה בדרך לניתוח ושברה את עצם הזנב - מה הפיצוי?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• סירב לחתום על ליווי בנקאי לתמ"א - וישלם ביוקר

סוגיה נוספת שנדונה היתה האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה. הקרנות טענו כי אין בכך צורך, שכן ממילא כל פסק דין חלוט חל על כלל עמיתי הקרנות. ואולם המערערים הדגישו כי מטרת ההליך הייצוגי היא גם לאפשר לאזרחים מן השורה לממש את זכויותיהם, בייחוד בסוגיות מורכבות. בית הדין הארצי קיבל את העמדה הזו, וציין כי כשמדובר בשאלה פרשנית החלה על כלל המבוטחים, וכשלא הוצג הסבר מניח את הדעת להבחנה הקיימת, הרי שתביעה ייצוגית היא הדרך ההוגנת. "מצאנו כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין", פסקו השופטים.

בסיום קבע בית הדין הארצי כי הערעור מתקבל. ההליך יוחזר לבית הדין האזורי להמשך בירור התביעה כייצוגית, וההוצאות שהושתו על המערערים מבוטלות. הקרנות חויבו לשלם הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל.

המשמעות המעשית של פסק הדין היא פתיחת פתח לעשרות ואולי מאות פנסיונרים שחסכו בקרנות שונות במהלך חייהם, ולאחר שהגיעו לגיל פרישה המשיכו לשלם כספים מבלי לקבל החזר. אם תתקבל התביעה בסופו של דבר, עשויים רבים מהם ליהנות מהשבת כספים בסכומים שונים - לעתים של אלפי שקלים בודדים ולעתים אפילו של מאות אלפים, תלוי במשך התקופה שבה הם המשיכו לעבוד ובגובה השכר עליו הופרשו דמי הגמולים.

למה בכלל יש מחלוקת על החזר כספים לפנסיונרים?

המחלוקת נולדה כי התקנון של קרנות הפנסיה אומר שמי שצבר 70% פנסיה והמשיך לעבוד, יכול לקבל החזר של הכספים שהמשיך להפריש. אבל השאלה היא האם זה נכון גם למי שעבר בין כמה קרנות במהלך חייו והגיע ל-70% רק במצטבר. הקרנות טוענות שלא, ואילו הפנסיונרים אומרים שכן.

מה זה בעצם "הסדרי רציפות זכויות"?

מדובר בהסדרים שנועדו לשמור על זכויות הפנסיה של עובדים שעוברים בין מקומות עבודה שונים. בזכותם, גם אם עברת מקרן אחת לשנייה, לא התחלת מאפס, אלא המשכת לצבור זכויות. בלי ההסדרים האלה, עובד שהיה מחליף מקום עבודה היה יכול לאבד חלק גדול מהחיסכון הפנסיוני שלו.

למה מי שחסך בקרן אחת כן מקבל החזר, ומי שעבר בין קרנות לא?

זו בדיוק נקודת המחלוקת. הקרנות טוענות שהחזר הגמולים נועד רק למי שצבר 70% בקרן יחידה, ולא ביחד מכמה קרנות. בית הדין הארצי אמר שאין הסבר הגיוני להבחנה הזאת, ולכן יש אפשרות סבירה שמדובר באפליה.

כמה כסף זה בכלל שווה למבוטחים?

זה תלוי מאוד. יש פנסיונרים שהסכום הזה מגיע אצלם לכמה אלפי שקלים בלבד, אבל אצל אחרים - בעיקר כאלה שהמשיכו לעבוד עוד שנים אחרי גיל הפרישה - מדובר בעשרות ואפילו מאות אלפי שקלים.

למה בית הדין האזורי דחה את הבקשה מלכתחילה?

השופטים שם חשבו שהתקנון לא ברור בעניין הזה, ושיותר סביר שהכוונה היתה לא להעניק את ההחזר למי שחסך בכמה קרנות. הם גם אמרו שלא הוצגה להם מספיק תשתית משפטית שתוכיח אחרת.

אז מה בעצם קבע בית הדין הארצי?

הוא לא הכריע סופית אם מגיע או לא מגיע ההחזר, אלא קבע שבשלב הזה יש מספיק בסיס לומר שהתביעה "יכולה להצליח". כלומר יש סיכוי סביר שהשופטים בהמשך יפסקו לטובת הפנסיונרים. לכן הוחלט להחזיר את התיק לבית הדין האזורי, שידון בו כבתביעה ייצוגית.

למה חשוב שההליך מתנהל כתובענה ייצוגית?

מכיוון שמדובר בקבוצה גדולה של מבוטחים עם אותה הבעיה. אם כל אחד מהם היה צריך להגיש תביעה אישית, זה היה יקר, מסובך ולא משתלם. תביעה ייצוגית מאפשרת לפתור את הבעיה לכולם ביחד, בפסק דין אחד.

מה עשויות להיות ההשלכות אם התביעה תתקבל?

אם בסוף ייקבע שהמבוטחים צודקים, קרנות הפנסיה יצטרכו להשיב כסף לעמיתים רבים. זה יכול להיות תקדים חשוב שישפיע גם על מקרים אחרים, שבהם יש ויכוחים על פרשנות התקנון האחיד.

האם פסק הדין הזה כבר מחייב את הקרנות לשלם?

לא. כרגע זו רק החלטה שלפיה ההליך יימשך כתביעה ייצוגית. ההכרעה הסופית תגיע רק בסיום ההליך, אחרי שבית הדין האזורי ידון בטענות לגופן.