מפתח דירה עסקה נדל"ן
צילום: Istock

קבלן איחר במסירת דירה ונדרש לפיצויים של 100 אלף שקל

שני זוגות שרכשו דירה בפרויקט מגורים בחצור הגלילית הגישו תביעה לפיצויים בגין איחור של יותר מ-4 חודשים במסירת הדירות. בית המשפט: לא מדובר בעיכובים חיצוניים, יש לפצות על האיחור

מורן ישעיהו | (2)

אחת ההתחייבויות החשובות ביותר של קבלן כלפי רוכשי דירות חדשות היא מסירת הדירה במועד שנקבע.

מקרה הקשור בפרויקט מגורים בחצור הגלילית ממחיש זאת היטב. בית משפט השלום בבית שאן קבע כי חברה קבלנית תפצה בכ-100 אלף שקל שני זוגות שרכשו דירות בפרויקט. זאת בגין איחור של יותר מארבעה חודשים במסירת הדירות, לצד טענות שנשמעו על חיובי יתר עבור ביצוע שינויים בדירות ואי מילוי התחייבויות שנחתמו במעמד הרכישה.

מדובר בתביעה שהוגשה נגד חברת "גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ" במסגרת פרויקט "אהבה ראשונה". התובעים הם בני זוג והוריו של אחד מהם שרכשו ביוני 2014 שתי דירות פנטהאוז בפרויקט, בנות 6 חדרים עם מחסן ושתי חניות לכל דירה, בעלות של 1.1 מיליון שקל כל אחת, תחת התחייבות למסירת מפתח תוך 18 חודשים לאחר מכן (דהיינו, דצמבר 2015). בפועל, הדירות נמסרו במאי 2016 - באיחור של יותר מארבעה חודשים.

​איחור של 4 חודשים - פיצוי של 100 אלף שקל

לפיכך טענו הזוגות כי הם זכאים לפיצוי על פי החוק ותנאי ההסכם. בכתב התביעה נטען גם כי הזוגות נדרשו לשלם ללא הצדקה תשלום עבור שינויים בדירות שאינם מצוינים בטופס הבקשה לשינויים שעליו חתמו ושכלל לא בוצעו בדירות.

עוד דרשו פיצוי בגין זיכויים עבור חלק מסעיפי מפרט הדירה עליהם ויתרו ואותם ביצעו שלא באמצעות חברת "גלעד מאי", שכן זוכו בסכום נמוך, שאינו ריאלי ושאינו משקף את הזיכוי הראוי כפי שנהוג בשוק. "הנתבעים לא סיפקו מחירון או כל מסמך אחר שיש בו מידע אודות סעיפי החיוב והזיכוי השונים, כלומר חייבה/זיכתה את התובעים באופן שרירותי לחלוטין", אמר עו"ד זיו אור שייצג את הזוגות.

מצד חברת גלעד מאי נטען כי לא חל איחור במסירת הדירות המזכה את התובעים בקבלת פיצוי, כיוון שמועד מסירת הדירות בפועל נבע מכך שהתובעים לא שילמו את התשלום האחרון שנותר עבור ביצוע שינויים בדירה. עוד טענה החברה כי התובעים התחמקו וסירבו להסדיר את יתרת התשלום חרף העובדה כי נציגי החברה פנו אליהם בדרישה לתשלום והבהירו להם כי הדירות מוכנות למסירה.

כמו כן, נטען בכתב ההגנה כי "גלעד מאי" הייתה רשאית לאחר ללא חובת פיצוי בשל נסיבות אובייקטיביות ונסיבות הקשורות בגורמים חיצוניים, שגורמות לעיכוב בעבודות הבניה וכן בשל ביצוע שינויים ועבודות נוספות בדירה לבקשת הרוכשים.

בפסק דין שניתן בבית שאן בחודש יוני האחרון, קבע השופט אדהם ספדי כי החברה הקבלנית לא הוכיחה את טענותיה ומאחר והאיחור במסירת הדירות עלה על 60 ימים - פרק זמן שעל פי החוק אינו מזכה בפיצויים - עליה לשאת בפיצוי מלא עבור כל תקופת האיחור. על כן, הורה השופט על פיצויים בגובה של כ-100 אלף שקל לארבעת התובעים. 

קיראו עוד ב"נדל"ן"

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    עמית 09/07/2019 20:11
    הגב לתגובה זו
    ככה זה כשנותנים עבודות לקבלנים לא אחראיים, כאלה שלא אכפת להם מלקוחות ומלוח זמנים. זה לא היה קורה לדוג' בפרוייקט view של פרי בבית ים, יזם רציני שלא מזלזל בלקוחות, פרויקט עם חשיבה על תשתית מסודרת וזה עוד בלי שהכנסתי את הנושא של המחירים הריאליים שהם מציעים לדירות שלהם.
  • עומר 21/07/2019 21:15
    הגב לתגובה זו
    אל תתן מחמאות לעצמך. כולכם נוכלים רמאים ודופקים את עם ישראל. דורשים הרבה כסף ונותנים מוצר פגום
דירה דירות בניין
צילום: שלומי יוסף

מה עדיף - דירה חדשה או יד שנייה? הטעויות שעולות מאות אלפי שקלים

דירה חדשה מבטיחה ריח של חדש ושקט לכאורה, יד שנייה מביאה ודאות; בסוף 2025, כשהמימון יקר, מדד תשומות בנייה ומבצעי קבלן משנים את התמונה, ההכרעה פחות רגשית ויותר כלכלית

רן קידר |

השאלה אם עדיף לקנות דירה חדשה או דירה יד שנייה תלויה בגורמים רבים ומשתנים לרבות שיקולים פיננסיים, תזרימיים, משפחתיים ועוד. רבים נמשכים לדירה חדשה בגלל תוכניות מסובסדות, מבצעי קבלנים ותחושת ביטחון של בניין חדש, אבל שוק היד השנייה ממשיך להיות מרכז הכובד של העסקאות בישראל. אנשים קונים דירה שהם יכולים לראות בעיניים.

נתוני הלמ"ס לרבעון השלישי מראים תמונה ברורה שהיא המשכה  של מגמה ברבעונים האחרונים: יותר דירות יד 2 נמכרות מאשר דירות חדשות. ברבעון השלישי כ-65% מעסקאות הדיור בישראל הן בדירות יד שנייה, לעומת 35% בדירות חדשות. הפער הזה מתרחב בתקופות של אי-ודאות כלכלית, כשרוכשים מעדיפים לראות מה הם קונים.

דירה חדשה על הנייר היא רכישה בתנאי אי-ודאות - לא רק לגבי הדירה עצמה, אלא לגבי הסביבה, הבניין, איכות הביצוע, השירות והזמן עד המפתח. דירה יד שנייה מאפשרת בדיקה מהירה של רוב הדברים שמכאיבים באמת: רעש, אור, רוחות, חניה, שכנים, ועד בית, ליקויים, נזילות ותחושת המרחב. בד בבד, היא יכולה לדרוש שיפוץ יקר, טיפול בתשתיות ישנות ולעיתים פשרות בתכנון.


ודאות מול הבטחה: מה באמת קונים כשחותמים על דירה חדשה

קניית דירה חדשה בנויה משני חלקים: המפרט ומה שלא כתוב. המפרט הוא מה שמופיע בחוזה, בתוכניות ובנספחים. מה שלא כתוב הוא איכות החיים שתתגלה רק אחרי אכלוס. חניון ש"על הנייר" עובד, אבל במציאות מתעכב; מעליות חדשות שמייצרות תקלות בשלב ההרצה; חדרי אשפה שמעלים ריחות; חברת ניהול שמחליפה נהלים כל חודש; ולפעמים סביבה שמשתנה בזמן שהפרויקט נבנה, כמו תשתיות חדשות, כבישים, מבני ציבור או שינויי תכנון. וגם - תשלום גדול לוועד בית, עיכובים שונים, פגמים ותקלות בדירה שהקבלן אמור לתקן. ועוד. 

גם אם הקבלן פועל לפי כללים, בניין חדש הוא מערכת שצריכה זמן כדי להתייצב. שנים ראשונות כוללות תקופת בדק ואחריות, תיקונים, ביקורי בעלי מקצוע ודיונים אינסופיים בווטסאפ של הדיירים. זה מחיר שצריך לקחת בחשבון. יש יתרון לכך שהקבלן אחראי על ליקויים בתקופות מוגדרות - שנה לבדק ושלוש שנים לאחריות על רוב הרכיבים - אבל האחריות לא תמיד מתורגמת לפתרון מהיר, ולעיתים הדיירים נאלצים להתעקש, לתעד ולהכניס אנשי מקצוע מטעמם. זה כאב רוב גדול, כשברוב הבניינים החדשים וברוב הדירות זה טיפול שוטף מול הקבלן. 

דירה למכירה
צילום: איציק יצחקי

חוסכים לפנסיה, אבל אין להם דירה: למה לא לאפשר פדיון מהפנסיה למטרת רכישת דירה?

אבסורד גדול - פנסיה גדולה ואין הון עצמי לרכישת דירה; למה לשלוח משפחות וזוגות לשוק השכירות אם הם רוצים לקנות דירה ויש להם כסף בפנסיה?

רן קידר |
נושאים בכתבה דירה פנסיה

הפרדוקס הישראלי מוכר לכולם: זוג צעיר משתכר יפה, מפריש מדי חודש אלפי שקלים לפנסיה, אבל אין לו סיכוי לגרד הון עצמי לדירה. מחירי הדירות אומנם יורדים כרגע, אבל עדיין דורשים 400–600 אלף שקל לפחות כהון עצמי. 

בחשבון הפנסיה של הזוג הזה כבר מצטברים מאות אלפי שקלים, אבל זה כסף שהוא לא יכול לגעת בו עד גיל פרישה, וגם אז רק בתנאים קשיחים. התוצאה: הזוג משלם שכר דירה של 5,000-8,000 שקל בחודש ואפילו יותר במקום לקנות דירה.


איסור על משיכת כספי פנסיה

אסור למשוך כספי פנסיה לרכישת דירה ולכל סיבה אחרת בלי לשלם מס מלא של 35%. גם הרעיון להשתמש בחיסכון הפנסיוני כערבות למשכנתה נדחה על ידי הבנקים ורשות שוק ההון. כלומר, המדינה הכריחה אותנו לחסוך לפנסיה,  ועכשיו היא אומרת לנו: "הכסף שלך, אבל אסור לך להשתמש בו לדירה".

היו ניסיונות רבים לשנות את זה. כבר ב-2019 מרכז המחקר של הכנסת פרסם ניתוח מפורט שהציע לאפשר משיכה פטורה ממס של עד 20% מערך הדירה (תקרה של כ-1.7 מיליון שקל), בתנאי שהכסף יוחזר לפנסיה בתשלומים חודשיים קטנים יחסית. הצעות חוק דומות עלו שוב ושוב, כולל הצעה להחזר נומינלי בלבד (בלי ריבית) כדי שלא לפגוע יותר מדי בקצבה העתידית. בכל פעם ההצעה נתקלה בחומת השמרנות של רשות שוק ההון ואגף התקציבים: "זה יפגע בביטחון הפנסיוני של הציבור".


הטענה הרשמית היא שמי שמושך היום ישלם מחר מחיר כבד בגיל פרישה. זה נכון חלקית, אבל מתעלם מהתמונה המלאה: שכר דירה גבוה הוא "מס פנסיוני" לא פחות כבד. כשזוג משלם 6,000 שקל שכר דירה במשך 25 שנה, הוא מעביר לבעל הבית כ-1.8 מיליון שקל (לפני הצמדה). אם אותו זוג היה לוקח 400 אלף שקל מהפנסיה, קונה דירה ומוסיף 800–900 שקל בחודש להחזר לפנסיה - הוא היה מסיים את התקופה עם דירה בבעלותו ועם פנסיה מופחתת בכ-4,000-5,000 שקל בחודש. במקרים רבים, החיסכון בשכר הדירה עולה על הפגיעה בקצבה.