כסף
צילום: Mufid Majnun on Unsplash
דעה

המדינה מסכלת פיצוי למעסיקים על ימי בידוד של עובדיהם

מי משלם על ימי הבידוד של העובד, בכמה תומכת המדינה ולמה כל כך קשה לקבל את סכום הפיצוי?
אריאל כץ | (1)
נושאים בכתבה פיצוי קורונה

המדינה מסכלת פיצוי מעסיקים בגין ימי בידוד של עובדיהם. בעקבות הסדר בין המעסיקים למדינה, נקבע שהמדינה תשפה מעסיקים בגין ימי בידוד של עובדיהם. עם זאת, אופן התנהלות המדינה מצביע על ניסיון להימנע ככל האפשר משיפוי כאמור.

מעט לאחר פרוץ משבר הקורונה, עתרה התאחדות התעשיינים לבג"ץ בטענה כי בידוד אינו מהווה מחלה ולפיכך אין על המעסיקים לספוג את הנטל הכרוך בתשלום ימי מחלה בגין ימי הבידוד. בהמשך, הושגה הסכמה בין המדינה לבין נציגי המעסיקים לפיו הנטל יחולק בין המעסיקים לבין המדינה באופן הבא: יום הבידוד הראשון יהא על-חשבון העובד, יום הבידוד השני יהא ע"ח המעסיק, ויום הבידוד השלישי ואילך יהיה על חשבון המעסיק והמדינה יחדיו, כאשר מעסיק של עד 20 עובדים יהא זכאי לשיפוי של 75%, ומעסיק של יותר מ-20 עובדים יהא זכאי לשיפוי של 50%.

הקשיים שהמדינה מערימה בדרך לקבלת הפיצוי

מאז גיבוש ההסכם, המדינה לא מפסיקה להערים קשיים על המעסיקים – ככל הנראה מתוך מטרה להקטין את היקף המימוש של הזכות לפיצוי בגין ימי בידוד של עובדים. כך, האפשרות להגשת בקשות לשיפוי נפתחה רק במהלך חודש פברואר 2021, חודשים רבים לאחר שהושג ההסכם.

בנוסף, נקבעה דרך הגשה מורכבת ומסורבלת מאוד לתביעות אלו. במקום מנגנון פשוט להגשת תביעות בגין ימי בידוד, נקבע כי על המעסיקים לעדכן ולשנות את אופן החישוב של תלושי השכר (גם באופן רטרואקטיבי) כדי לשקף את סוגי ימי הבידוד השונים של העובדים.

בהתאם, בתי התוכנה של תוכנות השכר החלו להפיץ עדכוני תוכנה כדי להתאים לדרישות, אך אלו הופצו רק בשלהי חודש פברואר, ועדיין דרשו התעסקות רבה ומורכבת מצד המעסיקים.

חמורה מכל היא הקביעה כי ניתן יהיה להגיש בקשות לשיפוי רק תוך 60 יום מתום החודש שבו העובד שהה בבידוד, ובפרט כי ניתן יהיה להגיש בקשות לשיפוי בגין החודשים אוקטובר 2020 עד ינואר 2021 – רק עד ליום 12/04/2021, והרי מהו ההיגיון לקביעת תקופת התיישנות כה קצרה, מלבד שאיפה של המדינה להקטין את היקפי מימוש הזכויות של המעסיקים?

כלומר, למעסיקים ניתנו פחות מחודשיים ללמוד כיצד ליישם בתלושי השכר את החקיקה החדשה, לעדכן,  לתקן ולשנות את כל תלושי השכר, ולהגיש תביעות במועד, זאת כאשר נדרש מהם במקביל לעמוד בכל החובות החוקיות הרגילות כגון הגשת דוחות מע"מ וכדומה. יש לציין כי בתוך אותם חודשיים "ברוטו" נכללה גם תקופת חג הפסח, דבר שיצר עומס רב ביותר בביצוע המשימות השוטפות בכלל ובטיפול בתביעות השיפוי החדשות בגין ימי בידוד בפרט.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

לסיכום, לדעתנו המדינה פועלת בחוסר תום לב קיצוני כדי למנוע את מימוש זכותם של המעסיקים לשיפוי בגין ימי בידוד, וזאת בתקופה בה ממילא המעסיקים והמייצגים שלהם עמוסים מאוד עת שהם נדרשים חדשות לבקרים ללמוד ליישם חקיקות חדשות. ראוי כי תוענק אורכה משמעותית להגשת התביעות (בדומה לכל תביעת מעסיק אחרת מול המוסד לביטוח לאומי, אשר ניתן ברגיל להגישה גם מספר שנים לאחר האירוע).

 

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    מעסיקה 03/05/2021 21:39
    הגב לתגובה זו
    עסקים רבים במדינה קרסו ואת אף אחד זה לא מעניין
הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

​בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

​אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

​האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

​אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.