כסף
צילום: Mufid Majnun on Unsplash
דעה

המדינה מסכלת פיצוי למעסיקים על ימי בידוד של עובדיהם

מי משלם על ימי הבידוד של העובד, בכמה תומכת המדינה ולמה כל כך קשה לקבל את סכום הפיצוי?
אריאל כץ | (1)
נושאים בכתבה פיצוי קורונה

המדינה מסכלת פיצוי מעסיקים בגין ימי בידוד של עובדיהם. בעקבות הסדר בין המעסיקים למדינה, נקבע שהמדינה תשפה מעסיקים בגין ימי בידוד של עובדיהם. עם זאת, אופן התנהלות המדינה מצביע על ניסיון להימנע ככל האפשר משיפוי כאמור.

מעט לאחר פרוץ משבר הקורונה, עתרה התאחדות התעשיינים לבג"ץ בטענה כי בידוד אינו מהווה מחלה ולפיכך אין על המעסיקים לספוג את הנטל הכרוך בתשלום ימי מחלה בגין ימי הבידוד. בהמשך, הושגה הסכמה בין המדינה לבין נציגי המעסיקים לפיו הנטל יחולק בין המעסיקים לבין המדינה באופן הבא: יום הבידוד הראשון יהא על-חשבון העובד, יום הבידוד השני יהא ע"ח המעסיק, ויום הבידוד השלישי ואילך יהיה על חשבון המעסיק והמדינה יחדיו, כאשר מעסיק של עד 20 עובדים יהא זכאי לשיפוי של 75%, ומעסיק של יותר מ-20 עובדים יהא זכאי לשיפוי של 50%.

הקשיים שהמדינה מערימה בדרך לקבלת הפיצוי

מאז גיבוש ההסכם, המדינה לא מפסיקה להערים קשיים על המעסיקים – ככל הנראה מתוך מטרה להקטין את היקף המימוש של הזכות לפיצוי בגין ימי בידוד של עובדים. כך, האפשרות להגשת בקשות לשיפוי נפתחה רק במהלך חודש פברואר 2021, חודשים רבים לאחר שהושג ההסכם.

בנוסף, נקבעה דרך הגשה מורכבת ומסורבלת מאוד לתביעות אלו. במקום מנגנון פשוט להגשת תביעות בגין ימי בידוד, נקבע כי על המעסיקים לעדכן ולשנות את אופן החישוב של תלושי השכר (גם באופן רטרואקטיבי) כדי לשקף את סוגי ימי הבידוד השונים של העובדים.

בהתאם, בתי התוכנה של תוכנות השכר החלו להפיץ עדכוני תוכנה כדי להתאים לדרישות, אך אלו הופצו רק בשלהי חודש פברואר, ועדיין דרשו התעסקות רבה ומורכבת מצד המעסיקים.

חמורה מכל היא הקביעה כי ניתן יהיה להגיש בקשות לשיפוי רק תוך 60 יום מתום החודש שבו העובד שהה בבידוד, ובפרט כי ניתן יהיה להגיש בקשות לשיפוי בגין החודשים אוקטובר 2020 עד ינואר 2021 – רק עד ליום 12/04/2021, והרי מהו ההיגיון לקביעת תקופת התיישנות כה קצרה, מלבד שאיפה של המדינה להקטין את היקפי מימוש הזכויות של המעסיקים?

כלומר, למעסיקים ניתנו פחות מחודשיים ללמוד כיצד ליישם בתלושי השכר את החקיקה החדשה, לעדכן,  לתקן ולשנות את כל תלושי השכר, ולהגיש תביעות במועד, זאת כאשר נדרש מהם במקביל לעמוד בכל החובות החוקיות הרגילות כגון הגשת דוחות מע"מ וכדומה. יש לציין כי בתוך אותם חודשיים "ברוטו" נכללה גם תקופת חג הפסח, דבר שיצר עומס רב ביותר בביצוע המשימות השוטפות בכלל ובטיפול בתביעות השיפוי החדשות בגין ימי בידוד בפרט.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

לסיכום, לדעתנו המדינה פועלת בחוסר תום לב קיצוני כדי למנוע את מימוש זכותם של המעסיקים לשיפוי בגין ימי בידוד, וזאת בתקופה בה ממילא המעסיקים והמייצגים שלהם עמוסים מאוד עת שהם נדרשים חדשות לבקרים ללמוד ליישם חקיקות חדשות. ראוי כי תוענק אורכה משמעותית להגשת התביעות (בדומה לכל תביעת מעסיק אחרת מול המוסד לביטוח לאומי, אשר ניתן ברגיל להגישה גם מספר שנים לאחר האירוע).

 

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    מעסיקה 03/05/2021 21:39
    הגב לתגובה זו
    עסקים רבים במדינה קרסו ואת אף אחד זה לא מעניין
איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

המפלצת האווירית ששברה שיאים עד שהפכה לערמת גרוטאות

אנטונוב An-225 מריה היה המטוס הגדול בעולם עם מוטת כנפיים שאורכה כפעמיים רוחב מגרש כדורגל, שנולד בבריה"מ בשיא המרוץ לחלל מול ארה"ב והפך לסמל של הנדסת תעופה קיצונית, עד שנחרב ביום הפלישה של רוסיה לאוקראינה



עופר הבר |

ב-3 באוגוסט 2020, המטוס הענק בעולם, הגדול ביותר שנבנה אי פעם, אנטונוב 225 המריא ממדינת מיין בארה"ב ונחת אחר הצהריים בנתב"ג. המטוס הביא איתו משאיות צבאיות אמריקאיות מסוג Oshkosh. על המשאיות האלה הורכבו משגרי מערכת כיפת ברזל שנרכשה על ידי צבא ארה"ב בהסכם עם ישראל משנת 2019. מדובר על ציוד כבד וגדול שלא יכול להתאים למטוסים רגילים. המשאיות פורקו במהירות והמטוס המריא חזרה באותו ערב, מה שהפך את משך הביקור לשעות ספורות בלבד.

מאות חובבי תעופה התקבצו סביב נתב"ג לצפות בנחיתה ההיסטורית. רשות שדות התעופה ביצעה התאמות מיוחדות למסלול ולתשתיות, כולל סגירת חלקים משדה התעופה לצופים (מי שלא היה שם יכול להסתפק בצפייה בהמראה אחרת של המטוס כאן).

הם לא הגיעו לשם סתם. האנטונוב An-225 מריה, המכונה "חלום" באוקראינית, היה המטוס הגדול ביותר אי פעם שטס. הוא נבנה בברית המועצות כדי לשאת את מעבורת החלל בוראן והפך לסמל של הנדסה תעופתית קיצונית, עד שנחרב בשנת 2022 במלחמת רוסיה-אוקראינה.

המטוס שנולד מתוכנית החלל הסובייטית

בשנות ה-80 המוקדמות, כשברית המועצות התחרתה בארה"ב בתוכנית החלל, נדרש מטוס שיוכל לשאת את מעבורת הבוראן ששקלה 60 טון ואת רכיבי רקטת ההנעה. יצרנית המטוסים אנטונוב, שכבר פיתחה את המטוס An-124 רוסלאן, הרחיבה אותו. הוספו חלקי גוף ארוכים יותר, כנפיים מוגדלות וזנב כפול כדי להתמודד עם זרימה טורבולנטית ממטענים חיצוניים, והוספה מערכת נחיתה עם 32 גלגלים. הפיתוח החל ב-1984 והסתיים בטיסת הבכורה ב-21 בדצמבר 1988. אין ספק שתהליך הפיתוח והייצור בארבע שנים בלבד היו פאר היצירה ההנדסי הסובייטי-אוקראיני שגם בואינג ואיירבוס לא העזו לבנות.

האנטונוב An-225 מריה היה המטוס הגדול ביותר בעולם מבחינת מידות ומשקל, עם אורך 84 מטר, מוטת כנפיים 88.4 מטר - כפעמיים רוחב מגרש כדורגל, ומשקל המראה מקסימלי 640 טון, כמעט פי 2 ממטוס מטען סטנדרטי.