דורון גלעזר ורות יובל, העורכים הראשיים של מעריב, הודיעו על התפטרותם

בשל "חילוקי דעות תקציביים עם דירקטוריון החברה, שאינם מאפשרים להם למלא את תפקידם"
מאיה זיסר |

העורכים הראשיים של מעריב, דורון גלעזר ורות יובל, הודיעו היום (ב')למנכ"ל מעריב החזקות, עפר נמרודי, על החלטתם להתפטר מתפקידם. גלעזר ויובל נימקו את ההתפטרות ב"חילוקי דעות תקציביים עם דירקטוריון החברה, שאינם מאפשרים להם למלא את תפקידם בהתאם לתפיסותיהם המקצועיות ולאופן שבו הם רואים את פיתוחו של העיתון". דירקטוריון מעריב אישר את מינויים של רותי יובל ודורון גלעזר לעורכים הראשיים של העיתון במקומו של אמנון דנקנר, שערך את העיתון מאז 2002 והודיע על עזיבתו ביולי 2007.

ברבעון הראשון של 2008 הודיעו גלעזר ויובל לעובדים, בעקבות פרסום הדו"ח של מעריב, "הדו"חות הכספיים לרבעון הראשון של השנה, שהצביעו על הידרדרות בתוצאות הכספיות של העיתון, אינם משקפים עדיין את פעילותה של ההנהלה החדשה. עם זאת אנחנו יודעים שימים אלו אינם קלים עבורכם, והפרסומים אינם מוסיפים לתחושת הביטחון. אנחנו מאמינים שבכוחות משותפים נצליח לחלץ את העיתון מהמשבר הכלכלי אליו נקלע, ולצאת לדרך בטוחה יותר, שבה תוכלו לתת ביטוי מלא ליכולותיכם המקצועיות והעיתונאיות בתנאים הרבה יותר נוחים".

על פי הודעת מעריב, גלעזר ויובל ימשיכו בתפקידם עד למינוי של עורך חדש לעיתון. בעקבות התפטרותם עופר נמרודי מסר: "אני מצר על החלטתם. רותי ודורון עשו עבודה מעולה בעיתון. אני מאחל להם הצלחה בהמשך דרכם".

מעריב החזקות דיווחה לפני כחודש על תוצאותיה הכספיות לשנת 2008. החברה סיכמה את השנה בהפסד כולל של כ-131.9 מיליון שקל לעומת הפסד של כ-78.4 מיליון שקל בשנת 2007.

ברבעון הרביעי של 2008 הפסידה החברה כ-56.7 מיליון שקל לעומת הפסד של כ-36.2 מיליון שקל ברבעון הרביעי בשנה הקודמת. בנוסף לכך, לפני כחודשיים, הגיעה החברה להסכמה עם בנק הפועלים בדבר הזרמת כספים לחברה מהבנק בסך כולל של כ- 50 מיליון שקל ובמקביל הזרמת כספים מהחברה האם, חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ, בסך של כ- 37 מיליון שקל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.


איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.