אולי תופתעו - אבל ההיסטוריה מראה שהעלאת הריבית דווקא תומכת בשוק ההון
ריבית לקראת מה שנראה כמו העלאת ריבית ראשונה מזה 9 שנים, ואולי בדרך לכניסת השווקים לפרק זמן ארוך עם מספר העלאות ריבית - נשאלת השאלה כיצד יגיבו השווקים למציאות החדשה. רבים מהמשקיעים יאמרו בשליפת מותן כי העלאת ריבית עשויה לפגוע במדדי המניות, בעוד השקעות בטוחות נהפכות לאטרקטיביות יותר. עם זאת ולמרות ההגיון בדבר - ההיסטוריה מראה דבר הפוך לגמרי.
ההתייחסות הנוכחית שלנו תתבסס על הערכת הכלכלנים כי אנחנו בפתחה של תקופה בה הפד' יחל להעלות את הריבית לאורך זמן - כשחלק מהשאלה שישאלו הסוחרים היום, בזמן נאומה של ג'נט יילן - היא עד כמה היא מתעתדת להעלות את הריבית בטווח הזמן הבינוני.
כמובן שהעלאת ריבית מהווה אינדיקטור למצבה של הכלכלה, והעלאתה מעידה על בריאותה של כלכלה, דבר שהינו חיובי לשווקים. למרות זאת, כפי שציינו - ממש כמו שהורדת ריבית תומכת פעמים רבות בשוקי המניות (ונסו להזכר בתגובה האלימה של השווקים כשמאריו דראגי לא הוריד 'מספיק' את הריבית על הפקדונות) - העלאתה יוצרת חששות אצל המשקיעים.
ולמרות הכל - ההיסטוריה מראה כי בתוך פרקי זמן בהם העלה הפד' את הריבית - שוקי המניות דווקא הגיבו בחיוב: לפי נתונים שנאספו על ידי Allianz Global Investors, מדד ה-S&P 500 הציג עלייה של 9.9% במחזורי העלאת ריביות בעבר. הסחורות הגיבו למחזורים אלו בחיוב רב עוד יותר, עם זינוק ממוצע של 25%. מדובר על מחזורים ממושכים של העלאות ריבית, שקרו בתקופות קודמות ב: דצמבר 86' עד ספטמבר 87', מארס 88' עד פברואר 89', פברואר 94' עד מארס 95', יוני 99' עד מאי 2000, ו-יוני 04' עד יוני 06'.
- רכשו את חלקה של אחותם בנכסים - וישלמו ריבית והצמדה
- בנק ישראל רומז שהריבית תרד כבר בהחלטה הקרובה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בגרף הבא תוכלו לראות את מדד ה-S&P 500 בין יולי 1998 לסוף שנת 2008, כשהרצועות ממסגרות את פרקי הזמן בהם עלתה הריבית: בין יוני 1999 למאי 2000, ובין יוני 2004 ליוני 2006: ניתן לראות כי בפעם האחרונה בה נכנס המשק האמריקני לתקופת העלאות ריבית - המדד הגיב בחיוב עם עליות שערים, שנמשכו גם לאחר הפסקת עדכוני הריבית. גם במחזור ההעלאות בסוף שנות ה-90, המדד הגיב בחיוב יחסי בפרק הזמן הזה, אך התרסק לאחר מכן - בשל התפוצצות בעות הדוט.קום.
דצמבר 1986 עד ספטמבר 1987:
מארס 1988 עד פברואר 1989:
- 2.עמוס 17/12/2015 09:08הגב לתגובה זויפה וכל הכבוד
- 1.דור 16/12/2015 14:30הגב לתגובה זויפה שעם כל ההפחדות, רואים שבסוף זה עושה טוב. תודה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
