ארי שטיינברג
צילום: מרכז השלטון המקומי

אסטרטגיית היציאה מהקורונה מונחת גם על הכתפיים של כל אחד מאיתנו

זה הזמן להפגין סולידריות ולהעדיף תוצרת מקומית - כל אחד יכול לתרום בחלקת האלוהים הקטנה שלו כדי לסייע בעצירת הדימום של העובדים והעסקים הישראלים
ארי שטיינברג | (2)

אין מי שלא מכיר את המונח הפופולרי ביותר בימים אלה: "אסטרטגיית יציאה". מונח שמוזכר בדרך כלל בהקשר של פעולות נדרשות מצד משרדי הממשלה השונים במטרה לצאת ממשבר הקורונה בדרך הטובה והבטוחה ביותר. לדעתי, מונח זה ראוי שיהיה רלוונטי בקבלת ההחלטות עבור כל אזרח בוגר במדינת ישראל. 

משבר הקורונה תפס את התעשייה הישראלית לאחר עשר שנים מתעתעות למדי. המידע שהועבר לציבור הישראלי הציג בעיקר צמיחה ושגשוג, אולם הייתה זו צמיחה מוגבלת – מאחר והיא התרחשה בפלח צר יחסית של התעשייה, הכולל בעיקר גופים המשתייכים לענפי הטכנולוגיה והתרופות. כאשר מסתכלים על כלל הנתונים, ניתן להבחין כי בעשור האחרון הייתה ירידה בתוצר הלאומי, ועלייה בשיעורי ייבוא המוצרים לישראל (על חשבון הייצור המקומי) – התלויה לא מעט במגמת "השוק החופשי" שפרחה מאוד בשנים האחרונות, הגורסת כי העדפת ספק זה על פני ספק אחר תלויה במחיר שמציגים שניהם לאותו המוצר – וכל שיקול אחר אינו רלוונטי.

מי שבוחן מקרוב את הנתונים בוודאי רואה שהם אינם מספרים סיפור של צמיחה. הגירעון המסחרי הסתכם בשנת 2019 ב-84.5 מיליארד שקל. ייצוא הסחורות הסתכם ב-185 מיליארד שקל וייבוא הסחורות הסתכם בלמעלה מ-269 מיליארד שקל (ירידה של כ-1% לעומת 2018). וירוס הקורונה פגע קשות בתעשייה הישראלית והחריף את המצב, שכאמור היה קשה עוד קודם. חשוב לומר; ישראל היא מדינה מתקדמת, והמוצרים שאנו מייצרים לעצמנו ולעולם לרוב אינם נופלים באיכותם מהמתחרים.

החשיבות של התעשייה הישראלית גדולה מאוד גם בשל העובדה שהיא מספקת משרות רבות ופרנסה לאזרחי ישראל. לא מדובר במשימה בלתי אפשרית; מעבר של 10% בלבד מייבוא לייצור מקומי תתרום למשק המקומי שלנו למעלה מ-25 מיליארד ש"ח, שהם "אוויר לנשימה" בימים אלה. לאור זאת, נדמה כי החשיבות בהעדפת המשק הישראלי, בימי שגרה ועוד הרבה יותר במצב היום, היא צו השעה ואמורה להיות בראש סדר העדיפויות של כולנו.

בראייתי, כל אחד יכול לתרום בחלקת האלוהים הקטנה שלו כדי לסייע בעצירת הדימום של העובדים והעסקים הישראלים. ללא אסטרטגיית יציאה אישית שכל אחד מאתנו יתחייב להחיל על עצמו, מספר המובטלים העצום הקיים היום לא יצומצם. לכן, בבואנו לקנות פירות וירקות כדאי לשאול את המוכר מהיכן הם הגיעו ואם התשובה היא מטורקיה או כל מדינה אחרת - ראוי שנצביע ברגליים. כך גם לגבי מוצרי החלב, השימורים, הטואלטיקה, הדגים, הבשר, הקורנפלקס ועוד - הבחירה היא בידינו.

כאשר אנחנו מתכננים את החופשה הבאה שלנו (בתקווה שהיום הזה יגיע במהרה) ראוי שנשקול, ולו רק הפעם, להעדיף לצאת לנופש בישראל ולא בחו"ל. דווקא בשעה זו נתמוך במעשים ולא רק במילים בעשרות אלפי עובדי המלונות, צימרים, מסעדות ועוד. ואם בכל זאת בחרנו לנסוע לחו"ל, בואו נבחר לטוס כחול לבן ולשמור על מקום העבודה של השכן שלנו.

נאה דורש, נאה מקיים; אצלנו ב"אשמורת", למשל, פנינו לאנשי רוח, תרבות ואמנות ישראלים - שעבודתם הופסקה לחלוטין בימים אלה - ויצרנו יחד סדרת הרצאות וסרטונים בהם יוכלו לצפות חברי מועדון הצרכנות שלנו. בכרטיסי האשראי שלנו מבוצעות מדי שנה עסקאות בהיקף של כ-7.5 מיליארד שקל; אנו מנסים שכמה שיותר מהן ינותבו לעסקים ישראלים וליצרנים מקומיים. ומי יודע, אולי המצב ייצר שינוי אמיתי בהרגלי הצריכה גם לאחר שיסתיים המשבר, והעדפת התוצרת המקומית תוטמע ותישאר כברירת המחדל שלנו.

קיראו עוד ב"בארץ"

אסטרטגיית היציאה ממשבר הקורונה מונחת גם על הכתפיים של כל אחד מאיתנו, האנשים הפרטיים, ולא רק על הממשלה ומקבלי החלטות. זה הזמן להפגין סולידריות ולהעדיף תוצרת מקומית.

אם כל אחד מאיתנו יתרום בזמנים הקשים האלה, נוכל כולנו לשמור האחד על השני. אחרת, נתעורר כולנו עוד מעט ונגלה שאיבדנו לחלוטין את עצמאותנו הכלכלית, וכמובן שגם מספר המובטלים יעלה עוד יותר. אסור לנו לתת לזה לקרות.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    דוביבי 01/05/2020 04:57
    הגב לתגובה זו
    מחירים בשיגרה,בכל התחומים מזון אלקטרוניקה וכו׳. עכשיו קצת שיהיו מהצד שחוטף לא רק זה שמחליף.ככה ילמדו אולי שיעור באיך למשוך מחדש לקוחות לעסק עם מחירים הוגנים ושירות.
  • 1.
    הכותב צודק. זה הזמן לסולידריות (ל"ת)
    אביחי 30/04/2020 19:07
    הגב לתגובה זו
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.