ארי שטיינברג
צילום: מרכז השלטון המקומי

אסטרטגיית היציאה מהקורונה מונחת גם על הכתפיים של כל אחד מאיתנו

זה הזמן להפגין סולידריות ולהעדיף תוצרת מקומית - כל אחד יכול לתרום בחלקת האלוהים הקטנה שלו כדי לסייע בעצירת הדימום של העובדים והעסקים הישראלים
ארי שטיינברג | (2)

אין מי שלא מכיר את המונח הפופולרי ביותר בימים אלה: "אסטרטגיית יציאה". מונח שמוזכר בדרך כלל בהקשר של פעולות נדרשות מצד משרדי הממשלה השונים במטרה לצאת ממשבר הקורונה בדרך הטובה והבטוחה ביותר. לדעתי, מונח זה ראוי שיהיה רלוונטי בקבלת ההחלטות עבור כל אזרח בוגר במדינת ישראל. 

משבר הקורונה תפס את התעשייה הישראלית לאחר עשר שנים מתעתעות למדי. המידע שהועבר לציבור הישראלי הציג בעיקר צמיחה ושגשוג, אולם הייתה זו צמיחה מוגבלת – מאחר והיא התרחשה בפלח צר יחסית של התעשייה, הכולל בעיקר גופים המשתייכים לענפי הטכנולוגיה והתרופות. כאשר מסתכלים על כלל הנתונים, ניתן להבחין כי בעשור האחרון הייתה ירידה בתוצר הלאומי, ועלייה בשיעורי ייבוא המוצרים לישראל (על חשבון הייצור המקומי) – התלויה לא מעט במגמת "השוק החופשי" שפרחה מאוד בשנים האחרונות, הגורסת כי העדפת ספק זה על פני ספק אחר תלויה במחיר שמציגים שניהם לאותו המוצר – וכל שיקול אחר אינו רלוונטי.

מי שבוחן מקרוב את הנתונים בוודאי רואה שהם אינם מספרים סיפור של צמיחה. הגירעון המסחרי הסתכם בשנת 2019 ב-84.5 מיליארד שקל. ייצוא הסחורות הסתכם ב-185 מיליארד שקל וייבוא הסחורות הסתכם בלמעלה מ-269 מיליארד שקל (ירידה של כ-1% לעומת 2018). וירוס הקורונה פגע קשות בתעשייה הישראלית והחריף את המצב, שכאמור היה קשה עוד קודם. חשוב לומר; ישראל היא מדינה מתקדמת, והמוצרים שאנו מייצרים לעצמנו ולעולם לרוב אינם נופלים באיכותם מהמתחרים.

החשיבות של התעשייה הישראלית גדולה מאוד גם בשל העובדה שהיא מספקת משרות רבות ופרנסה לאזרחי ישראל. לא מדובר במשימה בלתי אפשרית; מעבר של 10% בלבד מייבוא לייצור מקומי תתרום למשק המקומי שלנו למעלה מ-25 מיליארד ש"ח, שהם "אוויר לנשימה" בימים אלה. לאור זאת, נדמה כי החשיבות בהעדפת המשק הישראלי, בימי שגרה ועוד הרבה יותר במצב היום, היא צו השעה ואמורה להיות בראש סדר העדיפויות של כולנו.

בראייתי, כל אחד יכול לתרום בחלקת האלוהים הקטנה שלו כדי לסייע בעצירת הדימום של העובדים והעסקים הישראלים. ללא אסטרטגיית יציאה אישית שכל אחד מאתנו יתחייב להחיל על עצמו, מספר המובטלים העצום הקיים היום לא יצומצם. לכן, בבואנו לקנות פירות וירקות כדאי לשאול את המוכר מהיכן הם הגיעו ואם התשובה היא מטורקיה או כל מדינה אחרת - ראוי שנצביע ברגליים. כך גם לגבי מוצרי החלב, השימורים, הטואלטיקה, הדגים, הבשר, הקורנפלקס ועוד - הבחירה היא בידינו.

כאשר אנחנו מתכננים את החופשה הבאה שלנו (בתקווה שהיום הזה יגיע במהרה) ראוי שנשקול, ולו רק הפעם, להעדיף לצאת לנופש בישראל ולא בחו"ל. דווקא בשעה זו נתמוך במעשים ולא רק במילים בעשרות אלפי עובדי המלונות, צימרים, מסעדות ועוד. ואם בכל זאת בחרנו לנסוע לחו"ל, בואו נבחר לטוס כחול לבן ולשמור על מקום העבודה של השכן שלנו.

נאה דורש, נאה מקיים; אצלנו ב"אשמורת", למשל, פנינו לאנשי רוח, תרבות ואמנות ישראלים - שעבודתם הופסקה לחלוטין בימים אלה - ויצרנו יחד סדרת הרצאות וסרטונים בהם יוכלו לצפות חברי מועדון הצרכנות שלנו. בכרטיסי האשראי שלנו מבוצעות מדי שנה עסקאות בהיקף של כ-7.5 מיליארד שקל; אנו מנסים שכמה שיותר מהן ינותבו לעסקים ישראלים וליצרנים מקומיים. ומי יודע, אולי המצב ייצר שינוי אמיתי בהרגלי הצריכה גם לאחר שיסתיים המשבר, והעדפת התוצרת המקומית תוטמע ותישאר כברירת המחדל שלנו.

קיראו עוד ב"בארץ"

אסטרטגיית היציאה ממשבר הקורונה מונחת גם על הכתפיים של כל אחד מאיתנו, האנשים הפרטיים, ולא רק על הממשלה ומקבלי החלטות. זה הזמן להפגין סולידריות ולהעדיף תוצרת מקומית.

אם כל אחד מאיתנו יתרום בזמנים הקשים האלה, נוכל כולנו לשמור האחד על השני. אחרת, נתעורר כולנו עוד מעט ונגלה שאיבדנו לחלוטין את עצמאותנו הכלכלית, וכמובן שגם מספר המובטלים יעלה עוד יותר. אסור לנו לתת לזה לקרות.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    דוביבי 01/05/2020 04:57
    הגב לתגובה זו
    מחירים בשיגרה,בכל התחומים מזון אלקטרוניקה וכו׳. עכשיו קצת שיהיו מהצד שחוטף לא רק זה שמחליף.ככה ילמדו אולי שיעור באיך למשוך מחדש לקוחות לעסק עם מחירים הוגנים ושירות.
  • 1.
    הכותב צודק. זה הזמן לסולידריות (ל"ת)
    אביחי 30/04/2020 19:07
    הגב לתגובה זו
לוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשותלוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשות

יד 2 - מאפס ל-3 מיליארד שקל; האתר הכי רווחי בישראל עובר לאייפקס

מאתר מודעות צנוע ליד שנייה ודרושים לעסק דיגיטלי שנמכר בכ-950 מיליון דולר לקרן אייפקס, אחרי מסלול בעלים שנע בין וואלה, אקסל שפרינגר ו-KKR

ליאור דנקנר |

מה שהתחיל כפלטפורמה פשוטה לפרסום מודעות דרושים ומכירת יד שנייה, הפך לאחד האתרים המרכזיים בישראל ששווה 950 מיליון דולר (3.07 מיליארד שקל). יד2, אחד המותגים החזקים באינטרנט הישראלי, נמכר היום לאייפקס. המוכרת KKR קיבלה את האתר כחלק מרכישת אקסל שפרינגר שהחזיקה בו, אחרי שרכשה אותו מוואלה ב-2014 ב-820 מיליון שקל.


יד2 - כך נבנתה הדרך לאקזיט

2005 - ההתחלה הצנועה

שני יזמים, שמעון וינר ויאיר גולן, משיקים את yad2.co.il כפלטפורמה לפרסום מודעות קנייה ומכירה של מוצרים ושירותים - בעיקר רכבים, נדל"ן, דרושים ויד שנייה. תוך זמן קצר האתר הופך לכתובת מוכרת למודעות חינם באינטרנט.

2009 - רכישה על ידי וואלה תקשורת

רובה ארבל  נשק
צילום: אנצו גוש IWI מקבוצת SK

מתווכי הנשק גוזרים עמלה של 350 מיליון דולר בשנה מהתעשייה הביטחונית בישראל

דו"ח מבקר המדינה: החברות הביטחוניות התחייבו לתשלומי עתק של מעל מיליארד דולר למתווכים בין 2022 ל־2024, משרד הביטחון לא הקים מנגנון פיקוח למרות התחייבויות והנחיות

רן קידר |
נושאים בכתבה תעשייה ביטחונית

דו"ח מבקר המדינה האחרון מציג תמונת מצב בעייתית במיוחד בענף היצוא הביטחוני של ישראל. מאות מיליוני דולרים שולמו למשווקים ולמתווכים שפועלים מול לקוחות זרים, אך הפיקוח הממשלתי על המנגנון הזה כמעט ואינו קיים. למרות הנחיות ברורות שניתנו כבר ב־2017, משרד הביטחון לא הקים מערכת בקרה לבחינת עמידת החברות הביטחוניות בכללי הציות, ולא דרש אישור דירקטוריון לעסקאות הכוללות תשלום עמלות.

לפי ההערכות, בין השנים 2022 ל־2024 הסתכם היצוא הביטחוני בכ־40 מיליארד דולר, כאשר העמלות ששולמו למתווכים חצו את רף מיליארד הדולר. חלקים גדולים מהדו"ח נשארו חסויים מטעמי ביטחון, אך הנתונים שכן פורסמו מעידים על מערכת שמאפשרת זרימת כספים בהיקף עצום - בלי בקרה מהותית מצד המדינה.

המבקר מצביע על שורה של כשלים שיטתיים: לא הוקם מנגנון שמבצע ביקורות תקופתיות, לא קיימים מסמכים שמעידים על עבודת מטה סדורה, ובפועל אין דרישה להצהרה על אישור דירקטוריון לעמלות. גם תוכניות הציות שנדרשו מחברות גדולות אינן נבדקות או מפוקחות בפועל, ובקרב חברות קטנות ובינוניות אין כלל סטנדרט אחיד.

המבקר מציין מקרה שבו עסקה ביטחונית נבלמה רק לאחר שגורמים במשרד נחשפו לגובה העמלה באופן מקרי. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה היעדר הפיקוח עלול להוביל להקצאת כספים משמעותית לגורמים חיצוניים, בלי שקיפות ובלי מנגנון בקרה.

החשש: פתח לשחיתות

ישראל מחויבת להסכמים בינלאומיים למניעת שחיתות בעסקאות ביטחוניות. עם זאת, המצב בפועל רחוק מהדרישות. משרד הביטחון לא קבע כללים ברורים לחברות הקטנות והבינוניות, לא בחן את יישום תוכניות הציות בחברות הגדולות, ולא הגדיר כלים לפיקוח אפקטיבי על מניעת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.