אצבעות שחורות 6.8.10

VTV

תוס' - הפרשה שתלווה אותנו בשבוע הקרוב (או לפחות בתחילתו): המסמך המפוברק (?) שהביא אמנון אברמוביץ'. בערוץ 2 עוד לא מפקפקים באמינותו. ארד תקשורת: תעלול או זיוף.

מוספשבת (מעריב)

שיבתו של אברום בורג (שלום ירושלמי), שאתגר את מראיינו וקוראיו עם האופציה לראש ממשלה ערבי עוררה הרבה אמוציות בקרב מטקבקי נרג':

"למדינה אין זהות. הקהילה קובעת את הזהות שלה. אם האחריות תעבור לאזרחים שיקבעו את זהותם, השיחה תתפתח לכיוונים אחרים. המערכת צריכה להכיל את הניגודים ולא לגרש אותם". במדינה שלך יהיה רוב ערבי, זה ברור. "אז מה. היום הרוב יהודי, אבל אתה כופה את היהדות על המיעוט... היהודים הם 2.5 אחוזים בציבור האמריקאי. הם חלשים בגלל זה? לא. הם מהווים 20 אחוז בכל הצמתים החשובים. זה קורה בהרבה מקומות בעולם". מדינת ישראל עם רוב ערבי ועם ראש ממשלה ערבי שיספק לנו ביטחון וחינוך. זה נראה לך הגיוני בנסיבות הגיאו-פוליטיות הקיימות? "ברגע שיש נאמנות של כל הקהילות למסגרת המדינתית, אז מה הבעיה? מה זה משנה אם ראש הממשלה הוא יהודי או ערבי? מי שראוי, יגיע. רק לפני שנה וחצי אמרו בארצות הברית שעבד לשעבר לא יכול לעמוד בראש מדינת האדונים. היום אובמה הוא נשיא בזכות הרוב". אתה רואה את ח"כ חנין זועבי הופכת לראש הממשלה? "אם היא נבחרה באופן דמוקרטי אחרי שהצליחה לגבש רוב קלאסי של כל הפלחים בציבור הישראלי, אז למה לא? מישהו היה פוסל את בנימין ד'יזרעאלי מלהיות ראש ממשלת בריטניה כיוון שהוא יהודי? מישהו היה מעז לפסול את ניקולא סרקוזי מלשמש נשיא צרפת בגלל השורשים היהודיים שלו? אני מבין את התמיהה שלך ושל האחרים. אתם קורבנות נצחיים של הנסיבות. הכל אצלכם מונע מטראומה . בואו נתחיל לבנות את המציאות החדשה, האחרת. אולי ראש הממשלה הערבי הוא הכי טוב שיש?"

שרה ליבוביץ-דר כותבת על ילדה בת עשר, דפנה, שנולדה בישראל להורים שהיו פה עובדים זרים לא חוקיים. אביה עזב לפני שלוש שנים, כשמשטרת ההגירה הייתה "צדה ברחובות". אמה החליטה לעזוב איתה ועם אחיה באביב האחרון, כשאביה חלה. במשטרת ההגירה הסבירו לה שלא תוכל לחזור, כי היא לא חוקית. דפנה מתלוננת על קשיי הקליטה בגאנה. איזה עוול נעשה כאן, ועל ידי מי?

צח יוקד מסביר את הדרמה סביב הענקת זהות אמריקאית לכל מי שנולד על אדמתה (על פי התיקון ה-14 לחוקה).

זוהי סדום

מאיר שניצר אומר שזו זרוע שיווקית של קשת.

יאיר רוה יוצא מגדרו.

7 לילות

לא לא לא. נכון שנורא חם, אבל ממש לא מעניין מונופול של כך תהיה קובי פרץ בחמישה מהלכים. המונופול הוא מפלטם של העורכים העצלים, החושבים לרגע שעלו על גימיק אלוהי. מכירה את זה מקרוב.

גון בן ארי בקטע מצחיק על סילוק האקסים מחייכם באינטרנט, באמצעות פלאג-אין חדש: blockyourex.com הוא מספר איך סילק את כתבת המוסף, רונה קופרבוים מחייו.

G

חן שליטא מספרת על כל תולדות המאבק של קשת וידיHot. הכתבה פורשת את כל התמונה, או לפחות חלקים גדולים ממנה, למי שלא בקיאים בסבך האינטרסים וניגודיהם.

מה שטוב בה זה הניסיון להציג את כל התמונה ואת כל הגורמים המעורבים על הטיותיהם הממשיות והמדומיינות. אבל למה הכותרת כל בנאלית? "תקשורת עוינת"?

אני חשה קרבה כעת למדריך צרפתי לחיים בישראל (יניב פוהורילס).

איתי רום על הקרן לידידות ועל הרב יחיאל אקשטיין. טוב לדעת שגם כך אפשר לנהל עמותה.

המארקר

אני לא יודעת אם מי שאוחזת בקטנוע שעלה 12 אלף ש' בהנחת מזומן רשאית לקרוא את הכתבה הזו, על הכבדים.

אופס, רק לפני חודש הייתה כתבה דומה, עם כלים יותר זולים.

מארקרוויק

האמנם ח"כ עינת וילף היא הפוליטיקאית החדשה? ברור, אם יש לה מק אדום ומעורר קנאה.

7 ימים

ח"ח לצילום של רמי זרנגר את השחקנית אנה סטפן באמבטיית קרח. כן, זה גימיק, אבל יש גימיקם מוצלחים.

אמארה סטודמאייר, כוכב ה-NBA "ששווה 100 מיליון דולר" החליט שהוא יהודי. מתברר שזו סיבה לכתבת שער ולראיון (אריק הניג). נכון שאין גברים ישראלים (גם לא בני 27) עם גוף כזה, ושנוכחותו כאן יכולה להיות תוספת מבורכת לבריכת הגנים הצולעים של הגבר הישראלי, ובכל זאת, נו, כתבת שער?

יאיר לפיד יוצא נגד הראיון עם לילך שם טוב, גרושת האיש שרצח את שלושת ילדיה. וגם נגד התמונה של המטכ"ליסט ששבר הצדה באמצע סדרת השבי (טרם החל החלק הקשה שלה).

המוסף לשבת (ידיעות)

אריאלה רינגל הופמן מפרסמת לראשונה נייר עמדה של מציל"ה הקובע שהחוק הבינ"ל אינו מכיר בזכות הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם לשוב לבתיהם. הכרה בזכות עלולה לכבול את ישראל ולגרור אחריה תביעות שיבה המוניות שמשמעותן קץ המדינה היהודית... על ישראל להמשיך ולהתנגד נחרצות למימוש רחב של שיבת פליטים פלסטינים.. ואסור לה להתפתות להכיר בזכות השיבה..." על המסמך חתומות פרופ' רות גביזון ופרופ' יפה זילברשץ. מאחורי המסמך עבודה של שנה וחצי, וכן רב שיח של משפטנים, אנשי רוח ואישי ציבור.

עינת פישביין מנסה לתאר, קונקרטית, איך יתנהל הגירוש הפעם, כשכל הגורמים מכווננים לרכך את האקט. על פי הדברים שהיא מביאה, גם הפעם לא מדובר בזבנג וגמרנו, וכל הסאגה תשוב בעתיד במחזור נוסף.

ישראל השבוע

ובאותו עניין: יהודה שלזינגר מראיין את יוסי אדלשטיין, יו"ר הוועדה שהגישה את ההמלצות לגירוש.

ממון

פרויקט נחמד: מה הדרך הכי מהירה להגיע מכמה נקודות מרכזיות לתל אביב. מתברר שמב"ש הכי מהיר הוא אוטובוס, מחיפה הרכבת, ומנתניה וראשל"צ, מונית שירות (עופר פטרסבורג ונופר סיני).

מעריב עסקים

גם פה יש רעון נחמד לכתבת שער: כמה עולה ללדת ילד בקהילה.

ג'יין גודאל, חוקרת השימפנזים כבר בת 77. כתבה מתורגמת מהאובזרבר. זה הדבר הטוב ביותר בסופשבוע.

מוסף כלכליסט

כתבת הדיגיטמבלים מדווחת על כמה דברים מרכזיים שקרו לנו בעקבות האינטרנט: 1. יצירתיות הילדים פוחתת. 2. אנשים מבלים בקריאת מאמרים בספרייה הלאומית הבריטית פחות מדקה, בדיוק כמו בטיובית. 3. "המוחות שלנו לומדים לעבוד כמו דפדפן היפראקטיבי, ללא חוסם פופ אפים"

וגם הסיום, ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה, מעולה: "כל מה שהיה בעולם לפני שנולדת הוא נורמלי, כל מה שהומצא לפני שהגעת לגיל 35 הוא מרגש ומהפכני ואפשר לעשות בזה קריירה, וכל מה שהומצא אחרי שהגעת לגיל 35 הוא סוטה ומנוגד לדרך הטבע"

אני רק רוצה לדבר על מהפך בחיי. עד לא מזמן חשבתי שהרבה יותר קל לי לקרוא כתבות ארוכות כשהן מודפסות. היום, ברגע שאני רואה כתבת כמה עמודים, אני מחפשת אותה ברשת. הרבה יותר נוח לי לקרוא אותה כך. על הפרינט אני מסתכלת רק כדי לראות איך עומדה ועוצבה.

מוסף הארץ

כתבה מתורגמת מאטלנטיק: "ברית המילה הכתובה". שימו לב לפסקה הבאה:

"אנשים בעיתונות עדיין מנהלים דיונים מרים ועקרוניים בשאלה אם הלקוחות יסכימו אי פעם לשלם על חדשות באינטרנט. בגוגל, בקושי הצלחתי לגרום למישהו להתעניין בשאלה. התגובה היתה: כמובן שאנשים ישלמו בדרך כלשהי - אז למה לדון בזה? השאלות החשובות עוסקות בדרך התשלום, ובסוג החדשות שיגרמו לאנשים לשלם. "אין לנו דגם מסוים שאנו דבקים בו", אמר לי בהערה טיפוסית קרישנה בהרט, אחד מהבכירים המעורבים ביותר במאמצים העיתונאיים של גוגל. חלק מהעיתונים שהצוות שלו כבר עובד איתם, מתכננים לגבות תשלום עבור התוכן שלהם. אחרים מתכוונים להישאר חינם, ומקווים שיזכו לפופולריות בקרב קוראים שיתרגזו כשאתרים אחרים יבקשו מהם תשלום. סוג שלישי של עיתונים מתכננים להציע במקביל תוכן בתשלום ובחינם. בעיני בהרט ועמיתיו, נושא התשלום הוא אמפירי ולא תיאורטי: הם מחכים לראות מה עובד".

יארצייט

שנה למות עמוס קינן.

ברשת

אתר לא נסתום, של הקרן החדשה, הותקף בידי האקרים.

בלוגלנד

יקי בז'ה מדווח: מקומון במודיעין זוכה לפחות מודעות, לכאורה בגלל שביקר את ראש העיר.

זהר כוכבי מסביר למה הוא עוזב את טיים אאוט, ויוצא נגד גל אוחובסקי.

סליחה על האיחור, אבל כידוע, נגישותי לרשת בשבוע החולף הייתה מועטה, כך שרק היום קראתי את דבריה של אסתי סגל על מות האדמו"ר, הסרט של רון מיברג, בו היא מתייחסת גם לביקורת של שניצר ולתגובת מיברג.

מח' הגהה

ב-10 באוגוסט תעלה הגרסה הישראלית של המשרד. למה במודעות של יס כתוב "גרסא"?

תאי זרע? לא. תאי גזע.

-- תעלומה בנרג'.

לפני פיזור

איזה כיף, אפשר לנשום לרווחה, פחתה בתגובות תגבובת אלפי המילים המבאישות. יש לציין שאהבתי במיוחד את הניק הנגדי: חוץקשקוש. ובתמורה, מחווה בשני שערי עיתונים: