מתחילים להכין את הקרקע? "אנחנו לוקחים בחשבון מצב שבו לווה גדול במשק לא יעמוד בהתחייבויותיו"
לאחר שאתמול נודע במפתיע על פרישתו של מנכ"ל בנק הפועלים, צבי זיו, מתפקידו מפרסם הבוקר (ה'), כצפוי, הבנק תוצאות קשות לשנת 2008. בשורה התחתונה דיווח פועלים על הפסד של כ-895 מיליון שקל בשנה שעברה, לעומת רווח של כ-2.68 מיליארד שקל ב-2007.
בשלב השאלות והתשבות, אמר דני דנקנר, יו"ר הבנק, כי "אנחנו מצפים שהחל מהרבעון הראשון של 2009 נחזור לאיזון ורווחיות. לקחנו בתוכנית העבודה שלנו את העליה החדה בהפרשה לחובות מסופקים".
דנקנר התייחס לשמועות בעניין קריסה אפשרית של אחד הטייקונים ואמר כי "באופן עקרוני אמרנו שההפרשות עלו. לא ניתן שמות אבל יש כמה לקוחות שההפרשות בגינם עלו. אנחנו לוקחים בחשבון שיכול להיות מצב שלווה גדול במשק לא יעמוד בהתחייבויותיו. אין לזה שום קשר ליציבות של הבנק ואיתנותו. אנחנו חשבנו על התרחישים הקשים ביותר ולא רואים בעיה כלשהי".
צבי זיו, מנכ"ל הבנק, הציג את התוצאות ואמר כי "במהלך השנה הקרובה, אמשיך להנהיג את הבנק ולהוביל לעבר יעדיו, תוך חתירה לתפיסת מקומו הראוי כמוביל הענף הפיננסי בישראל, אולם בשנה הבאה כבר יעמוד כאן מחליפי, ציון קינן. כפי שכולכם יודעים, הודעתי אתמול כי בכוונתי לפרוש מתפקיד כמנכ"ל בנק הפועלים, ואולם אחסוך מכם היום את דברי הסיכום והפרידה, כיוון שעד לפרישתי, לקראת סוף השנה, תהיינה לנו הזדמנויות הולמות לסיכומים ופרידות."
על ההפסד ברבעון האחרון אמר דנקנר כי "רשמנו הפסד גבוה בכ-100 מיליון שקל לעומת האזהרה בעיקר על רקע גידול משמעותי בהפרשה לחובות מסופקים". על מצב המשק ופעילות הממשלה אמר דנקנר כי "רואים שבבים ראשונים של שינוי וקשה לדעת אם המגמה משתנה. צריך לפעול יותר מהר, צריך להציג תוכנית ולרוץ איתה.
בתשובה לשאלה אחרת אמר דנקנר כי "התנהלנו נהדר בתקופת המשבר. לגיטימי שיהיו חילוקי דעות, זה בסדר. צביקה ימשיך להישאר איתנו ועד מועד פרישתו יעברו יותר מ-6 שנים בתפקיד המנכ"ל".
צבי זיו אמר כי "יש לי יחסי עבודה מצויינים עם דני. אנחנו נשארים חברים. אני אומר את זה בצורה החזקה והאמיתית ביותר. אבל מכיוון שיש לנו חילוקי דעות עסקיים לגיטימיים החלטתי לעזוב. להגיד שאני שמח ? אני לא שמח אבל אני שלם עם ההחלטה ואני הולך הביתה. אני עוזב בנק מצויין, חסון, שאין בו שום סיכון, הוא מסוגל לעמוד בכל תרחישי יום הדין, יכול לקבל מכות חזקות ולעמוד בהם. אנחנו מרגישים מצויין עם הנושא הזה. כל מה שצריך זה שהמשק יחזור לצמוח ואז גם הבנק, שהוא בבואה של המשק, יחזור לפעילות תקינה ולצמוח. אני לא אעשה צעד שיגרום נזק לבנק. עיכבתי את ההחלטה עד היום בכדי להגיע לנקודת זמן טובה".
בתשובה לשאלה בנוגע להסדרי החוב ותוכניות החילוץ לטייקונים אמר דנקנר כי "אני חושב שבנושא תוכניות החילוץ בכלל, נידרש בסוף לחקיקה. זה שילוב של איזון בין אלה שהנפיקו לבין המחזיקים. בלי מניות יוותו בין השאר על דברים כאלה או אחרים, בין עם בריבית או במניות. יהיה איזון בין הדברים".
לגבי השכר הגבוה של ניר בורנשטיין אמר צבי זיו כי "כשחבורת הניהול של פועלים שוקי הון התחילה לעבוד איתנו הפעלנו תוכנית אופציות שהופעלה לבסוף רק ב-2008. המספרים עצמם מבוססים על מודל הערכת שווי שנעשתה על ידי יועצים חיצוניים לחברה ולכן ניר קיבל חבילת שכר של יותר מ-11 מיליון שקל בעקבות השווי של האופציות. אגב, המודל הזה בנוי אך ורק על תוספת ערך שחבורת הניהול יוצרת בפעילות השוטפת של החברה. המודל הוא מורכב ונכון ועל פיו פעלנו".
לגבי ההחלטה שלו לפרוש והביקורת על שכר הבנקאים אמר זיו כי "ההחלטה שלי לא תלויה בתוצאות הבנק והעיתוי נקבע כמו שאמרתי בזמן טוב". דנקנר אמר כי "בשיטה החשבונאית יש לאופציות שחולקו בעבר השפעה גדולה לאופציות שחולקו בשנים האחרונות וכרגע לא רלוונטיות. השכר ירד בצורה משמעותית בשנים האחרונות".
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- בנק ישראל יפוצה ב-240 אלף שקל עקב זיוף שטרות
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
תרופות (גרוק)תעשיית הקשב: מיליוני ילדים על כדורים והמצב רק מידרדר
כשהמערכת חולה, הילדים מקבלים מרשם: ישראל מדורגת במקום גבוה בצריכת ריטלין לנפש - ויש לכך מחיר כבד; כך הופכים ילדינו ללקוחות של שרשרת תרופות מסוכנת
ע' הייתה רק בת שש ילדה סקרנית ומלאת דמיון בגן חובה במרכז הארץ. הגננת התקשרה להורים בערב והתלוננה: "היא לא מצליחה לשבת לרגע, משתעממת במפגשים ומפריעה לכל הילדים, אי אפשר להמשיך ככה". ההורים, מבוהלים מהלחץ של המסגרת ומהמעבר המתקרב לכיתה א', רצו עם בתם לנוירולוג ילדים פרטי מומלץ. האבחון היה קצר וחד משמעי: הפרעת קשב קשה. המרשם הראשון - קונצרטה.
ביום שני זה קורה: הוועידה הכלכלית של ביזפורטל. מוזמנים לשמוע את המנהלים הבכירים במשק,
לקבל תובנות על השקעות, להבין את השפעות ה-AI על חברות והאם זה הזמן לצמצם פוזיציה במניות? וגם - לראות ולקבל את הדירוג של ביזפורטל למניות פיננסיות (הדירוג לחברות התשתיות שיצרנו לקראת הועידה הקודמת שהתמקדה בתשתיות ייצר תשואה עודפת) - להרשמה
איך מגיעים לתלות בקוקטייל תרופות בגיל צעיר?
שבועיים אחרי, הילדה לא נרדמה עד חצות, קמה עצבנית, התפרצה בבכי בלי סיבה. הנוירולוג אמר "זה עובר", אבל זה לא עבר. אז הוסיפו בהמשך כדור נגד חרדה. בהמשך הציעו כדור נגד דיכאון כי היא נהייתה אדישה, ועוד אחד לשינה. מילדה שמחה, חברותית ויצירתית עם שמחת חיים היא הפכה לילדה שקטה ועצובה. היום היא בת שלוש עשרה, עדיין נוטלת שתי תרופות קבועות, אוכלת כמו ציפור, ישנה עם כדור, ולפעמים שואלת את אמא שלה בשקט: "מתי אני אהיה נורמלית בלי הכדורים?" אמא שלה קורסת מאשמה. היא יודעת שהתחילה את הכול בגלל פחד מהגננת.
הסיפור של ע' לא יוצא דופן. זהו סיפורם של אלפי הורים בישראל. וזה גם הסיפור של עשרות אלפי ואפילו מאות אלפי הורים בארצות הברית. כדור אחד לקשב הופך לשניים, שלושה - ולפעמים לקוקטייל פסיכיאטרי שלא נבדק מעולם על מוח מתפתח. והילדים? הם אלה שנשארים עם הגוף והנפש ששינו להם לנצח.
- כשמדע וכסף מתנגשים: המרוץ לתרופות חדשות לסרטן
- זינוק של 130% בעקבות התקדמות בטיפול לסרטן: מי היא קוגנט ומה ההבטחה שלה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמעט מיליון מרשמים לתרופות להפרעת קשב וריכוז מונפקים בישראל מדי שנה, והמדינה מדורגת במקום גבוה בעולם בצריכת ריטלין לנפש. המספרים הללו מצביעים על מצוקה אמיתית במערכת, כאשר הפתרון הנפוץ והקל הוא טיפול תרופתי לשיפור הקשב ולהרגעת הפעלתנות. אך רבים מההורים לא יודעים שהשקט התעשייתי שהם מקבלים בטווח הקצר יגבה מהילדים שלהם מחיר גבוה וכואב למשך שנים רבות.
