חוזים/האם ניתן לעכב שם מתחם אינטרנט כנגד חוב?/שלום

עובדות וטענות: ביום 1.5.97 נחתם הסכם בין התובעת והנתבעת לפיו התחייבה הנתבעת, חברת נטוויז'ן, לספק לתובעת שירותי תקשורת לאינטרנט. הצדדים האריכו את ההסכם שביניהם משנה לשנה. בחודש 2/02 נחתם הסכם נוסף לפיו התחייבה התובעת לשלם לנתבעת סך של 5,000$ לחודש תמורת השירותים שקיבלה. במהלך חודש 11/02 נודע לנתבעת כי בשל טעות בהנהלת החשבונות שלה, נשלחו לתובעת בטעות חשבוניות על סך 5,000$ לרבעון, במקום 15,000$. הנתבעת הודיעה לתובעת על כך, ושלחה חשבונית מתוקנת על סך של 169,000 ש"ח.

מנגד מחתה התובעת על גובה החשבונית והפנתה להצעות של ספקי אינטרנט אחרים, הצעות שהינן זולות יותר מאלה של הנתבעת. היא הודיעה לנתבעת כי במידה ולא יוסדר מחיר שכירת השירותים לאור ההצעות שקיבלה ולא יוסדר הליך העברת כתובות ה-IP על מנת לאפשר לה להיכנס לאינטרנט המהיר, תיאלץ היא להפסיק את התקשרותה איתה.

משלא נענתה, הודיעה לנתבעת בצורה חד צדדית על סיום ההתקשרות ביניהן. היא הסבירה מדוע הפסיקה את התקשרותה עם הנתבעת וביקשה ממנה להוריד את הגדרות ה-DNS (Domain Name Server) הידניות מהשרת המשני של הנתבעת, ולסגור את הקישור בין הצדדים על מנת לאפשר ניהול תקין של עבודה עם ספק האינטרנט האחר ולאפשר לכתובת החדשה להתעדכן.

הנתבעת לא נענתה לבקשת התובעת, דבר אשר גרם, לטענת התובעת, לחסימה תקשורתית, הן ללקוחות שלה והן ללקוחות הנתבעת. הנתבעת התנתה את הליך הורדת ההגדרות בתשלום החוב הכספי שהתובעת חייבת כלפיה. לטענת התובעת מעשי הנתבעת מהווים הפרה של חובות חקוקות והפרה להוראות ההסכמים שנחתמו בין הצדדים. בכתב תביעתה מבקשת התובעת מספר סעדים:

ליתן צו הצהרתי הקובע כי לנתבעת לא הייתה כל זכות חוקית להשתהות בעדכון המיידי של הרשת שלה בכתובת החדשה ולעכב את הורדת ההגדרות הידניות ב-DNS שלה;

ליתן צו הקובע כי הנתבעת בהתנהגותה הפרה חובות חקוקות והפרה את ההסכם שהיה ביניהן;

ליתן צו עשה קבוע וצו מניעה קבוע המורה לנתבעת להימנע מכל פעולה בעתיד שיש בה כדי להוות השתהות בעדכון כתובת התובעת ולגרום "לחסימות של דומיין שלא בבעלותה ו/או פגיעות בתקשורת של התובעת עם קהל הלקוחות הארצי והעולמי" ובכלל לבצע פעולות שיש בהן כדי לחסום גישת לקוחותיה;

בנוסף ביקשה התובעת פיצויים כספיים בסך של 230,000 ש"ח וזאת בגין נזקיה שנגרמו לה בעקבות מעשי ומחדלי הנתבעת.

דיון משפטי: כב' הש' ר' נדאף: אין חולק שבעקבות טעות הנתבעת לא נשלחה חשבונית נכונה לתובעת. אולם, אין בטעות זו של הנתבעת כדי להצדיק את העיכוב בתשלום המגיע לה בגין השירותים שהיא סיפקה לתובעת, ובוודאי שאין בו כדי להצדיק את העיכוב הנוסף שחל בתשלום, מהמועד בו נודע לתובעת על קיומה של טעות זו, קרי מחודש 11/02 ועד יום התשלום בחודש 4/03.

התובעת בתור לקוחה וותיקה של הנתבעת, ובעלת ניסיון רב בתחום זה, הייתה אמורה דווקא להפנות את תשומת לבה של הנתבעת לטעות, ולא לחכות עד לרגע שבו יתגלה הדבר לנתבעת. שתיקתה של התובעת מעוררת ספק אם אכן היא חפצה שהעניין יתגלה, או שמא העדיפה וקיוותה שהוא לא יתגלה ויש לראות בהתנהגות זו כגובלת בחוסר תום לב, במיוחד לאחר שמיהרה ליצור קשר עם ספקי אינטרנט אחרים, תוך כדי ניהול מו"מ עם הנתבעת בעניין גובה התשלום הנדרש, על אף שעניין זה כבר סודר והוסכם מלכתחילה בהסכם שנחתם ביניהן.

מהמסכת העובדתית שהוצגה בפני בית המשפט עולה, כי התובעת ביקשה בראש ובראשונה, ומתוך שיקולים של כדאיות העסקה, להשתחרר מהתקשרותה מול הנתבעת ולהתקשר עם ספקי אינטרנט אחרים שמציעים לה, לטענתה, הצעות זולות יותר. מאידך, ניתן לראות כי הנתבעת דווקא לקחה אחריות על הטעות שביצעה, כך למשל היא הסכימה לפרוס את החוב לתשלומים, לא ביקשה ריבית והצמדה, ואף ויתרה על הסנקציה של גביית תשלום חודש שירות נוסף בגין התנתקותה המוקדמת של התובעת משירותי הנתבעת כפי שנקבע בהסכם.

משכך, נקבע כי מי שפעלה בחוסר תום לב תוך הפרת ההסכם, הינה דווקא התובעת אשר לא שילמה את חובה בזמן, עצמה עיניים מהעובדה הבולטת כי חיוביה החודשיים הם נמוכים בהרבה ממה שסוכם, בחרה לשבת בחיבוק ידיים וחיכתה לשעת כושר בתקווה שהיא לא תבוא, ובמקום לשלם את חובה, מחתה על גובה השכר הנדרש, אשר סוכם מראש, ומיהרה להתקשר עם ספקים אחרים.

במצב מעין זה, וכשמוטלים על הנתבעת חיובים עתידיים הקשורים להמשך מתן שירות דרך שרת ה-DNS, ניתן לבדוק אם לנתבעת, שהראתה נכונות לקיים את ההסכם, קמה הזכות לעכב את ביצוע חיוביה ולסרב לקיימם עד שלא תקיים התובעת את חיוביה שלה. חשוב להדגיש כי בין אם נראה בכך כהפרה צפויה, או נראה בכך כחשש סביר מפני הפרת חיוב שאינו עולה כדי הפרת צפויה, הדבר עשוי להצדיק עיכוב בקיום חיובה של הנתבעת.

זכות העיכבון: אין ספק כי אי הורדת ההגדרות יוצרת בעצם חסימה תקשורתית ללקוחות התובעת. זכות העיכבון מורכבת מפן חוזי ומפן קנייני בטוחתי. בפן החוזי - יש לדחות מכל וכל את טענת התובעת אודות אי קיומם של יחסים חוזיים בין הצדדים. בפנינו מקרה קלאסי של מערכת חוזית בה מדובר בחברה המספקת את שירותיה תמורת קבלת תשלום כספי. זכות העיכבון מוגדרת בסעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, התשל"א–1971 כ"זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב". סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות) קובע, כי "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה".

נשאלת השאלה האם ניתן לעכב נכס מוחשי בלבד? סעיף 13(א) לחוק המיטלטלין קובע, כי, "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על זכויות". על פניו נראה שלפי סעיף 13(א) לחוק המטלטלין ניתן לעכב גם נכס לא מוחשי, אולם הפסיקה קבעה כי "העכבונות שבחקיקה האזרחית החדשה טעונים החזקה פיזית של הנושה בנכס המעוכב" (ע"א 790/85 רשות שדות התעופה בישראל נ' דר' י. גרוס). כך גם נקבע בסיפרה של המלומדת נינה זלצמן (עיכבון), אולם בד בבד היא מסייגת דבריה וכותבת, כי "ניתן להניח מצבים בהם יעכב הנושה את מסירתו של נכס ערטילאי לחייב על ידי עיכוב של מסמך, או ימנע מהחייב את השימוש בנכס ערטילאי, ובכלל זה את הוכחת הזכות שיש לו, לחייב, באותו נכס".

במקרה שלפנינו, מדובר בשם מתחם שהתובעת העבירה לידי הנתבעת, כפי שהוסכם בין הצדדים, לצורך ביצוע שירותי תקשורת. אכן לכאורה, אותו שרת DNS, אינו נכס מוחשי אשר ניתן "להחזיק בו בשתי הידיים", אך ההחזקה בו היא בהחלט החזקה הדורשת ביצוע פעולות פיסיות לתפעולו - החזקה שמנעה מהתובעת להשתמש בו. מצב זה מתיישב עם ההנחה העומדת מאחורי הדרישה שזכות העכבון תקום רק כנגד נכסים מוחשיים, שכן לפי אותה הנחה, ההחזקה הפיסית קיימת בעצם רק בנכסים מוחשיים ולא בנכסים ערטילאיים. ובענייננו, קיימת החזקה פיסית ע"י הנתבעת בשרת ה-DNS, גם אם נראה בו כנכס בלתי מוחשי. אשר לפן הקנייני-בטיחותי, לטענת הנתבעת, לא היתה בידיה שום בטוחה לתשלום החוב, למעט הגדרות שרת ה-DNS. מנגד טענה התובעת כי ישנן בטוחות אחרות, אך היא לא הצביעה ולו על בטוחה אחרת אחת. אין ספק כי "המשכיות העבודה" עם הנתבעת, כפי שטענה התובעת, אינה מהווה בטוחה לתשלום החוב הנדרש. משכך, עמדה לנתבעת הזכות לעכב את הורדת ההגדרות שבשרת ה-DNS.

חיובים שלובים: טענה נוספת שהועלתה ע"י הנתבעת היא כי זכות העכבון קמה לה מכוח סעיף 43(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג–1973. עפ"י הסעיף, כאשר חיובי הצדדים שלובים אחד בשני, לא ייחשב אי קיום החיוב כהפרתו, אם הצד שכנגד לא קיים את החיוב השלוב המוטל עליו. במצבים אלו עומדת לנפגע מההפרה האפשרות לעכב את קיום חיובו, עד שיקיים המפר את חיובו. במקרה דנן, עסקינן במערכת יחסים בין נתבעת – מספקת שירותי תקשורת לאינטרנט, לבין התובעת ששכרה את שירותיה. מערכת זו מקיימת בין הצדדים חיובים שלובים. הואיל וכאמור, התובעת הפרה התחייבותה המפורשת לשלם עבור שירותי הנתבעת, הרי רשאית היתה הנתבעת לדחות או לעכב את חיובה כלפי התובעת, קרי, לספק לה שירותי תקשורת כולל שירותים הקשורים לשרת ה-DNS, עד אשר תפרע התובעת את חובה בגין שירותים שסופקו כבר לתובעת בעבר.