שלום. שמי עידו מינקובסקי. איני זוכה פרס הפוליצר לשנת 2012, כנראה גם לא לשנת 2013. איני בוגר בית הספר לאמנויות, לא תלמה ילין בתל אביב ולא ויצ"ו בחיפה. איני איש ספר שיודע לקרוא פושקין במבטא רוסי.

אני וחברי הטוב ביותר יוסי לחם, החלטנו יום אחד לכתוב ספר, ללא תכנונים וללא גינונים. בניגוד לגאולת עם ישראל, גאולת העם הפלסטיני או ניתוח פוסט מודרני של מצב הבונים באוקלהומה, המטרה שלנו הייתה פשוטה הרבה יותר: להרשים כמה בחורות, במקרה הטוב או לחדור לליבם של מספר אנשים, גם אם מועטים, במקרה הטוב יותר. כך נולד לו ילדינו הראשון, 'יחצנות, שחצנות וקצת חריף' במשקל 800 גרם.

על מנת להבהיר שאין בכוונתנו להשתלט על העולם או לשנות סדרי משנה, מחשבה מגלומנית בכל לב ישראלי ממוצע, כולל הח"מ, החלטנו גם לוותר על המיליונים המובטחים לסופרים צעירים במדינת ישראל, ולתרום את כספינו מהרווחי הספר לעמותת 'זיכרון מנחם'. ערכנו בעצמנו, הדפסנו בעצמנו, הפצנו בעצמנו, השקענו לבדנו.

כך עשינו הרבה, כך מכרנו הרבה, כך תרמנו הרבה ושאף אחד לא ישמע, כך גם הרשמנו. הרבה.

אנו עדים בישראל למצעדי בכיינות רבים, אבל השיא מגיע כל שנה בשבוע הספר. שבוע הספר הוא תוכן שיווקי גס רוח שחוץ מלהפוך אוכל גורמה לג'אנק פוד של ספרים במשקל ב-50 שקל אין לו תכלית. המתבכיינים הגדולים, הם כל אותם אנשים, סופרים שלא סופרים. לא את עצמם ולא אתכם. רובם הם האשמים המרכזיים במצב בו נקלענו בשוק הספרים החזירי במדינה. סתם כדוגמא למשל, שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט, היא שמנכ"ל קונצרן כלשהו יבכה על מחירי השיחות בטלפון שלו ובכלל, לא זכור לי שדוסטויבסקי היה נצר למשפחת רוקפלר.

• ניגוד עניינים בעקבות תביעת פייסבוק: NSO ודחב"ש כבר לא
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אז אפנה ברשות הקוראים אל אותם אנשים, כי אם אינם מבינים ברגע של התנשאות, אסביר להם בשפה שיבינו. אני יכול להגיד לכם גם שהאונומטופיאה היחידה שאני מכיר זה הרשרוש בכיסי הוצאות הספרים, האירוניה היא שבערש התרבות האנושית של העולם, במדינת היהודים שהמציאו את הקרוא וכתוב גדולי אומת הסופרים מוכרים את מרכולתם א-לה רחוב פין בדרום תל אביב והאירוניה הדרמטית היחידה היא שאתם יודעים את זה הרבה יותר טוב ממני.

מוסר ההשכל היחיד העולה לי בראש בהקשר זה הוא שאי אפשר לאכול בצל ולצעוק על אחרים שהם מסריחים.

עידו מינקובסקי הוא דובר עיריית חיפה, וכתב את הספר 'יחצנות, שחצנות וקצת חריף' יחד עם כתב יחד עם יוסי לחם