בית הדין הארצי לעבודה בראשות הנשיאה ורדה וירט ליבנה, דחה את ערעורה של ההסתדרות וקבע כי אין להטיל על רשת סופר פארם חובת ניהול משא ומתן קיבוצי על תנאי העבודה של הרוקחים בסניפי הרשת. יחד עם זאת, קיבל בית הדין הארצי את טענות ההסתדרות העקרוניות וקבע כי ככלל ניתן לחייב את מעניק הזיכיון בקיום משא ומתן קיבוצי על תנאי עובדי הזכיין. תחילתו של הסיפור בהתארגנות ראשונית של מאות רוקחי רשת סופר פארם, אשר הצטרפו כחברים בהסתדרות, וביקשו להכיר בהתאגדותם ולשפר את זכויותיהם במסגרת הסכם קיבוצי ראשון. רוקחי הרשת מועסקים בכ-256 סניפים הפרוסים מדן ועד אילת, במודל העסקה מסוג זכיינות. לאור טענת ההסתדרות למעורבות רשת סופר פארם בתנאי העבודה של הרוקחים המועסקים תחת הזכיינים, דרשה ההסתדרות את מעורבות הרשת גם בהליך המשא ומתן הקיבוצי בעניין תנאי הרוקחים. לאחר שסופר פארם סירבו לכך, פנתה ההסתדרות לבית הדין האזורי, בבקשה לקבוע כי רשת סופר פארם היא מעסיקתם של הרוקחים לצורך חוק הסכמים קיבוציים, וכי יש להטיל עליה את חובת ניהול המשא ומתן הקיבוצי על תנאי העבודה של הרוקחים בהיותה גורם המעורב ומשפיע על תנאי עבודתם, ועל אף שאינה מעסיקתם הישירה. לאחר הליך ארוך שנוהל בבית הדין האזורי, דחה בית הדין את בקשת ההסתדרות, ובהתבסס על המבחנים המקובלים לבחינת יחסי עובד-מעסיק קבע כי אין לראות ברשת סופר פארם כמעסיקה של עובדי החנויות, לרבות הרוקחים. בניין ההסתדרות צילום דוברות השופטת וירט פסקה כי "לא עלה בידי ההסתדרות להרים את הנטל להוכיח כי אכן קיימת לסופר פארם השפעה משמעותית על תנאי העסקתם של הרוקחים, באופן אשר מקים לה חובה לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות". .השופטת ציינה כי "לסופר פארם יש השפעה בקביעת תנאי העסקתם של הרוקחים. כך בין השאר: סופר פארם מעורבת בפרסום המשרות של הרוקחים; סופר פארם קובעת עם הזכיינים מסגרת תקציב של שכר הרוקחים; סופר פארם מכתיבה חלק מהתנאים הסוציאליים של הרוקחים; קיימת אפשרות לניוד זמני של עובדים בין הזכיינים השונים.  

"סופר פארם מעורבת בחלק מהליכי הפיטורים של הרוקחים. אך עם זאת, ועל אף שקיימת השפעה מסוימת על תנאי ההעסקה הרי שהשפעה זו לא עולה לכדי השפעה משמעותית: פרסום המשרות נעשה בעקרו על ידי הזכיינים; בתוך מסגרת התקציב הזכיינים מנהלים משא ומתן חופשי עם הרוקחים על שכרם – והוכח שתנאי ההעסקה של הרוקחים שונים בין זכיין לזכיין; מרבית התנאים הסוציאליים נתונים לשיקול דעתו של הזכיין; ככלל הליכי סיום העסקה נעשים על ידי הזכיינים ובהתאם לשיקול דעתם". השופטת וירט פסקה כאמור "כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי לסופר פארם קיימת השפעה משמעותית על תנאי העסקת הרוקחים ומכאן שדין הערעור להידחות".

העתירה נדחתה - העיקרון התקבל

ההסתדרות ערערה על פסק הדין האזורי ובית הדין הארצי דחה את  ערעור ההסתדרות וקבע כי בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של התיק, אין לרשת סופר פארם השפעה משמעותית באופן המקים חובה עליה לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות. למרות זאת, במסגרת פסק הדין קיבל בית הדין הארצי, את טענתה של ההסתדרות כי בהתאם לעקרון "פריצת האוניברסליות", ניתן לראות במי שאינו המעסיק הישיר של העובדים, כמעסיק לצורך חוק הסכמים קיבוציים ולהטיל עליו חובת ניהול משא ומתן. בית הדין הארצי, קבע  כי ככלל ניתן יהיה לחייב את מעניק הזיכיון בקיום משא ומתן קיבוצי על תנאי עובדי הזכיין, ככל שקיימת למעניק הזיכיון השפעה משמעותית על תנאי העסקה של עובדי הזכיין. בית הדין סקר את המשפט האמריקאי והספרות המקצועית שההסתדרות תיארה בכתבי טענותיה וציין בפסיקתו כי אכן, "שינוי העיתים והמעבר לדפוסי העסקה שאינם מסורתיים, ובכללם דפוסי העסקה רב שכבתיים, מחייבים התאמה של משפט העבודה הקיבוצי למציאות המשתנה". על כן הוסיף בית הדין כי, "לצורכי משפט העבודה הקיבוצי יהיה זה אפשרי ואף מוצדק לראות במעסיק העקיף 'מעסיק', לצורך ניהול משא ומתן קיבוצי". השופט אילן סופר הצטרף לדעתה של השופטת וירט וכתב בפסק הדין כי "אני מצטרף לחוות דעתה המקיפה של הנשיאה ורדה וירט ליבנה לפיה בהתאם לעקרון "פריצת האוניברסליות", ניתן לראות במי שאינו המעסיק הישיר של העובדים, מעסיק לצורך חוק ספציפי ובענייננו לצורך חוק הסכמים קיבוציים. זאת כאשר הוכח שלאותו גורם קיימת השפעה משמעותית על תנאי העסקתו של העובד. במקרה הנדון לא עלה בידי ההסתדרות להרים את הנטל להוכיח כי קיימת לסופר פארם השפעה משמעותית על תנאי העסקתם של הרוקחים, באופן אשר מקים לה חובה כאמור בסעיף 33ח1(א) לחוק הסכמים קיבוציים לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות". גם השופטת סיגל דוידוב-מוטולה הצטרפה "אני מסכימה לחוות דעתה רחבת היריעה של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, כמו גם לשורתה התחתונה לפיה קיימת אפשרות עקרונית להכיר במעניק זיכיון כ"מעסיק" לצרכים ספציפיים, אך במקרה זה לא הוכח שלחברה השפעה משמעותית דיה על תנאי העסקת הרוקחים באופן המצדיק לראותה כ"מעסיק". כן אני מסכימה להערתו של סגן הנשיאה אילן איטח, לפיה חירות ההתארגנות של העובדים רחבה יותר מהחובה המשפטית בניהול משא-ומתן קיבוצי, מבלי שיש צורך כי נידרש לשאלות הכרוכות בכך במסגרת הליך זה". השופטת חני אופק גנדלר הוסיפה כי גם היא מסכימה לחוות דעתה של הנשיאה וירט לבנה "לרבות קביעותיה כי כאשר נותן הזיכיון הוא בעל השפעה משמעותית על תנאי העסקתם של עובדי הזכיינים השונים ניתן לראות בו מעסיק לצורך חוק הסכמים קיבוציים וכי בנסיבות מקרה זו לא הוכחה השפעה משמעותית כאמור". וציינה כי "איני שוללת את האפשרות כי ייתכנו מקרים מסוימים בהם תעמוד לעובדי הזכיין האפשרות לנקוט צעדים ארגוניים, ואולם מששאלה זו לא התחדדה לא אביע עמדה – לכאן ולכאן – בשאלות הכרוכות בכך, ואותיר את ההכרעה בהן למקרה מתאים".   ראש הלשכה המשפטית באגף לאיגוד מקצועי עו"ד חנה שניצר-רהב אמרה "ביה״ד הארצי לעבודה קיבל את עמדת ההסתדרות ופסק פסיקה תקדימית ומשמעותית שיש לה השפעה דרמטית על הזכות לניהול מו״מ קיבוצי בהעדר יחסי עבודה ׳קלאסיים׳, כמו גם על זכות ההתארגנות. במישור הקונקרטי - ההסתדרות לומדת את פסק הדין". את ההסתדרות ייצגו בהליך, סגנית ראש הלשכה המשפטית לאגף לאיגוד מקצועי עו"ד מאיה צחור אבירם, עו"ד סיון רדיאן ועו"ד מירי מלכי מהלשכה המשפטית לאגף לאיגוד מקצועי, וכן עו"ד אלעד פלג ממשרד בעז בן צור ושות'.