נכנס לטיפול שיניים, ויצא עם שבר בלסת וצלקת נפשית

בתחילת 2020 נכנס גבר בן 69 למרפאת שיניים בצפון הארץ. מטרתו היתה פשוטה: לקבל טיפול שיניים יסודי, אולי להשתחרר מהכאבים, מן הבושה שבשיניים הרעועות, ואולי גם לזכות סוף־סוף באיכות חיים טובה יותר. אלא שהמסע הרפואי הזה, שהחל כתקווה, נהפך עד מהרה לסיוט מתמשך שגבה ממנו לא רק את בריאותו הפיזית אלא גם את שלוותו הנפשית, כושר עבודתו וכבודו האישי. כך עולה מפסק הדין שפורסם באחרונה בבית משפט השלום בעפולה, ובו נפסקו פיצויים בסכום כולל של כ-508 אלף שקל לאותו מטופל - פיצוי על רשלנות רפואית חמורה שהותירה את גופו, וגם את נפשו, מצולקים.

תחילת האירוע היתה בפנייה של התובע, יליד 1956, למרפאת שיניים בשם מרפאת העמקים. המרפאה נוהלה על ידי טכנאי שיניים בשם סנד אבו בכר, ובין הרופאים שטיפלו בו היו גם ד"ר שחאדה ואליס זנגריה וד"ר עזאת חבשי. לפי התביעה שהוגשה לבית המשפט, כבר מהשלב הראשון התרחשו חריגות חמורות. "נתבע 4 החל לבצע השתלות שיניים בשתי הלסתות של התובע והרכיב לו שיניים זמניות מבלי שחתם על הסכמה לטיפול או נערך בירור לגבי מצבו הרפואי", נכתב בפסק הדין שפורסם.

תוך פחות מחודש החל התהליך להסתבך. ניסיונות כושלים להסיר שיניים זמניות בכוח, טיפולים חפוזים שהובילו לשבר בשתלים, וכאבים בלתי פוסקים. השיניים הקבועות שהורכבו נשברו תוך יומיים בלבד, ולאחריהם שוב הורכבו שיניים זמניות, תוך שימוש בחומרים באיכות ירודה שגרמו לרווחים בין התותבות לחיך. לא חלף זמן רב, וגם הכתרים בלסת התחתונה נשברו. אז, לפי פסק הדין, אחד הרופאים ניסה להסיר את הכתרים בעזרת "פלייר האוחז במרכז השיניים ומנענע את לסתו של התובע מצד לצד". השופטת ודאד יונס גנאים פסקה כי, "התובע סירב להמשיך בטיפול לנוכח הכאבים העזים שחווה". אך בכך לא תם הסיפור. לאחר שנשבר לחלוטין מהתהליך, שב התובע אל המרפאה – ואז התגלו תוצאות הרשלנות במלוא חומרתן.

צילום הרנטגן שחשף את התהום: שבר בלסת

אחרי חודשים של כאבים, נפיחויות וטיפולים בלתי פוסקים, התברר כי התובע סובל משבר בלסת התחתונה - ממצא שצולם ותועד, ונדרש בגינו ניתוח מיידי ואשפוז. לאחר מכן עבר המטופל תקופת שיקום ארוכה בבית החולים ובמרפאות פרטיות. בהמשך הדרך פנו הצדדים לבית המשפט, שם התברר עד כמה שיטתית הייתה הרשלנות. גם לאחר שניתן טיפול חוזר, הוא בוצע באזורים נגועים בזיהום, תוך חדירה לאזורים אנטומיים רגישים כמו רצפת האף והסינוס. מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט קבע: "לא זוהה כי מדובר במטופל השייך לקבוצת סיכון גבוהה לכישלונות וסיבוכים... לא בוצע תהליך של סילוק יסודי של זיהומים ולא נבחרה חלופה מדורגת וזהירה יותר".

• הליך מיותר בוצע בניתוח - וזה הפיצוי ליורשות
• הדלתות של המרפאה היו נעולות והאיש מת - מה פסק ביהמ"ש

עוד התגלה כי הרופא העיקרי, נתבע 4, ניהל את הטיפול כמעט לבדו, ולצדו פעל כאמור גם טכנאי השיניים אבו בכר, שאינו רופא אך שימש מנהל המרפאה. על פי קביעת המומחה, לא מונה "רופא מספל אחראי לטיפול בתובע". הטיפול התנהל ללא תיעוד מספק, ללא אבחנה מסודרת של בעיות רפואיות מוקדמות, ובייחוד ללא כל התייחסות לכך שהתובע הוא מעשן כבד, דבר המעלה משמעותית את הסיכון לכישלון השתלים. בית המשפט קבע כי האחריות לנזק נחלקת כך: ד"ר חבשי אחראי ל-65% מהנזק, מרפאת העמקים ואבו בכר אחראים ל־20% וד"ר זנגריה אחראי ל-5%. 10% נוספים מהנזק יוחסו למצבו הבריאותי המוקדם של התובע.

אך אולי החלק הקשה מכל בפסק הדין הוא דווקא זה המתאר את הפגיעה הנפשית. מומחית בתחום הפסיכיאטריה שמונתה על ידי בית המשפט קבעה כי בעקבות טיפול השיניים הכושל, התובע פיתח "הפרעת הסתגלות עם תסמיני דיכאון". תחילה העריכה את נכותו הנפשית בשיעור של 20%, ולאחר מכן, עם השיפור במצבו, הפחיתה זאת ל-10%, ובסופו של דבר קבעה כי הוא יישא עמו נכות נפשית לצמיתות של 5%. "עליו להיות בטיפול פסיכותרפי בתדירות של פעם בשבוע למשך כשנתיים", קבעה המומחית. אלא שמאחר שטיפול כזה לא זמין במסגרת הציבורית, ייאלץ התובע לפנות למסגרת פרטית – בעלות של כ=450 שקל למפגש.

פגיעה כלכלית גם בלי אובדן שכר ישיר

בפסק הדין נקבע כי אף שהתובע לא איבד הכנסה ישירה בעקבות הפציעה - שכן הוא הספיק לפרוש לגמלאות בתנאים נוחים יחסית - עדיין יש לפצות אותו בגין ההפסדים שנבעו לו מחישובי פדיון ימי מחלה. שווי ההפרש בין מה שהיה אמור לקבל לו נותר בריא, לבין מה שקיבל בפועל, עמד על סכום של כ־83,000 ש"ח. בנוסף לכך נפסקו פיצויים על הוצאות רפואיות קודמות ועתידיות בהיקף כולל של כ-228 אלף שקל, כולל טיפולים שיקום יקרים, נסיעות, סיוע מצד שלישי, ובסופו של דבר גם פיצוי של 90 אלף שקל עבור עצם עלות הטיפול שניתן לו במרפאה - טיפול שהוכח כרשלני. "לא נערכה לתובע הערכה של הסיכונים שבטיפול ולא הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בטיפול", נכתב בפסק הדין. "הוא לא נתן הסכמתו מדעת לטיפולים הרפואיים שבוצעו לו תוך הצגת הסיכונים הכרוכים בביצועו".

• העליון פסל מכרז הסעות בקריית אתא - וזו הסיבה
• תחתום על הסכם לפירוק שותפות בניגוד לרצונה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הנזק שנגרם לתובע, כך עולה, חרג מעבר למספרים, קבלות או אחוזי נכות. "התובע סבל מכאבים עזים במהלך הטיפולים, עבר ניתוח בבית חולים ואושפז 11 ימים", פסקה השופטת. "לא היה מסוגל אחר כך לאכול מאכלים רגילים, סבל מקשיי שינה, קשיים חברתיים ודימוי עצמי נמוך. חש תסכול לאור הסתבכות הטיפול וצימצם את המעגל החברתי שלו, ופרש מעבודתו לפני הזמן".

לאור זאת, קבעה השופטת כי על הנתבעים להשיב לתובע גם את מלוא עלות הטיפול - כאמור 90 אלף שקל - מאחר שמדובר בהפרה בוטה של חוזה רפואי. "מטרת הפיצוי הינה החזרת מצב הנפגע לקדמותו, על ידי תשלום פיצוי אשר נדרש כדי לפצות את התובע על נזקו תוך ניסיון להעמידו ככל האפשר במצב שבו היה לפני האירוע", כתבה. בסופו של דבר, סכום הפיצויים שנפסקו לתובע הגיע ל-508,681 שקל, שמהם יישאו כל אחד מהנתבעים באחריות לפי חלקו. לדברי המומחית הפסיכיאטרית שמונתה מטעם בית המשפט: "כדי למנוע החמרה עתידית במצבו, יש להמשיך בטיפול פסיכותרפי… הפגיעה כבר נעשתה - אך יש לעשות כל שניתן כדי שלא תחמיר עוד".

כיצד עשויה היתה התנהלות תקינה של המרפאה למנוע את הנזק שנגרם לתובע?

לו היתה המרפאה פועלת לפי פרוטוקול רפואי תקני, שכולל מילוי שאלון בריאות, בירור מעמיק לגבי מצב רפואי קודם (ובפרט עישון כבד), תכנון רב־שלבי הכולל סילוק זיהומים קיימים, הפניה למומחה לכירורגיה פה ולסת בעת הצורך, והתאמה ראויה של השיקום הדנטלי, היה ניתן להפחית באופן משמעותי את הסיכון לכישלון הטיפולים, לסיבוכים הקשים ואף לשבר בלסת. גם מתן הסבר מקיף על הסיכונים והחתמה על טופס הסכמה מדעת היו עשויים לשנות את מהלך הדברים מהותית.

מה ההבדל בין רשלנות רפואית לבין טיפול רפואי שלא מצליח?

כישלון בטיפול כשלעצמו אינו בהכרח רשלנות. כדי לקבוע רשלנות רפואית, נדרש להראות כי הרופא חרג מסטנדרט ההתנהלות הסבירה, למשל לא אבחן נכון, לא בירר נתונים חשובים, לא הזהיר מסיכונים ידועים, לא פעל לפי הנהלים, או שלא הפנה למומחה כשנדרש. במקרה זה, נקבע על ידי מומחים שהייתה חריגה חמורה מהפרקטיקה המקובלת במספר רבדים - הן במישור הרפואי והן הניהולי - ולכן נפסק פיצוי משמעותי.

האם בית המשפט התחשב בגילו של התובע בעת קביעת הפיצויים?

בהחלט. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין נכות רפואית לנכות תפקודית, והביא בחשבון את גילו של התובע (69), עיסוקו כסניטר בחדר ניתוח, ואת העובדה שפרש בגיל 65 בהסכם פרישה מוקדמת. בכך נשללה טענה להפסד שכר עתידי מלא, אך כן הוכר הפסד בפדיון ימי מחלה, שנפגע כתוצאה ישירה מהאירוע.

כיצד ייתכן שטכנאי שיניים שימש מנהל מרפאה ונתפש כאחראי לנזק?

טכנאי שיניים אינו מוסמך לבצע טיפולים רפואיים, אך כל עוד הוא מפעיל מרפאה בה מועסקים רופאים, הוא עשוי להיחשב מנהל רפואי האחראי על ניהול, פיקוח ואכיפת סטנדרטים. בפסק הדין נקבע כי טכנאי השיניים, נתבע 2, לא פיקח כראוי, לא דאג למעקב סדיר אחר תכנית הטיפול, ולא נקט פעולה נדרשת כשנודע לו על סיבוכים, ולכן הוטלה עליו אחריות משותפת.

מהי "פגיעה באוטונומיה" ואיך היא נשקלת בפיצויים?

פגיעה באוטונומיה מתייחסת לפגיעה בזכותו של אדם לקבל החלטות לגבי גופו, בעיקר כאשר לא ניתנה לו כל האינפורמציה הנדרשת לשם מתן "הסכמה מדעת" לטיפול. במקרה זה, התובע לא חתם על טופס הסכמה, לא קיבל הסבר ראוי על הסיכונים, ולכן נפגעה האוטונומיה שלו. על פי ההלכה הפסוקה, אין לפצות פעמיים בגין כאב וסבל ובגין אוטונומיה בנפרד, אלא כחטיבה אחת, כך שפוצו כאן יחד בסכום כולל של 100 אלף שקל.

אילו הוצאות עתידיות נלקחו בחשבון בפסק הדין, אף שהן עדיין לא התרחשו?

הוצאות לשיקום הלסת העליונה, הכוללות כתרי חרסינה זמניים ויציבים, טיפולים פסיכותרפיים פרטיים לשנתיים, ייעוץ עם רופא א.א.ג. (אף-אוזן-גרון) על רקע חדירת השתלים לאף, נסיעות לטיפולים רפואיים – כולן נכללו כחלק מהפיצוי העתידי, בהתאם להערכות המומחים.

מדוע הורה בית המשפט על "השבה" של עלות הטיפול הרפואי לידי התובע?

עקרון ההשבה נועד להחזיר את הניזוק למצבו הקודם ככל שניתן. כאשר הטיפול הרפואי שקיבל התובע לא רק שלא השיג את מטרתו אלא אף גרם לנזק, בית המשפט הכיר בזכותו להשבת הסכום ששילם עבור שירות שלא סופק ברמה מקצועית נאותה. זו אינה קביעה חוזית גרידא, אלא ביטוי משפטי למחדל מקצועי חמור.

האם יש חשיבות לעובדה שהתובע לא נחקר על עזרת בני משפחה?

למרות שבת זוגו של התובע לא נחקרה כדי לאמת את מידת התמיכה שסיפקה לו במהלך האשפוז וההתאוששות, בית המשפט קבע כי ניתן להניח סיוע כזה כעניין שברור מאליו, ופסק פיצוי סמלי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, בסכום כולל של 3,500 שקל.

האם נקבעו סנקציות או פעולות נוספות נגד המרפאה או הרופאים?

פסק הדין נגע בעיקרו בהיבט האזרחי (פיצוי לנפגע), ולא ציין פנייה למשרד הבריאות או פתיחה בהליך משמעתי. עם זאת, העובדה שנקבעה אחריות משפטית על רופא שיניים ועל טכנאי שיניים, ובפרט הדגשת חוסר הפיקוח והחריגה מהסטנדרט הרפואי, עשויה לשמש בסיס להליך עתידי מול הרשויות המפקחות, במידת הצורך.

במקרה אחר, שהגיע להכרעה בבית משפט השלום בתל אביב במרץ האחרון, צעירה שקיבלה טיפול בשל גודש באף וקשיי נשימה, גילתה לאחר מכן כי עברה ניתוח קוסמטי באפה ללא ידיעתה או הסכמתה. הצעירה, תושבת מרכז הארץ בת 30, פנתה לבית החולים מעייני הישועה לאחר שסבלה במשך תקופה ארוכה מגודש באף, נזלת כרונית וקשיי נשימה. בעקבות תלונותיה, היא נבדקה על ידי רופא אף-אוזן-גרון, שהמליץ לה לעבור ניתוח סינוסים שנועד לשפר את איכות הנשימה שלה. מדובר בניתוח רפואי מקובל שנעשה במקרים של בעיות כרוניות במערות האף. לאחר שקיבלה את המלצת הרופא, הסכימה הצעירה לביצוע הניתוח, כשהמטרה הברורה של ההליך היתה רפואית בלבד - שיפור יכולת הנשימה שלה. לא הוזכר בפניה שום צורך בהתערבות כירורגית לשינוי אסתטי של אפה, והיא לא הביעה כל רצון לעבור שינוי מסוג זה. על פי גרסתה, לא נמסר לה שום מידע על האפשרות של ביצוע פעולה פלסטית כחלק מההליך. הניתוח התקיים כחודשיים לאחר קביעת התור. לאחר שהתאוששה מההרדמה והנפיחות החלה לרדת, הבחינה הצעירה בשינוי דרמטי במראה של האף שלה. לדבריה, לפני הניתוח היה אפה ישר ופרופורציונלי לתווי פניה, ואולם לאחר ההתערבות הכירורגית הוא נראה פחוס בחלקו העליון, ונוצר בו שקע לא טבעי. בהתחלה היא חשבה שמדובר בתופעה זמנית שנובעת מהניתוח עצמו ומהנפיחות שאחריו, אך ככל שהזמן חלף התברר לה שהשינוי קבוע. כשחזרה לביקורת בבית החולים, היא שאלה את הרופא על השינוי שחל במראה של האף שלה. לתדהמתה, נאמר לה כי במסגרת הניתוח, הרופא "תיקן" סטייה קלה במחיצת האף שלה.