המחוזי: לא היה ניגוד עניינים במשרד עמית פולק מטלון
לאחר שבית משפט השלום קבע כי עו"ד ארז חבר פעל בניגוד עניינים בעת שייצג לקוחה מול נושיה - חלקם לקוחות המשרד, הפך בית המשפט המחוזי בתל אביב את ההחלטה. ההרכב בראשות השופט יונה אטדגי קבע כי הערכאה הראשונה טעתה כשלא הבחינה בין ההתקשרויות השונות, וכי אין תוקף
למסקנה בדבר ניגוד עניינים. הצדדים סיימו את ההליך בהסכמה שלפיה תשלם הלקוחה למשרד 180 אלף שקל
באולם בית המשפט המחוזי בתל אביב שררה אווירה דרוכה. שנה לאחר שבית משפט השלום קיבל את הטענה של לקוחה של משרד עמית פולק מטלון כי המשרד פעל כלפיה בניגוד עניינים, התייצבו הצדדים שוב, הפעם בערעור על ההחלטה. הרכב השופטים - יונה אטדגי, אריאל צימרמן וטל לוי-מיכאלי - נדרש לבחון מחדש את המערכת המורכבת של יחסים, הסכמים ופרשנויות סביב ייצוגה של הלקוחה בידי אחד השותפים הבכירים במשרד, עו"ד ארז חבר. המחלוקת נסבה על הסדר נושים שהשיג המשרד עבור הלקוחה, טל בסביץ בוגין, בהיקף של מיליוני שקלים. לאחר שההסדר הושלם והציל את רכושה מפני מימוש נרחב, סירבה הלקוחה לשלם את שכר הטרחה בטענה כי עו"ד חבר ייצג באותו עניין גם את הנושים, ובכך פעל בניגוד עניינים. לטענתה, חלק מאותם נושים היו בנקים שהמשרד ייצג בתיקים אחרים, ולכן לא היה מקום שיטפל גם בעניינה.
בדצמבר 2024 קיבל בית משפט השלום בתל אביב את טענות הלקוחה. נקבע אז כי עצם העובדה שמשרד עמית פולק מטלון מייצג לקוחות קבועים מבין הנושים, ובהם שלושה בנקים, יוצרת מראית עין של ניגוד עניינים, גם אם לא הוכח כי נגרם נזק ממשי. ההחלטה עוררה הדים, שכן היא העלתה שאלה עקרונית על גבולות הייצוג המשפטי ועל האפשרות שעורך דין יפעל בשני צדדים שונים של אותה מערכת יחסים כלכלית. משרד עמית פולק מטלון, שחש כי נעשה לו עוול, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. עורכי הדין זאב שרף, ערן עוזרי ומור ימיני ייצגו את המשרד בדיון, בעוד שאת הלקוחה ייצג עו"ד שוקי שטיין. הדיון התמקד בשאלה אחת מרכזית: האם אכן התקיים ניגוד עניינים, או שמא מדובר בטעות עובדתית ומשפטית של הערכאה הראשונה.
במהלך הדיון טענו נציגי המשרד כי בית משפט השלום ביסס את החלטתו על הנחה שגויה, שלפיה המשרד ייצג את הנושים באותם חובות ממש. לטענתם, עו"ד חבר ייצג את הלקוחה בענייניה מול נושים אחרים, בעוד שהבנקים היו מיוצגים על ידי עורכי דין אחרים לחלוטין.
אם הנושים יוצגו בנפרד, לא ניתן
לדבר על ניגוד עניינים
השופט יונה אטדגי פנה אל בא כוח המשרד ושאל: "נניח שבית משפט סבר בטעות שהמערערת ייצגה את הנושים באותן תביעות חוב ממש, כאשר למעשה הנושים היו מיוצגים על ידי עורכי דין אחרים - מה המשמעות של טעות זו?". עו"ד שרף השיב כי מדובר בהבדל מהותי, שכן אם הנושים יוצגו בנפרד, לא ניתן לדבר כלל על ניגוד עניינים, ובוודאי לא על פגיעה באינטרס של הלקוחה.
המשרד הסביר כי נחתמו שני הסכמים שונים: הסכם ראשון לשכר טרחה ב-24 באפריל 2014, והסכם שני - "הסכם עקרונות משולש" - מה-18 במאי אותה שנה, שנוגע לשירותי כינוס ספציפיים. לטענתו, מדובר בשני שלבים שונים של ייצוג: בשלב הראשון עו"ד חבר ייצג את הלקוחה בלבד במטרה להגיע להסדר עם נושיה; ורק בשלב השני, לאחר שהושג ההסדר, הוא הסכים לשמש כונס מטעם כלל, שהיתה הנושה המובטחת המרכזית. עו"ד שרף הסביר בדיון כי, "שירותי הכינוס אחרי שיש הסדר עם כלל מנותקים מההסדר. בהסדר הוא מתנהל מול הנהלת כלל שיש לה יועצים משפטיים פנימיים שלה". הוא הוסיף כי ההסכמה כי חבר ימונה לכונס נועדה להבטיח שקיפות ולחסוך עלויות, ולא נבעה ממעמד קודם של ייצוג כפול.
השופטת טל לוי-מיכאלי ביקשה להעמיק בשאלת ניגוד העניינים, ואמרה לעו"ד שרף כי, "אדוני הופך את סוגיית העניינים לדבר טכני. כלומר, להבטיח שכל צד מיוצג על ידי אחר, אבל לא מתייחס לסוגיה באופן מהותי, וזה דבר משמעותי". עם זאת, בהמשך הדיון נראה כי ההרכב התרשם שהטענה בדבר ייצוג כפול לא בוססה דיה. השופט אטדגי ציין כי, "מפסק הדין של בית משפט קמא עולה כנראה בטעות שהמערערת ייצגה את הנושים באותם חובות ממש, כשהראיות מצביעות על כך שהמערערת לא ייצגה אותם אלא בעניינים אחרים". הדברים קיבלו חיזוק גם מהמסמכים שהוצגו בפני ההרכב, ובהם ההסכם השני, שבו נכתב במפורש כי הכונס המיועד "מייצג בראש ובראשונה את כלל כנושה מובטח". לשאלת השופט אטדגי - "ממתי הוא התחיל לייצג את כלל כנושה מובטח?" - השיב עו"ד שרף כי, "רק בכינוס, לפני כן לא ייצג. ההפך".
"ייצג את שני הצדדים גם יחד"
מנגד, טען עו"ד שוקי שטיין בשם הלקוחה כי לא מדובר בשני שלבים נפרדים, וכי עו"ד חבר "ייצג את שני הצדדים גם יחד". הוא הפנה לדבריו של חבר עצמו בחקירה קודמת, שם השיב לשאלה האם ייצג את כלל או את הלקוחה, והשיב: "את שתיהן". לדברי שטיין, התוצאה של ההסדר מוכיחה כי היה בו פגם מהותי: "הסדר חוב שסך כל החוב הוא 13 מיליון, ואחרי כל המלחמות משלמים 12 - זה הסדר חוב גרוע מאוד. העובדות מדברות בעד עצמן, אדם נכנס לסיטואציה שבה יש יותר מחשש לניגוד עניינים ואסור היה לו לקחת את התיק".
- שוכרים קיזזו ליקויים שגילו לטענתם - ואולצו להתפנות
- החוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
עם זאת, גם השופטת לוי-מיכאלי לא קיבלה את הקו החד-משמעי של עורך דינה של המשיבה, והדגישה בהכרעת הדין כי יש להבחין בין השלב שבו נוהל המשא ומתן להסדר, שבו כלל היתה מיוצגת בידי יועציה הפנימיים, לבין השלב המאוחר יותר, שבו ניתן השירות הטכני של הכינוס.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע ההרכב כי "יש קושי עם פסק דינו של בית המשפט קמא, שלא ערך את ההבחנה בין ההתקשרויות השונות באופן שמקרין ברורות על סוגיית ניגוד העניינים". עוד נקבע בפסק הדין שפורסם כי, "מאחר שההבחנה האמורה לא נעשתה - לא יהיה תוקף למסקנת בית המשפט בדבר ניגוד העניינים". בכך ביטל למעשה בית המשפט המחוזי את הקביעה העקרונית של הערכאה הקודמת, וקבע כי לא ניתן לראות במעשיו של עו"ד חבר משום ניגוד עניינים. השופטים הדגישו כי יש להבחין בין שלב ההסדר לשלב הכינוס, וכי ההתקשרויות הנפרדות מעידות על כך שכל צד פעל מתוך ידיעה והסכמה מלאה.
לאחר שהשופטים הבהירו את עמדתם, המליץ בית המשפט לצדדים להגיע להסכמה לגבי התשלום של שכר הטרחה. הצדדים יצאו להפסקה קצרה, ובסיומה הודיעו כי הגיעו להסדר: הלקוחה תשלם למשרד עמית פולק מטלון סכום כולל של 180 אלף שקל כולל מע"מ, ב-18 תשלומים חודשיים שווים של 10,000 שקל כל אחד. פסק הדין ניתן בהסכמה, ללא צו להוצאות, והעירבון שהפקיד המשרד הוחזר לו במלואו.
במשרד עמית פולק מטלון הגיבו להחלטה באמירה כי בית המשפט המחוזי תיקן טעות מהותית. "מיד עם קבלת פסק הדין של בית משפט השלום היה ברור שנפלו בו שגיאות מהותיות, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי", נמסר מהמשרד. עוד הודגש כי, "נקודת המוצא השגויה של פסק הדין היתה כי המשרד ייצג שורה של בנקים מול הנתבעת, שעה שלא היו דברים מעולם. הקשר הטוב של משרדנו עם הנושים לא הוסתר מעיני הלקוחה, אלא צוין במפורש בהסכם שכר הטרחה, ודווקא משום קשר זה פנתה הלקוחה אלינו".
בנימין נתניהוהחוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
עדות צחי חבקין, אחד החוקרים הבכירים בתיקי נתניהו גורמת להבין שהפרקליטות הגישה כתב אישום שלא תאם את מה שקרה בשטח. עוד לפני כן נסביר ונזכיר שתיק 4000 שמתייחס לסיקור אוהד שקיבל נתניהו מוואלה עבר שינויים שונים - מסיקור אוהד זה שונה ל"היענות חריגה", כשבפועל הפרקליטות מתקשה להצביע על סיקור אוהד ו"מפחיתה" את טענת האשמה ל"היענות חריגה". וכל זה קורה כאשר גם המתת, השוחד לבזק לא ברור. נתניהו קיבל לכאורה היענות חריגה בתמורה למתנות לבזק של משפחת אלוביץ'. לא ברור שיש היענות חריגה ובטח שלא סיקור אוהד, ולא בטוח שיש כאן מתנה לבזק.
בימים האחרונים מעיד צחי חבקין מהחוקרים הבכירים בתיק. העדות שלו מחזקת מאוד את טענת נתניהו שאין כלום. עו"ד עמית חדד, סנגור נתניהו שואל את חבקין במסגרת העדות - "היה סיכום שלך של 315 מקרים בתיק 4000, הם מהווים את המתת, להבנתי אתה לא סיכמת 315 מקרים כאלו? גם לא 100 מקרים.
חבקין: סדר גודל של 15-20, ככל שאני זוכר.
עו"ד חדד: לראש הממשלה לא הוצגו 315 ולא 15. ספרנו 10 מקרים. למה לא הצגתם לראש הממשלה 315 מקרים?
חבקין: כי לא הכרתי 315 מקרים בזמן אמת, לא הכרתי כאלה כמויות.
הפרקליטות הגישה בכתב האישום 315 מקרים, בפועל נחקרו ונבדקו 10-20 מקרים של "סיקור חיובי" שהפכו ל-"היענות חריגה". חדד ממשיך לשאול - מה שרציתם להוכיח שוואלה הוא אתר מוטה, שיש בו סיקור חיובי לראש הממשלה. זה המתת?
חבקין: נכון.
עו"ד חדד: לא חקרתם לעניין "היענות חריגה"?
חבקין: מה זו "היענות חריגה?"
חדד: האם חקרתם היענות חריגה לפי כתב האישום? אתם לא חקרתם אם ראש הממשלה קיבל היענות חריגה בוואלה?
חבקין: לא יודע מה זה אומר, תסביר לי. חקרנו סיקור אוהד, כתבות פרסומים לפי בקשה.
בהמשך חבקין מדגיש שוב כי חקר בקשות שהגיעו מראש הממשלה וסביבתו לפרסם או לשנות פרסום הוא מעיד שלא נבדקה נקודת השוואה לפוליטקאים אחרים שפנו למערכת וואלה. הסניגור עו"ד חדד מנסה להוכיח שלא היה סיקור מוטה ולא היתה היענות חריגה. חבקין סיפק לו את מה שהיה צריך. התיק מול וואלה הוא תיק מעניין במובן הרכילותי - הוא מספר על מאחורי הקלעים של מערכת עיתון. הוא חושף את הציבור למהלכים של פוליטיקאים, לוביסטים ועוד. זה בעיתונים רבים ואלו פוליטקאים ואנשים רבים שפונים לשנות סיקור או לפרסם אייטם. זאת בעצם עבודת יח"צ - יחסי ציבור. האם העבודה הזו פסולה, לא חוקית? יחצנים מנסים להשפיע על הסיקור, גם פוליטקאים, מנהלי חברות ועוד מנסים לשנות כתבות עליהם ולקבל סיקור חיובי - זה לא פסול כל עוד אין "תן וקח", אתם חושבים שאין "תן וקח" - מה אלו כל ההדלפות? זה חלק מהמשחק שהפרקליטות במשפט וואלה טוענת שהוא לא חוקי ואם כך - צריך לחקור עוד אלפים רבים של אנשים במדינה.
שוכרים החליטו לקזז את הליקויים שהתגלו לטענתם - ונאלצו להתפנות
בית-משפט השלום באשקלון קבע כי שוכרים שהחזיקו בדירה בתקופת האופציה מבלי לשלם דמי שכירות, בטענה לקיזוזים בגין ליקויים - הפרו את הסכם השכירות. בכך נקבע שלא רק שהם לא מימשו את האופציה להארכה, אלא הם איבדו גם את זכותם להחזיק בדירה. פסק הדין הזה ממחיש את
גבולות הקיזוז בדמי שכירות ואת משמעות תום-הלב ביחסי שכירות
ברחוב השבטים באשקלון עמד בית צמוד קרקע שאליו עמד להיכנס זוג למגורים בשכירות למשך שנה, עם אופציה לשנה נוספת. תקופת השכירות נקבעה מה-1 לאוגוסט 2024 ועד ל-31 ליולי 2025. בהסכם עצמו נכתב בתוספת בכתב יד: “ניתנת בזה אופציה לשוכר לשנה נוספת החל מ-1.8.2025 עד 31.7.2026". מה שנראה בתחילה כהסכם פשוט ודי סטנדרטי, הסתבך במהרה סביב תלונות על ליקויים, הפחתת דמי שכירות, וכתב תביעה - שהוביל בסופו של דבר להכרעה כי הזכות להמשך השכירות פקעה, והחובות הופנו אל השוכרים. במקרה הזה היו שתי נקודות מפתח שעלו לדיון: ראשית, האם היתה הודעה ברורה ומסודרת שהוגשה לגבי מימוש האופציה; ושנית, האם השוכרים היו רשאים להפסיק לחלוטין לשלם דמי שכירות, בטענה לקיזוז בגין ליקויים בנכס המושכר. בית המשפט הכריע בשאלות האלה באופן החלטי.
הרקע של הדיון מתחיל בהסכם השכירות שנחתם בין משה מאיר לבין שרון פריגן. כבר בשלב מוקדם החלו פניות רבות: השוכרים העלו טענות לגבי ליקויים כמו בעיות ניקוז, מערכת ביוב ישנה ואקוסטיקה לא תקינה. כך למשל, נטען "כי זמן קצר לאחר הכניסה למושכר התגלתה בעיית אקוסטיקה וכי מערכת הביוב והניקוז מבוססת על ביוב מיושן ומצריכה שיפוץ יסודי". השוכרים גם טענו כי הם זכאים להפחתה בדמי השכירות או לקזז נזקים בשל הליקויים. הם אף הגישו תביעה קטנה וטענו כי, “מקזזים נזקיהם או מפחיתים את שווי דמי השכירות”. המשכיר, מנגד, טען כי האופציה לא מומשה כדין, וכי השוכרים המשיכו להחזיק בנכס ללא תשלום - ולכן הם חויבו לפינוי.
הדיון המשפטי נפרש על פני שני מוקדים עיקריים: האם מומשה האופציה כדת וכדין, והאם ניתן להימנע מתשלום דמי שכירות בשל ליקויים לא הוכחו. בית המשפט בחן תחילה את נסיבות מימוש האופציה להארכת תקופת השכירות. בשלב הזה נקבע כי היתה חובה להודיע למשכיר לפחות 60 יום לפני תום תקופת השכירות, כלומר עד סוף מאי 2025. בתביעה הקטנה שהוגשה ב-26 למרץ 2025 נטען כי היה מימוש של האופציה, אבל בית המשפט קבע כי מהנוסח שלה לא ניתן להבין אותה כהודעה ברורה. “לא מצאתי כי האמור בה הוא הודעה ברורה על מימוש האופציה". בנוסף לכך, במהלך תקופת השכירות עלה כי הנתבעים הציעו לקצר את התקופה, ואף הודיעו על כוונתם לפנות את הנכס המושכר - דבר שמעיד על כך שהם לא היו צעוניינים להאריך את ההסכם. בית המשפט קבע כי “ההסכם פקע ביום 31.7.25”. כך הגיע פסק הדין אל המסקנה השנייה: גם אם נניח לרגע שהאופציה היתה מומשת, השוכרים הפרו את הסכם השכירות באופן מובהק, בכך שלא שילמו דמי שכירות החל מאוגוסט 2025, בטענה לקיזוזים בגין הליקויים.
לא הוכח כי הנכס אינו שמיש
בשלב הזה קבע השופט עידו כפכפי כי בעקבות היעדר ראיות שתומכות בטענות השוכרים לגבי הליקויים, לא הוכח כי הנכס אינו שמיש או שליקוייו מנעו שימוש סביר. “אין כל תיעוד של הליקוי
או טיבו ואין כל הוכחה כי אין כלל מערכת ביוב שאינה שמישה", הוא כתב בפסק הדין שפורסם. עוד נטען כי סעיף 17 בהסכם שנחתם בין הצדדים שולל במפורש את זכות הקיזוז. כמו כן, מוזכר העיקרון המשפטי שלפיו, “החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית
לשמור על תקינות המושכר”.
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- רוכשת דירה טענה שהמוכר הסתיר רטיבות, מה ההכרעה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהמשך נקבע כי השוכרים פעלו על דעת עצמם, כשהם ממשיכים לגור בנכס עצמו ללא תשלום של דמי השכירות. בית המשפט קבע כי, “שימוש במושכר במשך חודשים ושנים מבלי לשלם את דמי השכירות (…) פוגע בזכויות הקניין של המשכיר”. לאור כל אלה, נקבע כי נפל פגם יסודי ביחסי השכירות מצד השוכרים: הם המשיכו להחזיק במושכר לאחר תום התקופה ומבלי לעמוד בתשלום דמי השכירות. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה שלפיה הזכות להמשך השכירות, בין בשל אי‐מימוש האופציה ובין בשל הפרת חוזה מהותית, פקעה. “בין אם מחמת אי מימוש הברירה … ובין אם מחמת הפרת ההסכם הפרה יסודית בגין אי תשלום דמי השכירות, אני מורה על פינוי המושכר". בנוסף על כך, נקבע כי הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,500 שקל.
