נוכח עוצמת הפגם שבאי מתן הפסקה במהלך יום עבודה, חומרת הפגם שבהתניית תשלום פיצויי הפיטורים בחתימה על כתב ויתור על זכות זו, ובמיוחד כשהסיבה האמיתית לפיטורים נעוצה בפעילות בוועד עובדים לצורך התארגנות העובדים, מן הראוי שלא להתחשב בסכום ששילמה המעסיקה כפיצויי

העובדות ------------- רחל טריקי (להלן: "העובדת") החלה לעבוד במנורה מבטחים פנסיה בע"מ (להלן: "המעסיקה") ביום 27.4.03 בתפקיד אם בית במשרדי המעסיקה ברח' יגאל אלון בת"א (להלן: "סניף ת"א"). בסניף ת"א הייתה העובדת אחראית, בין היתר, על הכנת ארוחות בעבור 16 עובדי המעסיקה שהועסקו בסניף. עבודתה של העובדת הסתיימה עקב פיטוריה ביום 26.9.06. בעקבות פיטוריה ובהתאם להודעת הפיטורים כאמור, חתמה העובדת על "כתב קבלה וסילוק" ביום 26.9.06, וזאת כאמור, כתנאי לקבלת פיצויי פיטורים. על מערכת יחסי העבודה במעסיקה חל בתקופה הרלוונטית לתביעה הסכם קיבוצי מיוחד שנערך ביום 7.10.03 בין המעסיקה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "הסכם 2003"). במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה שימשה העובדת כחברת ועד העובדים במעסיקה. השאלה המרכזית במקרה דנן נוגעת לסיבת הפיטורים של העובדת בעוד העובדת טוענת כי היא פוטרה בשל פעילותה בוועד העובדים ועקב עדות שהעידה בהליך שהתנהל כנגד הממונה הישיר עליה בענין הטרדה מינית, הרי שהמעסיקה טוענת כי סיבת הפיטורים נעוצה בהתנהגות לא הולמת של העובדת ובכלל זאת - בהשפלתם של עובדים, ספקים ומנהלים שהועסקו במעסיקה. פסק הדין ------------ בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה וקבע כי הסיבה האמיתית לפיטורי העובדת הייתה נעוצה בפעילותה בוועד העובדים לצורך התארגנות העובדים. בנוסף, המעסיקה הפרה את הוראותיו של הסכם קיבוצי מיוחד שנערך בין המעסיקה להסתדרות העובדים הכללית החדשה ולא קיימה לתובעת שימוע בהתאם למתחייב הן מההסכם והן מההלכה הפסוקה. חופש ההתארגנות במסגרת ארגון עובדים, מלבד היותו זכות יסוד עצמאית, מגשים את זכות האדם לכבוד. ההגנה מפני פגיעה של המעסיק בחברי ארגון העובדים או בנציגיו מהווה חלק בלתי נפרד מחופש ההתאגדות של העובדים ומשכך פיטורי עובדים בשל רצונם להתארגן ולהשתתף בשביתה מהווים הפרה של זכותם החוקתית. המחוקק עיגן את ההגנה על זכות ההתארגנות גם בסעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. סעיף 33יג לחוק, כפי שעמד בתוקפו בעת הגשת התביעה, קבע תקופת התיישנות לתביעות בשל הפרת סעיף 33י בת 12 חודשים מיום שנוצרה העילה. דברי המחוקק נתנו למעשה ביטוי הצהרתי לחשיבותן של הנורמות הנוגעות לזכות ההתארגנות ומשכך, אין בהוראת ההתיישנות הנ"ל כדי למנוע פסיקת סעד כספי בגין פיטורים שלא כדין בשל פגיעה בזכות החוקתית של חופש ההתארגנות גם אם עילת התביעה קמה יותר משנה טרם הגשת התביעה. על רקע האמור יש לפסוק לעובדת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהתאם לגובה הסכום הנתבע בגין דמי ההסתגלות והזכויות הנלוות, בתוספת הפיצוי ובגין עגמת נפש בסך של 44,500 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הפיטורים ועד למועד התשלום בפועל. ביה"ד העיר כי לו הייתה העובדת עותרת לתשלום פיצויי גבוה מכך, ייתכן ועתירתה הייתה מתקבלת נוכח חומרת נסיבות הפיטורים. אשר לזכאות העובדת לתשלום שכר בגין אי ניצול הפסקות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, הוכח כי בשל עומס העבודה שהוטל עליה היא לא ניצלה את ההפסקות להן הייתה זכאית לפי החוק, על אף שזמן ההפסקות נוכה משכרה. בהקשר זה, המעסיקה לא הייתה רשאית להתנות תשלום שהגיע לתובעת כחוק - פיצויי פיטורים - בתנאי לחתימתה על כתב ויתור. לפיכך, כתב הויתור אינו עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור והוא בטל. נוכח עוצמת הפגם שבאי מתן אפשרות לעובד לנוח במהלך יום עבודתו, חומרת הפגם שבהתניית תשלום פיצויי הפיטורים בחתימה על כתב ויתור, ובמיוחד בנסיבות פיטורי העובדת, קבע בית הדין כי מן הראוי שלא להתחשב בכל סכום ששילמה המעסיקה לטענתה לתובעת כפיצויי בגין אי ניצול זמני ההפסקות בהתאם לכתב הויתור הבטל ויש לקבל את התביעה ברכיב זה במלואה. נפסק, כי המעסיקה תשלם לעובדת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים כדלקמן: סך של 44,500 ש"ח כפיצויי פיטורים בגין פיטורים שלא כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 29.6.06 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 5,730 ש"ח בגין אי ניצול זמני הפסקות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 29.6.06 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 10,000 ש"ח בגין הוצאות משפט, וזאת לנוכח קביעות בית הדין דלעיל ביחס לחומרתן של נסיבות הפיטורים כמו גם לאור ההוצאות שהוציאה העובדת לצורך הוכחת תביעתה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".