על הסיבה להפיכות במזה"ת ולמה זה טוב ליצרני האשלג?

אמנון פורטוגלי מתייחס לעליית מחירי המזון, פרוץ האירועים במזה"ת והחקלאי האמריקני

האמרת מחירי המזון והאנרגיה מציבה סיכונים כלכליים, פוליטיים, וחברתיים קשים במדינות מתפתחות. כל עלייה במחיריהם של מוצרים בסיסיים כמו חיטה, שמן ואורז משפיעה באופן גורף על רמת חייהן של האוכלוסיות החלשות בעולם השלישי ובכלל זה עלייה ניכרת במספר הסובלים מרעב. אוכלוסיות אלו מתקיימות משכר מינימלי ומחירי המזון הם החלק הארי של הוצאותיהן.

עליית מחיר המזון בשנה האחרונה הייתה אחד מהגורמים הבסיסיים למהומות בתוניסיה, ובמצרים, בהן יותר ממחצית ההכנסה של בתי האב יוצאים לרכישת מזון. אוכלוסיות כאלו נמצאות גם במדינות המפותחות ביניהן ארה"ב וישראל, בהן העשירונים הנמוכים מוציאים חלק ניכר מהכנסותיהם למזון.

הפתרון היסודי לבעיית המחסור במזון והמחירים המאמירים יהיה הגדלת ייצור המזון, בעולם המפותח בארצות המתפתחות ובעיקר במדינות העניות באפריקה המייבאות מזון. כך לדוגמה, האמריקנים יגדילו השנה - 2011 - את היקף גידולי התירס, חיטה, סויה, כותנה וארבעה יבולים אחרים בשיעור של כ-4.2%.

החקלאים האמריקאיים ובעולם המפותח נמצאים היום במצב מצוין וייחודי. עליית מחירי הנפט הייתה עד לפני שלוש שנים, גורם שלילי מהותי אצל החקלאים ששלמו מחירים גבוהים יותר עבור דלק לטרקטורים ועבור הדשנים. היום המצב שונה בתכלית משתי סיבות: עליית מחיר הנפט מביאה לעלייה בצריכת ביו-דלק biofuels שפירושה גידול בביקוש לתירס ולסויה כחומרי גלם לתעשייה זו; והנתק בין מחירי הגז טבעי לבין מחירי הנפט הגולמי שמשמעותה כי עלויות הדשנים אינם עולות עם עלית מחירי הנפט.

גז טבעי הינו גורם חשוב בחקלאות ומשמש לייצור אמוניה ואוריאה. אלו הם דשנים המשמשים כמקור לחנקן (אחד משלשת האלמנטים החשובים יחד עם אשלגן וזרחן) לגידול תירס. עלויות הדשנים עומדים על כ-40% מעלויות הגידול הכולל של תירס, (16% עבור פולי סויה), לפי נתוני משרד החקלאות האמריקני.

עד השנים האחרונות, עלייה במחירי הנפט היה מלווה בעלייה במחירי גז טבעי. אולם גילוי כמויות ענקיות של גז זול בארה"ב המופק מפצלים shale gas שמר על רמות מחירים נמוכות של גז גם כאשר מחירי הנפט עלו. כיום, מחירי הגז על בסיס שווה ערך אנרגטי, הינם כרבע ממחיר הנפט.

כתוצאה ממחירים נמוכים יחסית של הגז הטבעי, יש שפע של דשן חנקני זול בעולם ומחירי הדשנים, בעיקר דשני החנקן, שומרים על יציבות ואף צפויים לרדת במחצית השנייה של השנה.

מחירי הנפט הגבוהים מעלים את עלויות ההובלה עבור החקלאים בדיוק כמו עבור כולם. עם זאת, דלק להפעלת מכונות חקלאיות, משאיות וציוד אחר מהווה חלק קטן מהעלות הכוללת של גידול תירס. זה בטל לעומת הגידול במחירי הגרעינים. במילים אחרות, העלייה במחירי הנפט גורמת לעליה במחירי המזון שהיא גבוהה מהעלייה בעלויות הגידול שלהם. כתוצאה מכך עלית מחירי בנפט הפכה למעשה לתמריץ נוסף להגדלת שטחי גידול המזון. ואכן הממשל מעריך כי החקלאים אמריקאים יגדלו כ-92 מיליון אקרים של תירס באביב הקרוב, גידול של כ-4.5% לעומת עונת 2010/11. יצרני האתנול צפויים לצרוך שיא של 5 מיליארד בושל תירס השנה, כ 36% מהיבול על פי נתוני משרד החקלאות האמריקאי.

הגדלת שטחי הגידול תגביר את הביקוש לדשנים ולציוד חקלאי. נראה כי יצרני האשלג והפוספט בעולם כמו גם יצרני הציוד והמיכון לחקלאות עומדים בפני תקופה טובה.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אז למה כיל לא זזה (ל"ת)
    מושקע 01/03/2011 19:43
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אלמונימי 01/03/2011 17:45
    הגב לתגובה זו
    הוא לא מפסיק לחרטט החנטריש הזה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.