בימים אלו - האם לסמוך על המלצות מנהלי ההשקעות?
בשבועות האחרונים ממליצים הבנקים ובתי ההשקעות לציבור להגדיל את השקעותיו בשוק המניות. זאת בהתבסס על ניתוחים כלכליים של אנליסטים שצופים את המשך הגאות בבורסה.
ארבע הנחות מרכזיות עומדות מאחורי תחזיות אופטימיות אלה:
א. הריבית הנמוכה במשק גורמת לכך שאין כיום אלטרנטיבות השקעה ריווחיות בפקדונות בנקאיים ובאגרות חוב.
ב. חולשת הדולר פוגעת באפיק ההשקעה שהיה בעבר מוקד משיכה להמוני המשקיעים.
ג. ההתאוששות המהירה של המשק הישראלי מגדילה את ריווחי החברות שנסחרות בבורסה.
ד. העליות הנמשכות בבורסות ארה"ב אירופה והמזרח מבטיחות את המשך הגאות גם בבורסה הישראלית.
לכאורה, יש הרבה הגיון בניתוח הכלכלי ובהנמקות הנילוות אליו. אולם כאשר בוחנים את ההמלצות של הבנקים ושל בתי ההשקעות קשה להתעלם מהעובדה שהם למעשה ממליצים לכולנו לסכן את כספנו בשוק המניות.
מחקרים שנעשו בארה"ב מצביעים על כך שבתקופות של גאות בבורסה (שווקים שוריים), הבנקים ובתי ההשקעות נוטים להמליץ לציבור להגדיל את השקעותיו בשוק המניות. יתרה מכך, בתקופת גאות, 90% ויותר מהמלצות האנליסטים הן המלצות של "קנייה".
זאת ככל הנראה כתוצאה מ"תופעת העדר" שגורמת לאופטימיות יתר אצל כולם. לעומת זאת, בתקופות של שפל בבורסה (שווקים דוביים) ההמלצות הן הפוכות.
האם גם היום, כאשר מרבית מומחי שוק ההון ממליצים לציבור להגדיל את השקעותיו בשוק המניות, בגלל העדר אלטרנטיבות השקעה ראויות, אנו חווים את "תופעת העדר"? האם באמת אותם מומחים יודעים משהו על הצפוי בשוק ההון יותר מאיתנו?
למרות שכולנו יודעים שהכלכלנים, האנליסטים ומומחי שוק ההון אינם יודעים לחזות את העתיד, הרי בכל פעם שמתפרסמת תחזית של מומחה זה או אחר, כולם מתייחסים אליה כאל תורה מסיני.
די בכך שבאחד הימים הקרובים תתפרסם ידיעה על קשיים גוברים באירלנד, בעקבות חששות מפני חדלות-פרעון של המדינה, כדי שכל אותם משקיעים תמימים שייכנסו לבורסה - יפסידו חלק גדול מכספם. כך בדיוק קרה לפני כחצי שנה, כשנודע על המשבר הכלכלי ביוון. שערי המניות בבורסות העולם, כולל ישראל, ירדו בחדות. רק הודות לסיוע בסך 110 מיליארד אירו, שניתן ברגע האחרון על ידי האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית, הבורסות נרגעו ושערי המניות שבו ועלו.
המסקנה ברורה
מי שממליץ כיום לציבור הרחב להוציא כספים מפקדונות שקליים, מאגרות חוב ממשלתיות, ומהשקעות במטבע חוץ, לוקח על עצמו אחריות כבדה. איש מבין כל אותם בנקאים ו/או מומחים לשוק ההון לא לוקח בחשבון שמאות אלפי חוסכים קטנים, שצברו את כספם בעמל וביזע, עלולים להתפתות להמלצות אלה.
העברת כספם של חוסכים קטנים לשוק המניות, דווקא בימים אלה, עלולה להיות טעות חמורה. זאת מאחר שהממליצים, "המקצוענים" כביכול, לא בדקו מעולם את רמת הסיכון שאותם משקיעים קטנים יכולים להרשות לעצמם.
נכון שהתשואות כיום בפקדונות שקליים או באגרות חוב ממשלתיות הן נמוכות מאד ולא אטרקטיביות. אולם הסיכון הגדול שהחוסכים הקטנים עלולים לקחת על עצמם במעבר לשוק המניות (הפסד חלק ניכר מהחסכונות שנצברו בעבודה של שנים), אינו מצדיק את הסיכוי הקטן להגדלת הרווחים בשוק המניות.
הכותבת היא ד"ר גלי אינגבר, מומחית בחשבונאות ובמימון, מרצה במחלקה למימון, ביה"ס למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
