איך לפרסם סיפור בלי תמונת צבע?/ פוסט אורח

איתי בן-חורין עומד חסר אונים מול שטחיות הטיפול התקשורתי בהחלטה לשחרר כל חרדי מגיל 22 משירות צבאי
דבורית שרגל |

איתי בן חורין

12 שנים אני בעולם התקשורת. יזמתי מאות אייטמים - ממבזק דרך כתבת מגזין ועד סדרת כתבות. מעולם לא חשתי כה חסר אונים כמו מול השטחיות של הטיפול התקשורתי בהחלטה השערורייתית של ממשלת ישראל לשחרר כל חרדי החל מגיל 22 משירות צבאי.

מבלי להיכנס ליותר מדי נימוקים אידיאולוגים אסביר שהחלטה זו קוברת כל סיכוי לשינוי חוסר השוויון בנטל, ויותר מכך - היא הורסת את כל התהליכים החיוביים שחלו בשנים האחרונות ואף את אלה הפחות חיובים כמו חוק טל.

אך הפואנטה למחאתי היא העובדה שהנושא, אשר משפיע בצורה דרמטית על כולנו, עבר כתת סעיף קטן באיזה החלטת ממשלת שכללה אלפי סעיפים. דומה הדבר להחלטת יציאה למלחמה בתוך חוק ההסדרים.

ואיפה התקשורת?

בהתחלה, כמו השרים אשר אישרו את ההצעה המתחבאת של שטייניץ, היא לא ידעה.

שחר אילן, עיתונאי גדול בעברו וכיום סמנכ"ל הסברה בעמותת חדו"ש, גילה את הגניבה והתחיל להפיץ אותה לעיתונאים. לילך ויסמן מגלובס הרימה את הנושא. גם הארץ כתב מאמר מערכת ועוד מאמרים, ואיפה כל שאר התקשורת?

כמי שהנושא יקר ללבו ופועל רבות בהתנדבות כבר שנים, הרמתי בעצמי טלפונים לכל החברים בתקשורת, ולא חסרים לי כאלה, גם בעמדות בכירות. כולם ענו לי בנחמדות, והבטיחו לחשוב על הנושא, אך אף אחד, לא בערוץ 2, לא ב-10, לא בידיעות, לא במעריב ולא בישראל היום - אף אחד לא הרים את הנושא הכ"כ משמעותי. גם קולגות נוספים עשו טלפונים דומים, אך כלום לא קורה.

הם מורחים עמודים שלמים על איזה 400 ילדים, שעם כל הכבוד להם, לא ישנו את המאזן האסטרטגי שלנו, אך על שחרור מיידי של 15% ממחזור הגיוס מדי שנה - אף מילה.

לתקשורת שטחית קשה להרים סיפור שאין בו פנים - את זה כולנו יודעים. קל הרבה יותר לעסוק באותם ילדים חמודים, אך אף אחד לא יודע איך לכתוב על אותם משתמטים בחסות החוק שלא ניתן לזהותם. התקשורת לא מצליחה להרים סיפור אם אין לצדו תמונות צבע.

שבעה מילואימניקים נהרגו בשבועיים האחרונים. אף אחד מהם לא חרדי. מי שלא מבין את הקשר בין מצב המילואימניקים בישראל המשרתת לבין הפטור הסיטוני לחלק ההולך וגדל באוכלוסייה - לא מבין אסטרטגיה מהי.

איפה העורכים שיעשו קמפיין לדיון ציבורי בהחלטה האומללה? שיסתכלו קצת קדימה וידברו על המדינה בעוד עשור - מי ישרת אותה? מי ישמור על הגבולות?

לקראת סיום הקריאה הנואשת, מה תגידו על הנתון הבא:

למעלה מ50% מתלמידי כיתה א' בישראל הם ערבים או חרדים. אז כשאתם בונים תוכניות אישיות או עסקיות, אל תחשבו יותר מדי שנים קדימה, כי בעוד 12 שנה, לא בטוח שתהיה לנו כאן מדינה.

-

-

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חומוס
צילום: רותם ליברזון

כמה מנות חומוס צריך למכור כדי להעלים הכנסות של כ-4 מיליון שקל?

רשות המסים הגישה כתב אישום חמור נגד יגאל פדלון, בעל רשת חומוסיות, בטענה שבמשך שלוש שנים דיווח על מחצית בלבד ממחזור עסקיו; לפי האישום, המע"מ שלא שולם עומד על יותר מ־700 אלף שקל

רן קידר |
נושאים בכתבה העלמות מס

בפרשה נוספת של העלמת הכנסות, הגישה רשות המסים כתב אישום נגד יגאל פדלון, בעל רשת חומוסיות בת"א, נתניה ומודיעין, ונגד החברה שבבעלותו “יגאל פדלון מסעדות בע"מ”. על פי כתב האישום, בין השנים 2022 ל-2025 ביצע הנאשם עסקאות בהיקף כולל של מעל 9 מיליון שקל, אך דיווח לרשות המסים על עסקאות בהיקף של כ־4.8 מיליון שקל בלבד. בכך, נטען, השמיט פדלון עסקאות בסכום כולל של למעלה מ-4 מיליון שקל, תוך ניהול פנקסי חשבונות כוזבים והגשת דוחות כוזבים לרשות המסים. 

סכום המע"מ שנמנע מהמדינה כתוצאה מהשמטת העסקאות מוערך ביותר מ־700 אלף שקל, והוא מבוסס על נתונים כוזבים שהוגשו במשך 38 דוחות תקופתיים לרשות המסים, במטרה להתחמק מתשלום מס אמת.

מבט על הנתונים שצורפו לכתב התביעה מראה כי הממוצע החודשי עליו דיווח פדלון היה כ-125,000 שקל ואילו הממוצע החודשי שעליו לא דיווח היה כמעט 112,00 שקל. 

אם נעשה חישוב קצר, ונשערך שהזמנה ממוצעת של לקוח היא כ-50 שקלים, נראה שמדובר בכ-2250 לקוחות שעברו מדי חודש ברשת ולא דווחה עליהם הכנסה. בחישוב יומי ובחלוקה לשלושת הסניפים, מדובר על כ-25 לקוחות מדי יום בכל אחד מהסניפים שלא דווחו עבורם הכנסות. כמובן שזהו מידע משוערך בלבד, אבל הוא נותן סדר גודל לגבי היקף ההעלמות שבהן מואשם פדלון. 

רשת "חומוסים" נפתחה לפני כ-20 שנה במודיעין, ומאז התרחבה. הרשת מציעה אתר אינטרט, אפליקציה בחנות אפל ועובדת עם אפליקציות משלוחים חיצונית כגון וולט ותן ביס. ניתן רק לשער שהסכומים שלא דווחו לא עברו דרך הערוצים הדיגיטליים.

שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות
דעה

הרחבת מודל "העסק הזעיר" עלולה לעלות למדינה מאות מיליונים ולפגוע בעצמאיים עצמם

ההצעה של רשות המסים להגדיל את תקרת ה"עסק הזעיר" ל-300 אלף שקל מצטיירת אולי כהקלה לעצמאים, אבל בפועל תעלה למדינה מאות מליונים ותפגע באותם נהנים בקבלת משכנתה והחזרי מס
אריאל פטל |
נושאים בכתבה רשות המסים

לאחרונה פורסם כי שי אהרונוביץ' מנהל רשות המסים מציע להרחיב את הפטור ממס לעסקים עם מחזור של עד 300 אלף שקל, בעקבות הצלחת הפטור הקודם לעסקים עד 120 אלף שקל. ההצעה נועדה להקל על נישומים ולצמצם את הבירוקרטיה. כעת, רשות המסים תוכל לגבות מס נמוך יותר מעסקים אלו, תוך שמירה על גבייה יעילה. התנאים להמשך המהלך כוללים גבייה מרשימה ותחזיות צמיחה חיוביות.

בואו ונעשה קצת סדר. 

החל משנת 2024 נקבע מושג חדש שנקרא "עסק זעיר" לעניין מס הכנסה. 

מי שיכול להירשם כ"עסק זעיר" הוא מי שמחזור הכנסותיו השנתי (לא רווח) הוא עד 120,000 שקל. אותו עסק זעיר יכול להיות עוסק פטור או עוסק מורשה לעניין מע"מ, מה שחשוב זה מחזור ההכנסות השנתי. 

מי שרשום כ"עסק זעיר" מקבל מהמדינה שתי סוכריות:

1. 30% ממחזור ההכנסות שלו מהוות הוצאות מוכרות באופן אוטומטי, מבלי שהוא נדרש להוכיח תשלום וללא צורך לשמור אסמכתאות להוצאות. 

2. פטור מהגשת דוח שנתי למס הכנסה ופטור מהגשת הצהרת הון, כך שנתוני הדיווח לא ייבדקו. 

כ-40-45 אלף עוסקים שעונים להגדרה כבר נרשמו לסיווג החדש. במקרים רבים מאוד מדובר בנותני שירותים, כגון: מורים פרטיים, נגנים, מטפלים ברפואה משלימה ועוד, שאין להם באמת הוצאות בהיקף של 30% וגם לא 20% אלא 10% לכל היותר. 

כעת, מנהל רשות המסים מבקש להרחיב את מודל ה"עסק זעיר" כך שיוגדל סכום ההכנסות השנתי ל-300 אלף שקל במקום 120 אלף שקל, אלא שבהצעה קיימת התעלמות מוחלטת ממספר השפעות שליליות משמעותיות  שעלולות לעלות לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים ולציבור שמסווג כעסק זעיר הרבה מאוד כסף והמידע נסתר מהם ולכן, אני מתנגד נחרצות למהלך המוצע מהסיבות הבאות:

ראשית, לא פורסמה העלות הצפויה למהלך, הלא היא "השתתפות המדינה" בהפחתת מס הכנסה וביטוח לאומי למי שמחזור ההכנסות השנתי שלהם הוא עד 300 אלף שקל. בהעדר המידע, לא ניתן לקבוע אם המהלך כלכלי לקופת המדינה?

תהיה פגיעה בתגמולים שישולמו מביטוח לאומי כתוצאה מרווח חייב במס נמוך בעשרות אחוזים מהרווח ה"אמיתי" ובעיקר: