סקס, מוכר?
חשבתם פעם מדוע בפרסומות למכוניות ניתן למצוא נשים יפהפיות בעירום מתקדם שרועות על מכסה המנוע ועל פניהן הבעה של "רגע לפני" או "רגע אחרי" או "ממש כאן ועכשיו"?
בשאלה זו אני נוהג לפתוח את הרצאתי ומעולם עוד לא קיבלתי את התשובה הנכונה. אולי כדאי להתחיל עם התשובה הלא נכונה הרווחת: הגבר שנתקל בפרסומת רואה את המכונית ולידה (או עליה) את האישה עם המבט החשקני, ואז הוא אומר בליבו "אם אשיג כזאת מכונית בודאי גם אשיג כזו בחורה, ואולי אפילו את הבחורה הזו ממש...".
גבר ממוצע: כל 52 שניות חושב על סקס ועדיין..
נו באמת. עם כל ההערכה שיש לי למוח הגברי, וזו אינה גבוהה יש להודות (קשה להעריך מוח שחושב על סקס בממוצע כל 52 שניות), עדיין אינני סבור שמי מכם מקוראי הזכריים קנה אי פעם מכונית בתקווה להשיג את הדוגמנית אשר נשענה עליה בתמונה. ואם ישנם בודדים שכאלה אייעץ להם להבא לקחת את הסכום שהוציאו על קניית הרכב ולהוציאו ישירות על השגת דוגמנית שכזו, מובטחת להם הצלחה גדולה יותר.
ועדיין חברות הפרסום מתמידות בשימוש בדוגמניות קרועות הבעה בפרסומות לרכב. כדי להבין את הסיבה לכך בואו ננסה להבין מה קורה לגבר ממוצע, אותו אחד שחושב פעם ב-52 שניות על סקס, כאשר הוא ניתקל בפרסומת לרכב מעין זו.
ראשית העין נמשכת לדוגמנית קרועת ההבעה, הרבה לפני שהיא מבחינה במכונית. מדוע? משום שכך הטבע יצר אותנו. מראה בחורה שכזו מייד יוצר אצלנו משיכה מיידית ובעקבותיה תחושה טובה, התרוממות רוח, עונג. מדוע? שוב, כי כך הטבע יצר אותנו, או לפחות 90% מאיתנו (מרבית הגברים קוראים מאמר בעיתון רק משום שבכותרת שלו מופיעה המילה "סקס". ואם אתה קורא שורה זו כנראה שאתה אחד מהגברים האלה).
עזבו אתכם ממידע - שבו וחייכו, הרבה יותר טוב
לאחר שעינינו מיצתה את מראה הדוגמנית היא נחה על מראה המכונית. אך תחושה אי אפשר להחליף כל כך מהר. אותה תחושה טובה, אותו עונג קצרצר שהציפו אותנו עד לפני רגע, ממשיך איתנו אל המכונית. עתה נוצרת אסוציאציה (היקשרות), התחושה הטובה, המשיכה, העונג, נקשרים אצלנו באופן לא מודע למכונית שלפנינו. המכונית הזו לפתע נראית לנו יפה יותר, מושכת יותר, ואפילו מהירה וחזקה יותר .
מאותה סיבה בדיוק מרבית הפרסומות כיום אינן מנסות להעביר לנו מידע על המוצר אלא מסתפקות בלהצחיק אותנו או לרגש אותנו במקביל להבזקת המוצר או לוגו החברה אל מול עינינו. הצחוק או ההתרגשות (ע"ע כל פרסומות חברות הסלולר) יוצרים אצלנו תחושה טובה, והתחושה הטובה, מעבר לכך שהיא הופכת את המוצר ל"זכיר" יותר, היא גם "נדבקת" אליו; היא מיפה אותו, הופכת אותו ליותר מושך, נחשק.
מסיבה זו בדיוק בכל העולם סוגרים עסקאות על גבי ארוחה במסעדה טובה. כאשר הבטן מלאה והחיך מרוצה אנו חשים בטוב, וכאשר אנו חשים בטוב הסיכוי לסגירת עסקה עולה אצל שני הצדדים.
ההיקשרות בין המוצר לתחושה היא דו כיוונית; לא רק התחושה משפיעה לטובה על המוצר אלא גם המוצר (מראהו, שמו, היזכרות בו) יכולים להציף אצלנו את התחושה שנקשרה אליו. מי שיקפוץ ויאמר שהיזכרות בחברת הסלולר שלו אינה מרגשת אותו או מחממת לו את הלב מוזמן לדמיין מה היתה תחושתו אילולא מבול הפרסומות בהן חברות הסלולר שוטפות את מוחינו.
אחד מהמחקרים המסקרנים בתחום מראה שדי בנוכחות לוגו של חברת אשראי (ויזה, מסטר קארד וכד') על מנת להעלות בצורה משמעותית את גובה הטיפ במסעדות, אפילו אצל אלו שמשלמים במזומן .
תחושה טובה היא הטריגר הטוב ביותר
וכאן זה נהיה מעניין כיון שזה הופך שימושי. העיקרון פשוט: תחושה טובה נקשרת למה שבא בסמוך לה, ואז אותו דבר שבא בסמוך לה הופך למעין טריגר אשר יכול להחזיר את התחושה הטובה. תופעה זו נקראת "עיגון" (Anchoring); היקשרות מצב נפשי לקלט חושי כלשהו. הרי כולנו מכירים כיצד מנגינה מסוימת יכולה לעורר אצלנו התרגשות גדולה ולא מובנת, וכיצד ניחוח יכול להזכיר לנו תקופה בחיינו.
חפשו את "תחתוני המזל" שלכם
וכיצד זה שימושי? הבא נבחן זאת בעולם העסקים: אם משא ומתן שערכתם עלה יפה והאווירה היתה חיובית נסו לזכור מה התנאים שהיו מסביב בשעה שנערכה העסקה. היכן סעדתם? היכן ישבתם? מה לבשתם? עתה בבואכם לדון עם אותו הלקוח על עסקה חדשה נסו לשחזר את אותם התנאים. עבור הלקוח שלכם (כמו גם עבורכם) כל גירוי חושי בולט במפגשכם הקודם נטען באווירה חיובית (נעגן), וניתן "לזמן" מחדש את אותה אוירה חיובית על ידי יצירה מחודשת של אותם הגירויים.
ספורטאים המחזיקים ב"תחתונים של מזל", או בכל קמיע אחר דוחה יותר או פחות, משתמשים בעיגון מבלי לדעת כי הם עושים זאת: הקמיע נקשר לאוירה חיובית בעקבות משחק ממוזל במיוחד, ועתה כל מגע איתו או מראהו מציפים אצל הספורטאי רגשות חיוביים וביטחון, או מה שהוא מעדיף לכנות – מזל.
או שתעשו כפתגם חז"ל
וכמובן גם להיפך. כאשר דברים אינם מתקדמים לשביעות רצונכם החליפו את הגירוי החושי הסביבתי. שנו את מקום הפגישה הבאה, שנו את מראכם, שנו אוירה. ככל שתתרחקו מהתנאים הסביבתיים של הפגישה הקודמת כך תסחבו איתכם לפגישה הנוכחית כמה שפחות מהתחושות שליליות ששררו אז. חכמינו אמרו משנה מקום משנה מזל. הם ידעו מה הם אומרים.
ובמהלך הפגישה חכו לשעת רצון. כמו בפרסומות הרכב, לפני שאתם מציגים את המוצר עליכם ליצור תחושה חיובית אצל הלקוח שלאו דווקא קשורה למוצר ושבאופן לא מודע תחזק אותו.
קודם תשברו את הקרח ואז תתוודו על החסרונות
ישנן דרכים רבות ליצירת תחושה חיובית. כאשר הצלחתם להצחיק את הלקוח שלכם, להרשים אותו, לרגש אותו (לעיתים די במחמאה מכוונת היטב) נפתח עבורכם חלון הזדמנויות קצרצר. התחושה הטובה שנוצרה אצלו תיקשר באופן לא מודע לדבר הבא שתאמרו. הכו על הברזל בעודו חם והציעו עכשיו את ההצעה העסקית, בקשו עכשיו את ההעלאה במשכורת, התוודו עכשיו על אי יכולתכם לעמוד ביעדים, וכו'. אינני טוען שתוכלו לבצע ניסים אם תבחרו בדרך פעולה זו, אך בהחלט תוכלו לשפר את סיכוייכם וגם אם בנקודות בודדות. ופעמים רבות כל נקודה נחשבת.
כמפלט אחרון אתם תמיד יכולים להביא עימכם דוגמנית. עובד תמיד.
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר
גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד
גלי צה"ל אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.
"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"
בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.
לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.
שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.
- תיסגר או לא תיסגר: מה יקרה לגלי צה"ל וכמה היא מפסידה בשנה?
- גנץ לאחר סערת ברדוגו: "אין מקום לתחנה צבאית בישראל"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ
לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.
