שוק האג"ח: המנצחים והמפסידים באג"ח הקונצרני
בהמשך למגמה שהוזכרה פה בסקירה בשבוע שעבר, גם השבוע בלטו לטובה אגרות החוב לטווח הבינוני בעוד שאגרות החוב הארוכות יותר פיגרו אחריהן באופן משמעותי, הן באפיק השקלי והן באפיק הצמוד.
כתוצאה מכך, השיפוע בשני העקומים גדל, כלומר התשואות בטווח הארוך גבוהות באורח משמעותי יחסית לעומת התשואות בטווח הקצר וזאת בהשוואה למספרים שהתרגלנו אליהם בשנים האחרונות, שנים שהיו טובות יחסית למשק הישראלי ובהן הממשלה כמעט ולא הגיעה לשוק האג"ח על מנת לגייס כספים וכך לא לחצה אותו כלפי מטה מצד ההיצע (הגיוסים מתבצעים לרוב בטווח הארוך).
בסיכומו של השבוע, עלו אגרות החוב השקליות הבינוניות (מח"מים 3-5 שנים) בשיעור של כ-0.3%-0.4% ותשואתן נעה בסוף השבוע הנוכחי בין 4.9% ל-5.3%.
מנגד, אגרת החוב ל-11 שנים נסחרה כמעט ללא שינוי ותשואתה כעת היא 6.16%. בטווח הקצר לא היו שינויים מיוחדים, כך שאגרות החוב הקצרות והמקמ"ים, בעיקר "זחלו את התשואה" ותשואת המק"מ כעת היא 4.03% ממש כמו בשבוע שעבר.
גם בעקום הצמוד עדיף היה השבוע להיות בטווח הקצר – בינוני , כאן, הפערים היו גדולים אף יותר מאשר באפיק השקלי. אגרות החוב הקצרות – בינוניות (מח"מ עד 5 שנים) רשמו עליות משמעותיות, שנעו לרוב בין 0.5% ל- 0.7% ולעומתן, במח"מים ארוכים של כ-11 שנים הגיעו הירידות לכדי 0.5%.
בסופו של השבוע ירדו תשואות אגרות החוב לטווח קצר (מתחת לשנתיים לרמה של כ-1.85%. במח"מ 4 שנים התשואה ירדה ל 2.43% ואילו במח"מ 12 שנים עלתה קצת התשואה לרמה של 3.4% (לעומת 3.33% בסוף השבוע שעבר).
אג"ח קונצרניות
באג"ח הקונצרניות "החזקות" נמשכה בסה"כ המגמה החיובית, אם כי באורח מתון יחסית ומדדי התל בונד השונים עלו בשיעורים קלים של כ 0.2%-0.3%.
ביתר אגרות החוב הקונצרניות, כמעט כל שבוע חלק מאגרות החוב רושמות תשואות דו ספרתיות, מי לזכות ומי לחובה.
מבין אלו שירדו אציין את אגרות החוב של חברת דיידלנד, שעלו לאחרונה לכותרות בעקבות פטירתו של בעל השליטה בחברה והרוח החיה בה מר אלי ברדוגו. אגרת החוב של החברה המשיכה להדרדר השבוע ב-17% נוספים לרמה של 23 אג' כאשר בקופת הנאמן נשארו כספים המשקפים כ 18 אג' לאגרת, סכום שככל הנראה יוכלו מחזיקי האג"ח לקבל בבוא העת. לכן, למעשה, משקף המחיר הנוכחי של האג"ח את הציפיות הנמוכות מאד של הפעילים לראות כסף נוסף מן החברה.
גם למחזיקי אגרות החוב של חברת ארקו לא היה זה שבוע מוצלח במיוחד וזאת לאחר שהחברה הודיעה לבורסה על קשיים מהותיים בחברת AERO (חברה נכדה). בעקבות ההודעה קרסו אגרות החוב של חברת ארקו בכ-11% השבוע ותשואתן חצתה את רף שלושים האחוזים.
עוד בלטו השבוע לרעה אגרות החוב להמרה של חברת לנדמארק עם ירידה של למעלה מ-8% כרמל אחזקות השילה יותר מ-7% ואילו אגרת החוב של חברת בנין ירדה ב-6.5%.
מנגד, זינקה אגרת החוב של חברת מדיקל בלמעלה מ-15% ואילו באלרן נדל"ן אהב השוק את ההודעות על מימוש הנכסים ושלח את אגרות החוב לעליות שערים של 3% ו-5% בשתי סדרות האג"ח. במילים אחרות שחקני האג"ח אמרו לחברה שנכסים טובים זה טוב, אבל בתקופה כזאת אין ידיד נאמן ככסף מזומן.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
