הרשות השניה תאחד אולפנים ותצמצם אפיק פיקוח נוסף
בעוד מונחת לפתחו של שר התקשורת בקשתה של נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה, לשנות את חוק הרשות השנייה באופן שיאפשר למועצה להטיל קנסות על הזכיינים, מתקדמת הרשות צעד נוסף בדרך לאיבוד אפשרי של ההצדקה לקיומה – תחת לחצי הזכיינים לצמצם את תקציבה, המושתת על דמי הזיכיון. דני רוזן, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, נשכר לאחרונה על ידי הרשות השנייה, יחד עם חברה הנדסית חיצונית, בכדי למצוא פיתרון טכנולוגי לאיחוד שני אולפני השידור והבקרה של הרשות, לאולפן אחד משותף.
מאז יצא ערוץ 10 לדרכו, פועלים ברשות שני אולפני בקרה – אחד לכל ערוץ, מהשניים שתחת פיקוחה. על מנת לאפשר פיקוח אפקטיבי, עוברים שידורי הזכייניות דרך אולפני הרשות, בדרכם אל בתי הצופים. מאחר שכל ערוץ פועל בשיטת שידור שונה – ערוץ 2 אנלוגי, ערוץ 10 דיגיטלי – נדרשו מלכתחילה שתי מערכות פיקוח, המבוצעות תחת מיכשור שונה ברובו. המכשירים הם רבים, והמעקב שטכנאי הרשות מבצעים היום הינו צמוד ואינטנסיבי, כך שאיחוד שני האולפנים עלול להביא לצמצום היקף הפיקוח הטכני אחר שידורי שני הערוצים.
נתח העלויות הנדרש לתפעול האגף ההנדסי ברשות הינו בין הגבוהים שבתקציבה, ומזה שנים שהרשות מנסה למצוא דרכים לצמצומו. באיחוד האולפנים תחסוך הרשות השנייה את עלות חלק מן הציוד ההנדסי, כמו-גם את שכרם של כמה טכנאים, אולם בו-בזמן יצטמצם בהכרח היקף יכולתם של אלו שיישארו, לעקוב אחר אותות השידור למיניהם ואיכויותיהם.
בתוצאה יווכחו הצופים, הנהנים כיום מאיכות שידורים גבוהה היוצאת מאולפני הרשות, ואשר עלולה להיפגם מחוסר משאבים וזמן של טכנאי הרשות. דוגמא אקטואלית לתוצאות שכאלו, הינה פער הגבהים בווליום שבין הפרסומות לתוכניות: אם עד היום סבלו צופי הערוצים מפער זה - והראיה לכך, היא כמות התלונות העצומה המגיעה אל הרשות מימיו הראשונים של ערוץ 2– למרות ציוד הדחיסה האלקטרוני המצוי באולפני הרשות (ויש לזכור, כי אותות השמע מגיעים אליהם לאחר שכבר עברו, לכאורה, דחיסה באולפני הזכייניות), הרי שהטלת עומס עבודה נוסף על הטכנאים יביא לידי פיחות בפועל בתשומת הלב לסוגייה זו.
הפחתה אפשרית זו ביכולתה של הרשות לפקח על ההיבט הטכני של השידורים, מצטרפת לפרסומים האחרונים בדבר כוונתה לצמצם אף את תחומי הפיקוח התכני של מפקחי הרשות, לכדי מעקב אחר כללים מסוימים בלבד מבין כללי הרשות, ורק אחר תוכניות מסוימות – כולם ייקבעו על ידי המנכ"לית בפועל, איילת מצגר. שני סוגי פיקוח אלה, הטכני והתכני, הינם בסיס המנדט שמכוחו פועלת הרשות השנייה, וצמצומם ההולך וגדל עקב לחצי תקציב ותדמית עלול לשמוט את הצדקת קיומה של הרשות מתחת לרגליה.
נורית דאבוש, בתגובה: "הטענה מאוד נכונה, אבל אנחנו לא עושים את זה ב’שלוף וגמרנו’. אנחנו רוצים לשמור על אותה רמת פיקוח על שני הערוצים באולפן שידור אחד, בלי ליצור מצב שבו תהיה בעיה בפיקוח הטכני. אין לי מושג כרגע איך הפיקוח יתבצע בסופו של דבר, אבל בדיוק לשם כך הזמנו את דני רוזן, שעל ניסיונו אין עוררין. הטלנו עליו את המשימה למצוא פיתרון לאיחוד האולפנים, אבל מאידך שיביא פיתרון שלא יפגע באיכות הפיקוח. כשהוא יגיש את הצעתו נלמד אותה, ואם הוא יאמר שהאיחוד בלתי אפשרי, נחליט לגבי ההמשך".
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
