רשף טכנולוגיות מרעומים
צילום: רשף

ארית תעשיות: רשף קיבלה הזמנה בהיקף 7 מיליון שקל ממשרד הביטחון

ארית תעשיות מדווחת כי חברת הבת, רשף טכנולוגיות, קיבלה הזמנה בהיקף של 7 מיליון שקל לאספקת מרעומים; הדיווח מגיע רק מספר ימים לאחר שראש הממשלה נתניהו הודיע בנאומו כי ממשלתו מתכננת "תכנית ענק לחיזוק התעשיות הביטחוניות"
רוי שיינמן |

ארית תעשיות  ארית תעשיות 4.24% מדווחת כי חברת הבת, רשף טכנולוגיות, קיבלה הזמנה לאספקת מרעומים למשרד הביטחון בהיקף של 7 מיליון שקל. ההזמנה מצטרפת להזמנת ענק שביצע משרד הביטחון לפני מספר חודשים, אז דווח כי משרד הביטחון ירכוש עשרות אלפי מרעומים לפגזים ב-140 מיליון שקל. אחרי ההזמנה עליה מדווחת החברה היום, צבר ההזמנות של רשף עומד על 190 מיליון שקל.

המרעום הוא מנגנון הפעלה עבור מטעני נפץ ניידים כגון פצצות, פגזים, וטילים. המרעום בעצם מכוון את פיצוץ הפצצה לפי מתווה שתוכנן מראש והוא זה שיוזם את הפיצוץ. ארית מתמקדת במרעומים אלקטרוניים, כאשר החלופה היא מרעומים מכניים. המרעום האלקטרוני אמנם יקר יותר מהמרעום המכני, אך הוא אמין, מדויק, בעל חיי מדף ארוכים ומאפשר שליטה טובה יותר על הפגז, והוא המרעום המועדף על הצבאות המודרניים.

ארית הייתה מניית השנה של 2023, כאשר עלתה במהלך השנה בכמעט 400%. הסקטור הביטחוני בו הוא פועל הוא יציב, והעימותים השונים בעולם שהתפתחו בשנים האחרונות, כמו מלחמת רוסיה אוקראינה, המתיחות בין סין לטייוואן, וכמובן המלחמה בארץ, נותנים לסקטור כולו דחיפה קדימה. לתחום המרעומים, בו ארית פועלת באמצעות רשף, ישנם חסמי כניסה משמעותיים, הן מהפן הטכנולוגי, והן מהפן הרגולטורי, מה שמוביל להסכמים ארוכים ויציבים, כאשר כניסה של חברות חדשות היא קשה מאד. במיוחד לאור דרישות הוכחת ניסיון מהיצרן. הלקוחות העיקרים הם צבאות (B2G) ומטבע הדברים מדובר בלקוחות יציבים שאינם צפויים להיות מושפעים באופן משמעותי מאינפלציה ומיתון.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.