פועל בניין
צילום: Getty images Israel

פועל בנייה נהרג - הקבלן והדיירים יפצו את הוריו

על פי שופטת בית משפט השלום בתל אביב, הקבלן הודה במשטרה כי העבודה היה ללא אמצעי בטיחות כמו קסדות ורתמות. הרשלנות של בעלי הדירות התחדדה בעיני השופטת אחרי שנמצא כי המשיכו להעסיק את הקבלן גם אחרי התאונה
עוזי גרסטמן | (5)

קבלן בנייה ובעלי דירות בבניין שממוקם במודיעין עילית יפצו בסכום של כמיליון שקל את הוריו של פועל בניין שנהרג בתאונת עבודה בשטח הבניין, כך נפסק באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב. לאחר שהודה בכך שהעסיק את הפועל ההרוג ללא אמצעי בטיחות, השופטת עידית קצבוי הטילה על הקבלן 85% מהאחריות למותו של הצעיר. את ה-15% הנותרים היא השיתה על חלק מבעלי הדירות, בפרט אחרי שמצאה כי הם המשיכו להעסיק את הקבלן הרשלן גם לאחר שהתרחשה התאונה הקטלנית.

ההרוג הועסק כפועל בניין בפרויקט שנועד לביצוע עבודות להקמת תוספת של מרפסת וחדר לדירות בבניין שנמצא ברחוב יהודה הנשיא במודיעין עילית. ברגע של חוסר תשומת לב, הוא נפל מקומה גבוהה, כנראה הרביעית, ונפצע באורח אנוש. תשעה ימים לאחר מכן הוא מת מהפגיעות שספג בנפילה כשהוא בן 27 בלבד. במאי 2019 הגישו ההורים שלו את התביעה לבית המשפט. בשלב מסוים הסכימה המדינה לשלם להם כפשרה 55 אלף שקל.

לגבי הנתבעים האחרים – הקבלן ובעלי הדירות – הם טענו כי אין להם אחריות לתאונה הקטלנית. כך, הקבלן טען שלא הוא העסיק את המנוח, אלא קבלן פלסטיני שהגיע מהמקום שבו גר המנוח. בעלי הדירות מצדם נתלו בטענה כי הם אנשים פשוטים שבסך הכל שכרו קבלן כדי שזה יבצע עבודות הבנייה, כך שאין הצדקה להטיל עליהם אחריות כלשהי למותו של הפועל. במישור המשפטי, טענו בעלי הדירות כי חלה עליהם ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין, שלפיה אין להטיל אחריות נזיקית על מי שהתקשר בחוזה עם בעל מקצוע בקשר לרשלנותו.

השופטת קצבוי דחתה את הניסיון של הקבלן להרחיק את עצמו מהאירוע. לדבריה, הוא זה שחתום על ההסכמים מול בעלי הדירות כקבלן הפרויקט, והמסקנה המתבקשת היא שהוא היה זה שהעסיק את הפועל המנוח.

השופטת קבעה כי הרשלנות של הקבלן הוכחה כנדרש. מעדותו במשטרה של הקבלן, עלתה תמונה שלפיה העבודה באתר הבנייה בוצעה ללא אמצעי בטיחות כמו קסדות, רתמות או מעקות בטיחות. גם עמיתיו של הפועל המנוח לעבודה אישרו בעדותם כי לא סופקו להם קסדות או רתמות לעבודה, וכי הם לא עברו הכשרת בטיחות כלשהי במהלך עבודתם או לפניה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לגבי האחריות של בעלי הדירות, השופטת קבעה כי בנוגע לחלקם הוכחה רשלנות בבחירת הקבלן, ולכן לא חלה עליהם ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין. לדבריה, הם לא טרחו לברר מול הקבלן מה ההכשרה שלו והאם הוא קבלן רשום בפנקס הקבלנים, כנדרש. בנוסף, הם לא עשו מאמצים כדי לוודא שהבנייה שבוצעה באתר נעשית על פי כללי הבטיחות ובהתאם להוראות הדין.

הרשלנות של בעלי הדירות התחדדה בעיני השופטת אחרי שנמצא כי אלה המשיכו להעסיק את הקבלן גם אחרי התאונה שבה נהרג הפועל, עד להשלמת הפרויקט. "בנסיבות אלה וכבעליהם של המקרקעין, יש לראות בהם כמי שהפרו את חובת הזהירות - ולפיכך דין התביעה נגדם להתקבל", כתבה השופטת בפסק הדין.

קיראו עוד ב"משפט"

בניכוי הפיצוי שהתקבל מהמדינה, קבעה השופטת כי הקבלן ובעלי הדירות שהתביעה נגדם התקבלה יפצו את ההורים של הפועל המנוח בסכום של 815,592 שקל עבור כאבם וסבלם בשל אובדן בנם, הוצאות שבהן הם נאלצו לשאת בעקבות פטירתו כמו קבורה ומצבה, וכן הפסדי השתכרות שלו. בנוסף, השופטת פסקה להורים שכר טרחת עורך דין בסך 190,848 שקל. היא קבעה כי חלוקת האחריות בין הקבלן לבין בעלי הדירות בתשלום הפיצויים תהיה 85% לקבלן ו-15% לדיירי הבניין.

בשנה שעברה התרחשו בישראל 329 תאונות עבודה באתרי בנייה ברחבי הארץ, שבהן נהרגו 48 פועלים, לעומת 36 הרוגים בתאונות כאלה ב-2022. מדובר ב-48% מכלל תאונות העבודה ב-2023 ו-58% מההרוגים בתאונות עבודה באותה השנה. כשליש מהתאונות הקטלניות התרחשו בנפילה מגובה. 

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    מוריה 29/03/2024 00:47
    הגב לתגובה זו
    על תמיכתו במאבק הצודק לגיוס האברכים הפרזיטים לצה"ל
  • בוקר 27/06/2024 11:22
    הגב לתגובה זו
    אבל רובם הם משרתים של החונטא השמאלנית.. בחי הסכמה הדדי, חרדים לא יתגייסו(לצערי) ואין להם בעיה ללמוד תורה בכלא מסביב לארוחות חינם
  • 3.
    שוקי 27/03/2024 14:56
    הגב לתגובה זו
    פסיקה הזויה ומנותקת
  • 2.
    דניאל 27/03/2024 13:05
    הגב לתגובה זו
    מה קשור הדיירים,תתארו לכם שאתם מעסיקים עובדת ניקיון שבעברה פשטה רגל עכשיו הנושים יוכלו לתבוע אותכם הגיון עקום
  • 1.
    תחי מדינת השמאל עו"ד מהשמאל מחפשים כל הזמן לתבוע (ל"ת)
    משה 26/03/2024 20:28
    הגב לתגובה זו
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

ארגון מסמכים
צילום: FREEPIK

משרד המשפטים ייאלץ לבחון מחדש מועמדת שנפסלה במכרז

העותרת, עורכת דין שהגישה הצעה למתן שירותי ייצוג משפטי מטעם הסיוע המשפטי, נפסלה משום שצירפה למכרז כתב טענות שהוגש לפני יותר מחמש שנים, בניגוד לתנאי המכרז. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קבע כי מדובר בפגם טכני שניתן לתיקון וכי הפסילה שלה יצרה אפליה ביחס למציעים האחרים. כעת תיבחן מועמדותה מחדש בפני ועדת המכרזים, עם המסמך העדכני

עוזי גרסטמן |

בחדר הדיונים של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים התכנסה באחרונה ישיבה שנראית על פניה טכנית, אך נגעה בשאלות יסוד של שוויון, סבירות ותום לב במכרזים ממשלתיים. עורכת הדין תמר נבו, שעבדה בעבר עם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, הגישה הצעה במסגרת מכרז שפרסם המשרד למתן שירותי ייעוץ וייצוג בוועדות פסיכיאטריות ובערכאות משפטיות. הצעתה נדחתה בשלב בדיקת האיכות, אך כפי שהתברר - הסיבה לדחייה לא נגעה כלל לאיכות עבודתה ,אלא לתאריך שבו נכתב אחד משני כתבי הטענות שהגישה.

בית המשפט, מפי סגן הנשיא השופט ארנון דראל, קבע כי יש להחזיר את הצעתה לשולחן הדיונים של ועדת המכרזים. זאת לאחר שנמצא כי ועדת המכרזים של משרד המשפטים נהגה כלפיה באופן מפלה ובלתי סביר, כשפסלה את הצעתה מבלי לבחון לגופה את המסמך, רק משום שנכתב לפני יותר מחמש שנים. "מדובר בפגם טכני באופיו", כתב השופט בהכרעתו, "שמקורו בטעות בתום לב ואשר אין בו כדי לפגוע בעקרונות היסוד של דיני המכרזים".

האגף לסיוע משפטי פרסם מכרז פומבי למתן שירותי ייעוץ, הדרכה וייצוג משפטי. המכרז כלל שלושה שלבים: בדיקת תנאי סף, בדיקת איכות ההצעה וראיון אישי. בשלב בדיקת האיכות, שהיה המרכזי, נדרשו המציעים לצרף שני כתבי טענות שנכתבו על ידם במהלך השנים האחרונות, במטרה להעריך את רמתם המקצועית. בתחילה הוגדרה התקופה לשנתיים, אך בעקבות שאלת הבהרה היא הוארכה לחמש שנים. נבו, שהכירה היטב את עבודת הסיוע המשפטי, הגישה שני כתבי טענות, אבל הוועדה מצאה כי אחד מהם הוגש לערכאות לפני יותר מחמש שנים. לכן, לפי עמדת הוועדה, המסמך לא עמד בתנאי המכרז, לא נבדק כלל והוענק לו ציון אפס. משום כך, גם לאחר שהיא קיבלה את מלוא הניקוד עבור כתב הטענות השני, 20 נקודות, לא הצליחה נבו לעבור את רף 40 הנקודות שנדרש כדי להגיע לשלב הראיון. היא נותרה עם 30 נקודות בלבד, והצעתה נפסלה.

"המסמך שנפסל כלל לא נבדק לגופו"

לאחר קבלת הודעת הדחייה, פנתה נבו לוועדת המכרזים וביקשה לתקן את הטעות. לטענתה, מדובר בהשמטה טכנית שנעשתה בתום לב - פשוט נבחר הקובץ הלא נכון מתוך מסמכים שהיו מוכנים ומעודכנים. היא ביקשה להחליף את כתב הטענות הפגום באחר, תקין וחדש יותר, שהיה ברשותה כבר בעת הגשת ההצעה. ועדת המכרזים דנה בהשגה, אך בדעת רוב החליטה לדחות אותה. חברי הרוב סברו כי, "קבלת הבקשה תהווה בדיקה של כתב טענות שלישי, בניגוד להוראה המפורשת במכרז לפיה ייבדקו רק שני המסמכים הראשונים". הם הוסיפו כי היענות לבקשה תפגע בעקרון השוויון, ותאפשר למציעים אחרים שניקודיהם נמוכים לבקש "מקצה שיפורים". דעת המיעוט, שהובעה על ידי חשב המשרד גלעד שמיר, ראתה את הדברים אחרת. לטענתו, מדובר ב"פגם טכני קל" שאין בו כדי להקנות יתרון לא הוגן. "כוונת המכרז היתה לבדוק שני כתבי טענות ברי בדיקה", כתב שמיר. "המסמך שנפסל כלל לא נבדק לגופו, ולכן החלפתו אינה מהווה בדיקה של מסמך שלישי אלא השלמת המסמך השני".

בעתירתה לבית המשפט, טענה נבו כי ההחלטה של ועדת המכרזים לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לדבריה, באותם מקרים שבהם מציעים אחרים כלל לא צירפו כתבי טענות, הוועדה דווקא אפשרה להם להוסיף מסמכים לאחר מועד ההגשה. היו גם מציעים שצירפו רק כתב טענות אחד והורשו להשלים את השני, ואחרים שהגישו מסמכים שלא עמדו בדיוק בהגדרת הסוג הנדרש (כתב תביעה, סיכומים או ערעור) והצעתם כן הוכשרה.