בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה טרגית של פקח עירוני בנתניה שלקה באירוע מוחי חמור לאחר עימות עם אוהדי בית"ר ירושלים במגרש כדורגל. מ.ל, בן 29 באותה עת, תבע את חברת איילון לביטוח לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה של 64.7%,  אך השופט בכיר ד"ר מנחם (מריו) קליין קבע כי האירוע אינו מכוסה בפוליסה, משום שמדובר ב"אלימות מילולית" ולא באלימות פיזית שדורשת מגע ממשי.

פסק הדין, מעלה שאלות קשות על גבולות הכיסוי הביטוחי לעובדי ציבור החשופים לאלימות, ועל האחריות של מעסיקים לדאוג לכיסוי נאות עבור עובדיהם. השופט קליין אף הביע ביקורת חריפה כלפי חברת איילון שהסתירה בסיכומיה פסק דין מרכזי של בית המשפט העליון, וויתר על פסיקת הוצאות משפט נגד התובע למרות שהפסיד.

"הם נופפו באגרופים בצורה מאיימת - חשתי שיתקפו אותי פיזית"

האירוע המדובר התרחש ב-2018, כאשר מ.ל. שימש כפקח לאכיפת עישון במקומות ציבוריים במגרש הכדורגל בנתניה. בעדותו תיאר התובע כיצד ניגש לשני אוהדים של בית"ר ירושלים שעישנו במגרש: "התקרבתי לשני המעשנים, אוהדי בית"ר ירושלים, נעמדתי שורה לפניהם ובסמוך אליהם וביקשתי מהם להתלוות אליי הצידה למקום בו לא יושב קהל. השניים סירבו לבקשתו והם וחבריהם החלו לצעוק לעבר התובע ולנופף בידיהם בצורה מאיימת כאילו מבקשים להכותו, תוך שהם מאיימים עליו מילולית בפגיעה פיזית."

התובע טען כי "לאחר כמה דקות, חש כאבי ראש עזים וחשש מוחשי שאם לא יתרחק מיד מהמקום הוא יותקף פיזית." שלוש שעות לאחר האירוע, התובע התמוטט בביתו ולקה באירוע מוחי. פרופ' אוריאל איתן, מומחה רפואי, קבע בחוות דעתו כי "קיים קשר סיבתי בין האירוע באצטדיון לאירוע המוחי."

• כיצד לבחור את המסלול הנכון בפוליסת החיסכון שלכם?
• מדריך: כל מה שחשוב לדעת על ביטוחי חיים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, ונקבעה לתובע נכות משוקללת צמיתה בשיעור של 64.7%. התובע טען כי עבד שנים רבות בתפקידים בהם עימות מילולי עם תושבים היה שכיח, "אך לאירוע הזה נוספה אלימות פיזית לא צפויה מאוהדי בית"ר ירושלים, הידועים כבלתי צפויים בתגובותיהם ובאלימותם."

עיריית נתניה ביטחה רק 47 עובדים מתוך 3,000 -"רק מי שבחיכוך עם הקהל"

במסגרת ההליכים התברר כי עיריית נתניה, שמעסיקה כ-3,000 עובדים, רכשה ביטוח תאונות אישיות מחברת איילון רק עבור 47 עובדים. "הביטוח לפי הפוליסה מכסה תאונה לפקחים ועובדים אחרים, שאירעה בקשר לעבודתם ברשות." לטענת התובע, "עיריית נתניה ביקשה להעניק לקבוצת עובדים זו כיסוי ביטוחי נוסף מעבר לביטוח הלאומי, בשל הסיכון הכרוך בעבודתם, והתובע הסתמך על כך."

אולם בית המשפט קבע כי הפוליסה מחריגה במפורש מקרים של אלימות מילולית. בסעיף הגדרת מקרה הביטוח נכתב בפוליסה: "למען הסר ספק, מובהר בזאת כי מקרה ביטוח שהינו תוצאה של אלימות מילולית ו/או לחץ נפשי ו/או כל לחץ אחר שאינו פיסי, לא ייחשב כמקרה ביטוח שנגרם בשל תאונה ולא יכוסה על פי פרק זה."

• העליון קבע: המתנה של האבא לבת - תתחלק עם הגרוש
• איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הרכב "הגנוב" חנה בחוץ - והתובע הגיע איתו לבית המשפט: פסק...

יותר מכך, בפרק החריגים של הפוליסה נכתב במפורש בסעיף 12: "פגיעה גופנית שהינה תוצאה של אלימות מילולית או פסיכולוגית או אמוציונאלית שאינה כרוכה בפגיעה בכוח פיזי בגוף המבוטח." כלומר, הוחרגה גם פגיעה גופנית בעקבות פגיעה מילולית. השופט קליין ציין כי עיריית נתניה ביטלה רק שני חריגים מתוך הפוליסה, חריג מלחמה פסיבית וחריג נהיגה ברכב דו-גלגלי, "ולא דרשה לבטל את החריג הנוגע לאלימות מילולית."

חברת איילון: "אין זכר לאלימות במסמכים המוקדמים"

חברת איילון טענה בהגנתה כי "אין בכל המסמכים המוקדמים הקרובים לאירוע כל זכר לאלימות שהופנתה כלפי התובע. התובע אף לא הגיש תלונה במשטרה. התובע לא ביצע כל תנועה חדה בכדי להימנע ממכה או סטירה, ולכן מדובר באיומים מילוליים בלבד."

חברת הביטוח הפנתה לפסיקה מנחה בעניין שלו נגד סלע (ע"א 395-88), שם נקבע כי "יש צורך במגע פיזי בין הנוקט באלימות ובין הנפגע מאלימות זאת." הנתבעת טענה גם כי "התובע הוא זה שפנה אל האוהדים וגם התרחק מהם בסופו של דבר מבלי להטיל את הקנס", ולכן המקרה שונה ממקרים אחרים שבהם התקבלו תביעות דומות.

השופט קליין: "הנתבעת הסתירה פסק דין של בית המשפט העליון - חמור מאוד"

השופט קליין קבע כי "אין חולק שלא נוצר מגע פיזי בין אוהדי בית"ר לתובע." הוא דחה את טענת התובע שתנועות האוהדים, בצירוף קרבתו הפיזית אליהם ואיומיהם, עולים לכדי אלימות פיזית. "קריאה של הסעיף מלמדת, שהמבטחת מגדירה את גבולות האלימות ומחריגה ברחל ביתך הקטנה כל נזק הנובע מאלימות שאינה כוללת מגע פיזי בגוף המבוטח."

השופט הוסיף: "מאחר ובפוליסה דנן קיים סעיף החרגות שבאופן ברור מגדיר את גבולות ה'אלימות' איני רואה סיבה לחפש פרשנויות נוספות בכלים הפרשניים הקיימים בכדי להבין את אומד דעת הצדדים."

אולם השופט קליין הביע ביקורת חריפה כלפי חברת איילון בעניין אחר. התובע הפנה לפסק דין בעניין שלו (ע"א 395-88), שם דחה בית המשפט המחוזי תביעה דומה. אלא שעל פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 779-89), והערעור התקבל. בית המשפט העליון הכיר באירוע כאלימות על אף שלא היה מגע פיזי. השופט קליין כתב: "לדידי צודק התובע בטענתו כלפי הנתבעת בעניין התעלמות הנתבעת מהערעור שהפך את פסק הדין עליה הסתמכה, סבורני שחמור מאוד הדבר שלא עשתה כן."

משפט השוואה: עורך דין שברח למשטרה - התביעה התקבלה

בפסק הדין צורף גם פסק דין השוואתי מעניין מבית המשפט השלום בהרצליה (ת"א 708-02-07, שטמלר נגד איי.אי.ג'י.). שם, עורך דין שלקה באוטם שריר הלב לאחר שלקוח כעוס התפרץ למשרדו, "ניסה לנעול עלי את דלת החדר ולממש את איומיו", זכה לפיצוי. העורך דין העיד: "ברחתי ללא טלפון הנייד וללא ארנק ותעודה מזהה וללא מפתחות המשרד, הייתי מבוהל מאוד כי לא היה לי אירוע דומה בעשר שנות עבודתי במקצוע."

במקרה זה, השופט שנהב קבע כי "התפרצות הקבלן למשרדו של התובע, כניסה לחדרו, נסיונו לנעול את הדלת, על רקע שיחות קודמות ואיומים, הינן אלימות פיזית ממשית לכל דבר ועניין. ריצת התובע מהמשרד בעקבות איום זה כשהוא נסער ונפחד הינה המלטות מנסיון תקיפה פיזית או מה שנתפס בעיני התובע ככזו." התביעה התקבלה והתובע קיבל 137,234 שקל.

חברת איילון ניסתה להבחין בין המקרים וטענה כי "המקרה הקודם אינו שייך לענייננו משום שהתובע הוא זה שפנה אל האוהדים וגם התרחק מהם בסופו של דבר מבלי להטיל את הקנס, בעוד עורך הדין נכלא בחדרו."

"ליבי ליבי עם התובע" - אבל הפוליסה ברורה

למרות דחיית התביעה, השופט קליין הביע אמפתיה למצבו של הפקח: "ליבי ליבי עם התובע. עושה רושם שהתובע עשה עבודתו נאמנה לאורך ימים ושנים, וייתכן והעירייה, שאף היא פעלה בתום לב, תרצה להרחיב ולבטח את עובדיה גם כנגד סיכונים כגון התאונה שקרתה לתובע, אך עניין זה נתון להחלטתה. בידי נותר רק לאחל לתובע הרבה בריאות ואריכות ימים."

השופט הוסיף: "לו היה התובע קורא את הפוליסה שעליה הסתמך, כמו כל מבוטח סביר היה וודאי מבין כי נזקים שיגרמו לו מאלימות, שאינה כוללת מגע פיזי, אינם מכוסים ואם היה רוצה לכסות גם מקרים אלו היה דואג לכך."

בנוסף, השופט קליין ציין כי "עיריית נתניה קיימה מכרז בין חברות הביטוח כדי לבטח סיכונים שונים, ויש לה מחלקת ביטוח שבה עובדים אנשי מקצוע בתחום. העירייה, שהיא בעלת הפוליסה, ביטלה 2 סעיפים מתוך סעיף החריגים אך לא ביטלה את סעיף 12. הדבר מעיד, כי העירייה לא התכוונה לבטח את העובדים הרשומים בפוליסה, מפני אירועים הנובעים מנזק שנגרם שלא ממגע פיזי."

פסיקת הוצאות? לא הפעם

בסיום פסק דינו, השופט קליין ויתר על פסיקת הוצאות משפט נגד התובע למרות שהפסיד: "כבדרך שגרה הייתי צריך כעת לפסוק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נגד התובע, אשר הפסיד במשפט. אך לא אעשה זאת משתי סיבות: האחת היא מצבו של התובע כפי שתואר לעיל והשנייה היא הבעת תרעומת כלפי הנתבעת ומייצגיה על כי ציטטו בסיכומיהם פס"ד של ערכאה שהתהפכה. דבר שלא ייעשה במקומותינו."