הירשמו
  1. ראשי
  2. משפט
מרצדס בנז רכב נהג דרכים הגה נסיעה
צילום: Istock

כשהפוליסה המקיפה אינה מכסה: מחלוקת משפטית חושפת פרצות בביטוח רכב

הביטוח שלכם לא בהכרח מכסה הכל - חברות ביטוח יכולות לפרש את הפוליסה באופן מצמצם, במיוחד כאשר מדובר בתקלות טכניות שגורמות לנזק משמעותי

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה פוליסה רכב

פוליסת ביטוח מקיף לרכב נועדה לספק הגנה רחבה מפני מגוון סיכונים, אך לעיתים ההגנה אינה מלאה כפי שמצפים המבוטחים. מבוטח של חברת מנורה ניסה להפעיל את הפוליסה אחרי תאונה וגילה שחברת הביטוח, מנורה, סבורה שהיא לא מכסה את המקרה. חברות ביטוח יכולות לפרש את הפוליסה באופן מצמצם, במיוחד כאשר מדובר בתקלות טכניות שגורמות לנזק משמעותי. למה ומה עושים?

בעל מרצדס חשמלית, נתקל בבעיה חשמלית שהובילה לעשן סמיך ולניצוצות אש בצלחת גלגלי הרכב. כשהוביל את הרכב למוסך, חברת מנורה שלחה שמאי שקבע כי הנזק חמור דיו להצדיק השבתת הרכב. על פי הפוליסה, אם מנורה הייתה מחליטה לפצות, היה עליה לשלם את שווי הרכב בשוק, קרוב ל-90 אלף שקל. עם זאת, החברה דחתה את התביעה בטענה שהפוליסה אינה מכסה תקלות מכניות או חשמליות, אלא רק נזקים שנגרמו כתוצאה מאירוע חיצוני.

מחלוקת משפטית: שתי פרשנויות מנוגדות

המחלוקת התמקדה בפרשנות המונח "תאונה מכל סוג" המופיע בפוליסה. בית משפט השלום בתל אביב, בראשות השופטת נאוה ברוורמן, קבע שהאירוע היה בלתי מתוכנן ופתאומי, ולכן נופל תחת הגדרת תאונה. השופטת התבססה על עקרון הפרשנות נגד המנסח, המחייב להעדיף פרשנות המגנה על המבוטח בחוזה אחיד. בהתאם להחלטה זו, חויבה מנורה לפצות את התובע.

לעומת זאת, בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת אביגיל כהן, אימץ פרשנות מצמצמת. השופטת קבעה שאף שהתממש סיכון מבוטח כמו אש, מכיוון שהסיבה הייתה תקלה חשמלית, הכיסוי הביטוחי אינו חל. היא דחתה את ההרחבה של מושג "תאונה" לכלול כל תקלה טכנית, מחשש שזה יוביל להרחבת הכיסוי מעבר לכוונת הפוליסה.

השלכות רחבות על נהגים וחברות ביטוח

המחלוקת בין השופטות משקפת דילמה רחבה יותר בענף הביטוח: האם כל אירוע בלתי צפוי, כולל תקלות טכניות, צריך להיחשב כאירוע ביטוחי? ההכרעה בסוגיה זו משפיעה ישירות על נהגים וחברות ביטוח כאחד. אם תקלות כמו כשל במערכת הבלמים או במערכות חשמליות לא ייחשבו לתאונות, היקף הכיסוי הביטוחי יצטמצם משמעותית.

עם עליית מספרם של רכבים חשמליים, נרשמת עלייה בתביעות הקשורות לתקלות חשמליות. חברות ביטוח מתמודדות עם האתגר של התאמת הפוליסות לטכנולוגיות חדשות. חלק מהחברות כבר החלו לכלול סעיפים ספציפיים לכיסוי תקלות חשמליות, בעוד אחרות ממשיכות להתנגד לכך בטענה שזה מעבר להתחייבותן.

במקביל, רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון מקדמת כללים שמחייבים חברות ביטוח לנסח פוליסות בשפה ברורה ופשוטה, כדי למנוע אי-הבנות ומחלוקות משפטיות. זה כולל גם חובה לספק מידע מפורט יותר על היקף הכיסוי ומגבלותיו, מה שמאפשר למבוטחים להיות מודעים יותר לזכויותיהם.

קיראו עוד ב"משפט"

המקרה מלמד על חשיבות הבנת פרטי הפוליסה והשלכות התקלות הטכניות על כיסוי הביטוחי. עבור נהגים, זה מדגיש את הצורך לבדוק לעומק את תנאי הפוליסה לפני רכישתה. עבור חברות הביטוח, זה מזכיר את הצורך להתאים את הגדרות הכיסוי לעידן הטכנולוגי המתפתח, כדי לשמור על אמון הציבור ולמנוע מחלוקות משפטיות.

בסופו של דבר, ההכרעה בבתי המשפט תשפיע על האופן שבו חברות ביטוח ינסחו את פוליסותיהן בעתיד. ככל שהטכנולוגיה ברכבים מתקדמת, כך גדלה החשיבות של פוליסות ביטוח שמתאימות לעידן הזה ומספקות כיסוי ראוי גם במקרים של תקלות טכניות משמעותיות.

ביטוח לאומי
צילום: תמר מצפי

האם הביטוח הלאומי חייב להשיב כסף מיוזמתו?

בית הדין הארצי לעבודה דן בבקשת רשות ערעור על החלטה חריגה שאישרה תובענות ייצוגיות נגד המוסד לביטוח לאומי. במוקד ניצבה השאלה האם כשנגבו דמי ביטוח ממבוטחים נכים הזכאים לפטור, המוסד אמור לפעול בעצמו כדי להשיב את הכספים, גם בלי שהמבוטח יפנה, ומה המשמעות של המגבלות הטכנולוגיות והגנת הפרטיות

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה ביטוח לאומי המוסד לביטוח לאומי ביטוח בריאות ממלכתי קצבת נכות

בבסיס ההליך שנדון באחרונה בבית הדין הארצי לעבודה עומדת שאלה פשוטה לכאורה, אך כזו שנוגעת בלב היחסים שבין אזרח לרשות ציבורית: מה קורה כשהמדינה גובה כסף ממי שלא היה אמור לשלם אותו מלכתחילה. האם די בכך שהאזרח יוכל לבקש החזר, או שמא מוטלת על הרשות חובה אקטיבית לפעול ולהשיב את הכסף מיוזמתה, גם בלי פנייה מצדו של המבוטח. הדיון התעורר בעקבות בקשת רשות ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שאישר שלוש בקשות לנהל תובענות ייצוגיות נגד המוסד. ההליכים האזוריים עסקו כולם בטענה כי המוסד גבה דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממבוטחים שהיו זכאים לפטור מתשלום, בעיקר בשל מצבם הרפואי ושיעור נכותם, ובכך התעשר שלא כדין.

בפתח פסק הדין הארצי מתואר הרקע הנורמטיבי: תושבי ישראל מחויבים בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, כשאופן הגבייה משתנה בהתאם למעמדם: שכירים, עצמאים או מקבלי פנסיה מוקדמת. לצד חובת התשלום, חוק הביטוח הלאומי מעגן שורה של פטורים, ובהם פטורים הניתנים למי שנקבעה להם דרגת נכות גבוהה, לעתים גם אם יש להם הכנסה נוספת. סעיף 351 לחוק קובע, בין היתר, כי מי שמקבל קצבת נכות בשיעור המזכה בכך, אינו חייב בתשלום דמי ביטוח עבור תקופות מסוימות. הבעיה מתעוררת כשהפטור הזה אינו מיושם בפועל. במקרים רבים, דמי הביטוח מנוכים משכר העבודה על ידי המעסיק או מקצבת פנסיה מוקדמת על ידי גוף משלם, בעוד שהמוסד לביטוח לאומי הוא זה שמקבל את הכספים. כשמבוטח אינו מודע לזכאותו לפטור, או מתקשה לממש אותה, הכסף ממשיך להיגבות - לעתים במשך שנים.

שלוש הבקשות שאושרו בבית הדין האזורי הוגשו בשם קבוצות שונות של מבוטחים ומעסיקים. חלק מהמבקשים היו מקבלי קצבת נכות כללית שנוכו מהם דמי ביטוח מהכנסות נוספות, חלקם עצמאים שטענו כי ההחזר שניתן להם היה חלקי בלבד, ואילו אחת המבקשות היתה חברה מעסיקה שטענה כי שילמה דמי ביטוח עבור עובדים שהיו זכאים לפטור. בחלק מהמקרים, המבוטחים עצמם הלכו לעולמם במהלך ניהול ההליך, ויורשיהם תפסו את מקומם.

האם הביטוח הלאומי חייב לפעול מיוזמתו?

השאלה המרכזית שעמדה להכרעה בפני בית הדין האזורי, ושהגיעה כעת לפתחו של בית הדין הארצי, היתה האם חלה על המוסד לביטוח לאומי חובה לפעול מיוזמתו להשבת דמי ביטוח שנגבו ביתר, כשכל הנתונים הדרושים לכך מצויים בידיו, או שמא חובתו מסתכמת בכך שכשמבוטח פונה ומבקש החזר, עליו לבדוק את הבקשה ולהשיב את הכסף. בית הדין האזורי השיב לשאלה זו בחיוב, לפחות בשלב הדיוני של אישור התובענה הייצוגית. בהחלטתו נקבע כי קיימת אפשרות סבירה שבסיום ההליך העיקרי ייקבע כי על המוסד מוטלת חובה לבצע החזר יזום של דמי הביטוח שנגבו ביתר, גם ללא פנייה מצד המבוטח. בית הדין האזורי הדגיש כי סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי, שעוסק בהחזרת תשלום יתר, קובע כי כששולמו דמי ביטוח ביתר - יש להשיבם, וכי המוסד אף מחויב להודיע למי ששילם תשלום יתר על זכאותו להחזר.

סעיף זה, כך צוין, אינו קובע במפורש שהיוזמה להשבה חייבת לבוא מהמבוטח, ובוודאי שאינו מתיר למוסד להיוותר פסיבי כשבידיו מצויים הנתונים הדרושים לביצוע ההחזר. בית הדין האזורי הוסיף והסתמך על פסיקה קודמת, כולל אמירות חריפות שנאמרו בעבר בבית המשפט העליון, שלפיהן אין זה ראוי שרשות ציבורית תפיק תועלת מאי-ידיעת הציבור או מקשיים ביורוקרטיים שמונעים מימוש זכויות.

להמשך הכתבה לחץ כאן
רשות המסים
צילום: רשות המסים

המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם גם שנים אחר כך

תושבים שטענו לגביית מס רטרואקטיבית בניגוד לחוק ביקשו לנהל תובענה ייצוגית נגד מנהל מס שבח ורשויות המדינה, אך בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי החיוב נעשה כדין, מתח ביקורת חריפה על אופן ניסוח הבקשה, והבהיר כי מי שלא דיווח על רכישת זכויות במקרקעין - לא יוכל לטעון לפטור בדיעבד

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה רשות המסים מס רכוש תביעה ייצוגית טאבו רישום מקרקעין

בפתח פסק הדין, שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, נפרשת תמונה שמוכרת היטב לעוסקים בתחום המקרקעין: בעלי זכויות בנכסים מבקשים, לעתים שנים רבות לאחר רכישתן, להסדיר רישום בטאבו או לבצע פעולה אחרת בנכס. אלא שאז, רגע לפני השלמת המהלך, צצה דרישה לתשלום מס רכוש בגין השנים שעברו. מבחינת אותם בעלי זכויות, הדרישה נתפשת לא פעם כהפתעה לא נעימה, ולעתים אף כעוול של ממש. במקרה שנדון בפסק הדין הבא, ההפתעה הזו נהפכה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שבמרכזה טענה עקרונית: רשות המסים מחייבת אזרחים במס רכוש רטרואקטיבי, בניגוד לחוק ובניגוד לפסיקה.

המבקשים, מוחמד חוסאם חירבאוי ומיראל רזק, פנו לבית המשפט בטענה כי המדינה, באמצעות מנהל מס שבח וגורמים נוספים, דורשת תשלום מס רכוש גם בגין נכסים שלא היו רשומים במערכת המס לפני שנת 2000 - השנה שבה בוטל מס הרכוש. לשיטתם, מדובר בפרקטיקה פסולה של גביית מס בדיעבד, כזו שסותרת את ההחלטות של ועדות ערר וההלכות שנפסקו בעבר. הקבוצה שבשמה ביקשו לפעול הוגדרה באופן רחב כ"כל אזרח אשר נדרש לשלם מס רכוש בגין נכס אשר לא היה רשום במערכת המס לפני שנת 2000, וכל אזרח שנדרש לשלם מס רטרואקטיבי בניגוד להחלטות ועדות הערר וההלכות הפסוקות".

אלא שכבר בראשית פסק הדין מבהיר סגן נשיא בית המשפט, השופט רם וינוגרד, כי הבקשה לוקה בחסר מהותי. הוא מציין כי מדובר בבקשה "לקונית במיוחד", שאינה כוללת את מרבית הרכיבים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות, ומוסיף ביקורת חריפה על סגנונה. לדבריו, הבקשה והתובענה "נוסחו בלשון שאינה ראויה", וכללו האשמות חמורות כלפי המשיבים, לרבות טענות לסחיטה באיומים, מרמה ופעולות פליליות. השופט קבע כי "די היה בדרך התבטאות לא ראויה זו כדי להביא לדחיית בקשת האישור", מכיוון שהתנהלות שכזו אינה עולה בקנה אחד עם הדרישות הקבועות בדין.

הבקשה לא עומדת בתנאי הסף המהותיים

מעבר לפגמים הצורניים והסגנוניים, בית המשפט קובע כי הבקשה אינה עומדת גם בתנאי הסף המהותיים לאישור תובענה ייצוגית. כך, בין היתר, מצוין בפסק הדין שפורסם כי המבקשים לא התייחסו לטענות סף כבדות משקל שהעלו המשיבים בתשובתם, וכי העובדה שבא כוח המבקשים שימש גם כמצהיר בתצהיר התומך בבקשה, פועלת אף היא בניגוד להוראות חוק תובענות ייצוגיות.

ואולם, השופט וינוגרד אינו מסתפק בדחייה מטעמים דיוניים בלבד, אלא עובר לדון במחלוקת עצמה. כאן, בלב הדיון, מונחת שאלת פרשנות של הוראות חוק מס רכוש, ובעיקר היחס בין סעיפים 17, 19 ו-22 לחוק. המבקשים ביקשו להסתמך על סעיף 19(א) לחוק, הקובע מגבלה על גבייה רטרואקטיבית של מס, וטענו כי לא ניתן לחייב במס בגין תקופה העולה על חמש שנים לאחור. אלא שבית המשפט קובע כי הפרשנות הזו מתעלמת מהוראות חוק אחרות ומהפסיקה שעסקה בהן.

להמשך הכתבה לחץ כאן