תחתום על הסכם לפירוק שותפות בניגוד לרצונה

מחלוקות ממושכות, ניסיונות פשרה שכשלו והכרעה חד-משמעית מצד בית המשפט: הסיפור המשפטי סביב מגרש ברחוב מנחם רצון בפתח תקווה הגיע באחרונה לציון דרך משמעותי, כשהשופטת הלית סילש מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבעה כי אחת מבעלות הזכויות בנכס, שהתנגדה למהלך פירוק השיתוף ונימקה את עמדתה בקשיים כלכליים, לא תוכל להתחמק מחובתה לשאת בעלויות. "אין אדם יכול לאחוז בטענותיו בדבר קיומן של זכויות מבלי שיהא נכון לשאת בחובות הנובעות מהן", קבעה השופטת.

הפרשה סבוכה ועתירת התכתבויות משפטיות, ושורשיה נעוצים עוד בשנות ה-90, כשבני זוג לשעבר ניהלו הליך גירושים שבסופו הוחלט על פירוק שיתוף בקרקע שבה היו להם זכויות. הקרקע, בשטח כולל של כ-305 מ"ר, נותרה רשומה במושע - מצב משפטי שבו כל הבעלים חולקים את הזכויות יחד ללא חלוקה פיזית - מצב שמקשה על ניהול ובנייה עתידית.

לאורך השנים ניסו בעלי הזכויות, שכוללים מספר אנשים פרטיים, עיריית פתח תקווה, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) וקרן קיימת לישראל (קק"ל), להסדיר את זכויותיהם בפועל. ב-2019 אושר הסכם פשרה שקבע את ייחוד הזכויות בפועל לכל אחד מהבעלים, בהתאם למפה טופוגרפית מצורפת. אלא שבפועל, ההסדר לא מומש, בין היתר בשל התנגדות של הנתבעת שכנגד 4 (שמה שמור תחת חיסיון), שהחזיקה בזכויות של כ-152 מ"ר מתוך המגרש וניהלה הליכים נפרדים מול בעלה לשעבר בבית המשפט לענייני משפחה. שם כבר נפסק על פירוק השיתוף, אך הליך המימוש בפועל נתקע.

מתנגדת להסכם - ודורשת לא לשלם

בשלב מסוים, יתר בעלי הזכויות,ובהם גם עיריית פתח תקווה, עתרו לפיצול המגרש לשלוש חלקות נפרדות: אחת של 988 מ"ר, שנייה של 856 מ"ר, והשלישית, הקטנה ביותר, שתיוחד לעירייה. הנתבעת, אותה בעלת זכויות, אמנם לא התנגדה לפיצול כל עוד לא יפגע בזכויותיה, אך הציבה תנאי: היא לא תישא בכל הוצאה הנוגעת להליך. בכתב ההגנה שהגישה הבהירה הנתבעת שכנגד 4 כי היא אינה מעוניינת ליזום בנייה עתידית על הקרקע, אלא דווקא למכור את חלקה לצד שלישי, ואף פתחה לשם כך בהליכי הוצאה לפועל.

• חשיבות סעיפי הפירוק בהסכם שותפות
• סכסוך השותפים במשרד ש. בירן: העליון שינה את מתווה פרישתו של עו"ד הרמולין

השופטת תיארה את העמדה הזו כך: "הנתבעת שכנגד 4 טענה כי נתנה הסכמתה לפיצול, ובלבד כי מעבר לשמירת זכויותיה, היא לא תידרש לתשלום כלשהו הנוגע לאותו פיצול של זכויות". היא אף ביקשה להבהיר כי מצבה הכלכלי מורכב, ולא תוכל לממן את חלקה בעלויות המדידה, שכר טרחת בעלי מקצוע, או ייצוג משפטי.

אלא שבית המשפט לא קיבל את טענותיה. השופטת סילש הבהירה כי זכות הקניין כרוכה גם באחריות כלכלית: "אין מקום להורות כי בעלי הזכויות האחרים יישאו על גבם את תשלום חלקה של הנתבעת שכנגד 4". היא גם ציינה כי הנתבעת לא הביאה כל מסמך המצביע על מצבה הכלכלי באופן שיכול להצדיק פטור. למעשה, אף שלנתבעת שמורה הזכות להמשיך לטעון לזכויותיה במסגרת הליך ההוצאה לפועל, הרי שבמסגרת ההליך האזרחי הנוכחי היא תחויב להשתתף בעלויות ההליך, כמו כל יתר בעלי הזכויות. לדבריה, "אין אדם יכול לאחוז בטענותיו בדבר קיומן של זכויות מבלי שיהא נכון לשאת בחובות הנובעות מהן".

במהלך הדיונים העלתה הנתבעת טענות נוספות: למשל, כי ההסכם עליו התבקשו כל הבעלים לחתום - "הסכם הפשרה הנוסף" - לא מבטיח את זכויותיה, ואף טענה כי יש לעדכן את מדידת השטח כדי לוודא שהחלק שבו בנוי בית המגורים, שהוא גם החלק בו לה זכויות, אכן תואם את החלוקה בפועל.

• יזם מנוסה: הסכמי הממון והגירושים - למראית עין
• "אפס שירות, גועל נפש": עורך דין תבע בן של לקוח
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

התובעים שכנגד, מנגד, טענו כי הבקשה למדידה חדשה היא ניסיון לעכב את ההליך: "המדידה הקיימת משקפת את המציאות", נכתב, והדגישו כי הבית נבנה לפני שנים רבות, ואין הצדקה לבצע מדידה חוזרת. גם השופטת לא התרשמה מהצורך במדידה נוספת, וציינה כי מדובר בדרישה שלא גובתה בנימוקים מהותיים. "לא ניתן לראות בתוספת של דרישה לביצועה של מדידה חלופית כהסכמה", קבעה. "כלל לא הובהר על ידי הנתבעת שכנגד 4 מדוע נדרשת אותה מדידה חדשה".

מעכבת את ההליך - ותישא בהוצאות

בהמשך פסק הדין, מותחת השופטת ביקורת על התנהלותה של הנתבעת, וקובעת כי היא היא שגרמה לסרבול ההליך המשפטי. בין אם מדובר בבקשות לעיכוב, ובין אם בהעלאת הסתייגויות לא ברורות, נקבע כי הנתבעת עיכבה את מימוש הפשרה ללא הצדקה. "למעשה להתרשמותי הבלתי אמצעית, פעלה הנתבעת שכנגד 4 לעיכוב בירור ההליך", כתבה השופטת. "בין אם על דרך של הגשת בקשות לעיכוב... ובין אם על דרך של הצגת הסתייגויות לגופו של הסכם הפשרה הנוסף, אשר בחלקן היו כלליות עד סתמיות". בשל כך, פסקה השופטת כי על הנתבעת לשאת בהוצאות משפט בסכום כולל של 20 אלף שקל - סכום שאותו תשלם בתוך 30 יום.

בסופו של דבר, השופטת הורתה כי על התובעים שכנגד לעדכן את הסכם הפשרה הנוסף כך ששמה של הנתבעת שכנגד 4 יופיע במקומות הרלוונטיים. עם קבלת ההסכם המתוקן, יהיה עליה לחתום עליו בתוך שבעה ימים, ולחתום גם על כל מסמך נלווה שיידרש לצורך מימוש ההסכם, מול רמ"י, ועדות תכנון וכדומה. "על הנתבעת שכנגד 4 יחולו אותם חיובים החלים על כלל בעלי הדין", הבהירה השופטת. "אין באמור כדי לאיין כל זכות של מי מהצדדים לפעול בהתאם ובכפוף להוראות הדין מקום בו הוראותיו של פסק דין זה לא יקוימו".

ההוראה ניתנה לאחר שנים של סכסוך, תוך קריאה לצדדים להתקדם אל סיום ההליך. כפי שצוין בסיום פסק הדין, "בהינתן משמעות והשלכות הסכם הפשרה הנוסף, יוסיפו כל בעלי הדין ויבהירו עמדתם באשר לאופן המשך ניהולו של הליך זה, וזאת בתוך 14 יום מהיום".

למה בעצם הנתבעת התנגדה לפירוק השיתוף, אם ידעה שההליך בלתי נמנע?

ייתכן שהנתבעת לא התנגדה עקרונית לפירוק עצמו, אלא לתנאים ולמחירים הכרוכים בכך. היא ניסתה למקסם את זכויותיה ולמזער את ההתחייבויות הכספיות שלה, בטענה כי אינה שותפה ליזמות או לבנייה עתידית – אלא מעוניינת רק לממש את חלקה דרך הליכי הוצאה לפועל. ייתכן גם שניסתה להרוויח זמן עד להכרעות בערעורים שהגישה במקביל בבית המשפט לענייני משפחה.

השופטת קבעה במפורש כי לא הוצג תיעוד או הוכחה למצב כלכלי קשה -= לא דוח"ות בנקאיים, לא הצהרות הון, ולא ראיות אובייקטיביות אחרות. בנוסף, הודגש כי אין מידע כלכלי גם לגבי שאר הבעלים, ולכן לא ניתן להפלות ביניהם. גישה עקרונית זו נובעת מהרעיון הבסיסי במשפט האזרחי: זכויות קנייניות כרוכות גם באחריות, ובהשתתפות בעלויות.

האם ייתכן מצב שבו אכן יינתן פטור מאחריות כלכלית במקרים דומים?

תאורטית כן, אך לשם כך היה על הנתבעת להגיש בקשה מתאימה בצירוף ראיות, כמו חוות דעת כלכלית או בקשה לפטור מאגרות ותשלומים, כנהוג במקרים של חדלות פירעון או מצב סיעודי. מאחר שזה לא נעשה, בית המשפט לא שקל את האפשרות הזו.

האם מדובר בפסק דין עקרוני שיכול להשפיע גם על סכסוכים אחרים בין שותפים במקרקעין?

בהחלט. הפסק מדגיש את אחריותו של כל שותף, גם אם אינו יוזם או נהנה ישיר של התהליך. בייחוד כשמדובר בחלוקה מוסכמת שנובעת מהוראות חוק המקרקעין ולא מיוזמה פרטית. המסר שעולה מכך הוא חד: אם אתה שותף, אתה גם אחראי.

מדוע השופטת דחתה את האפשרות למנות את באת כוחה של הנתבעת ככונסת נכסים?

ראשית, מכיוון שהצורך במינוי כונס נוסף לא היה מוצדק בשלב הנוכחי. שנית, השופטת הדגישה כי לא הוצגו טעמים משפטיים שיצדיקו העדפה של עורכת דין מסוימת רק בגלל שהיא מייצגת צד שנמצא בעמדת מיעוט. בנוסף, כבר נקבעה זהותם של בעלי המקצוע בהסכמה בין יתר השותפים.

האם הדרישה למדידה חדשה היתה לגיטימית?

ייתכן שבמישור הפורמלי ניתן היה להעלות דרישה כזו, אך לא בשלב מאוחר כל כך של ההליך, ללא תימוכין מקצועיים או מסמכים. הדרישה הוצגה כשמירה על זכויות הנתבעת, אך נתפשה כניסיון לעכב ולהוסיף תנאים להסכמה שכבר ניתנה.

האם בית המשפט העניק עדיפות לאינטרסים של יתר השותפים?

לא באופן מפורש, אך הוא קיבל את עמדתם בשל היותם עקביים, מגובים במסמכים, ולא מעכבים את ההליך. או במלים אחרות, הפער לא היה בזהות הצדדים אלא באיכות ובעקביות הנימוקים שהובאו.

מה הלקח המרכזי מבית המשפט בנוגע לניהול הליכים מול מספר בעלי זכויות?

שהליך כזה דורש שיתוף פעולה אמיתי, לא רק הבעת הסכמה על תנאי. בעל זכויות שמעכב את ההליך מתוך שיקולים טקטיים או מתוך חוסר שיתוף פעולה, עלול למצוא את עצמו מחויב בתשלומים, גם אם אין לו כוונה לפעול בשטח בפועל.

האם יש עוד הליכים משפטיים פתוחים שיכולים לשנות את התמונה?

הנתבעת רמזה כי קיימים ערעורים תלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי בנוגע להליך בבית המשפט לענייני משפחה. אך השופטת קבעה שהקשר בינם לבין ההליך של פירוק השיתוף לא הובהר מספיק, ולכן אין עילה להמתין להם או לעכב את ההליך האזרחי.