כשאני מתבונן היום על מערכת המסים בישראל, אינני יכול שלא לחוש אכזבה עמוקה. במהלך השנים 1979-1982 היה מוטל עליי התפקיד של הממונה על הכנסות המדינה. שאפנו בזמנו להקל ככל האפשר את נטל המס בישראל. לא הקמנו ועדות ולא התברברנו, אלא גיבשנו הצעות קונקרטיות, ובאישור שרי האוצר הבאנו אותן לכנסת ישראל.

כשאני אומר היום כי ביוזמתי האישית ועבודת הצוות במנהל בוטלו בשנים אלו 11 מסים בישראל, לא מאמינים לי. אבל זו עובדה. מערכת המסים בזמנו היתה מערכת מסים מטורפת, עם ריבוי מופלג של מסים לסוגיהם, כולל מסים דרקוניים על הציוד הכי בסיסי לבית. ביטלנו את מס השבח על דירות מגורים, מס הרכוש על כל המבנים במדינת ישראל ועוד. ובכל אותה עת נקטנו בגישה כי הפחתת מסים תעשה בד בבד עם הגדלת הכנסות המדינה, וכך אכן היה.

מה קורה לנו היום במערכת המסים של ישראל? מדוע העוולות הגדולות? במס הישיר על הכנסות יחידים אנו מזנקים במדרגת המס המתחילה ב-13,990 שקלים לשיעור מס של 43%; וברמת הכנסה של 19,981 שקלים לשיעור מס של 46%. כדי להסביר לנו עד כמה ניתן להקצין, במדרגת המס המצומצמת של 41,791-43,240 שקלים, שיעור המס הישיר על הכנסת היחיד הוא 60%.

שיעור המס על הכנסת יחיד הוא הצירוף של מס ההכנסה, הביטוח הלאומי ומס הבריאות. אין שום משמעות לשיעורי מס ההכנסה בלבד. החשוב הוא מהו נטל המס הכולל המוטל על הכנסת היחיד. אכן, יש נקודות זיכוי והמס הממוצע שונה מהמס המוטל על כל מדרגת מס בנפרד, אבל אסור שיהיו שיעורי מס כה גבוהים באף אחת ממדרגות המס, ואסור ששיעורי המס הישיר יעלו בחדות כמו היום.

• השכר נטו יעלה - אבל, לא לכולם; התוכנית של האוצר נחשפת
• 830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שגיאה נוספת וחמורה שהכתה את המגזר העסקי היתה ההעלאות בשיעורי המיסוי על הכנסת חברות. אינני מבין כיום איך ראש הממשלה נתן ידו לכך. ללא כל צורך והצדקה, הועלה מס החברות מ-25% ל-26.5%; ולמען היושר ראוי לציין, גם בהסכמת כמה ארגוני מעסיקים. אבל חמור יותר, אזור המס הנשכח, המס על משיכת רווחים מחברות על ידי בעל מניות מהותי עלה משיעור של 25% לשיעור של 30%. קפיצה ברמת מס של 20% לפחות. מעשה שאינני יכול, עם כל המאמץ, להגדירו כמשהו השונה מאיוולת. זה נעשה תחת לחצים חברתיים שלא נתנו מענה אמיתי למניעים שיצרו את הלחצים החברתיים. אחיזת עיניים בלבד.

מיסוי גבוה על משיכת רווחים גורם לשתי תוצאות: האחת, מאמץ של הבעלים להגדיל את רמת ההוצאות של החברה. כמו גם, להימנע ככל האפשר מלמשוך רווחים. אין מדובר על שיעור מס מרווחי חברות הנסחרות בבורסה. אלא על מיסוי המוטל על מי שהוא בעל מניות מהותי, שהוא הבעלים האמיתי של החברה והנושא באחריות ישירה ובסיכון.

במקביל, יצרנו בעיה נוספת של רווחים כלואים, ודי להתבונן בתוצאה - ההכנסה של המדינה מהמיסוי על משיכת רווחים ירד בכמעט 3 מיליארד שקלים - אותו כסף שחסר להרבה מטרות. מעבר לכל זה, אי אפשר להתעלם מהעוולה המרכזית והנמשכת במערכת המיסוי כיום, אותו חוק של הולכת שולל שקוראים לו חוק עידוד השקעות הון. אין הוא חוק לעידוד השקעות הון. תמריצי המס המופלגים של הרבה מיליארדים לא ניתנים כנגד ביצוע השקעת הון חדשה, אלא רק כנגד ביצוע יצוא של מוצרי תעשיה ברמה של 25% מהמחזור. כיום, מפעל יכול לסגור קווי יצור המיועדים לשוק המקומי ולפטר עובדים, ובדרך זו להגיע לרמת יצוא של 25% מהמחזור, אשר בשורה התחתונה ישתלם לו.

• הבריחה היהודית המבוהלת מגולדרס גרין
• F‑35, איירבוס וגם אנבידיה: סעודיה מכוונת הכי גבוה בדרך להפוך למוקד תחבורה אזורי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבריחה היהודית המבוהלת מגולדרס גרין