פרשתנו, ממשיכה את נאומו של משה טרם מותו וכניסת העם ארצה, ולמעשה חותמת את חלקו ההיסטורי של הנאום. בין היתר הוא עוסק בברכה שתבוא על העם במידה וישמע בקול ה', ומנגד בקללה שתבוא אם יסטה מן הדרך. הברכה והקללה משמשות יחדיו ככלי חינוכי, שרלוונטי לא פחות לתקופתנו.

לקראת סוף החלק ההיסטורי, שוטח משה בפני העם את האפשרויות העומדות בפניהן הברכה מצד אחד, והקללה מצד שני, "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". לפיו, הברכה תגיע  אם בני ישראל ילכו בדרך ה', "הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם", ואילו הקללה תגיע במידה ולא ישמעו בקולו, "וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם".

הברכות והקללות מוזכרות לקראת, טקס ייעודי בארץ ישראל שיעסוק באותו עניין בהר גריזים והר עיבל. אך, הן מגיעות גם לאחר פרשת והיה אם שמוע, שעוסקת באותה משוואה, הקושרת בין הברכה לעשיית המצוות, ובין הקללה לחוסר העמידה בהן. עם זאת, למרות האיזון ביניהן דווקא הקללה מקבלת מקום נרחב יותר בפרשת והיה אם שמוע.

כל אלו, מעוררים תהייה מדוע יש צורך במתן הקללות לצד הברכות, שכן די בברכות בכדי לשכנע את השומעים לעשות את דבר ה'. יתרה מזאת, מדוע האיזון שמוזכר בין הברכות לקללות מופר בפרשת והיה אם שמוע, דווקא לטובת הקללות ולא לטובת הברכות?.

• פרשת וירא: לפני שחורצים גורלות חייבים לבדוק את העובדות
• פרשת לך-לך: לפעמים הפתרון הכי טוב הוא להפריד כוחות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

> לכל פרשות השבוע

ייתכן שהמסר טמון דווקא כאן, עשיית הטוב היא שמקדמת את העולם, וכך צריך לחנך את הדורות הבאים. אלא, שלפעמים מציאות החיים גורמת לערעור מסוים על תפיסות ומוסכמות שונות, ומחלישה את מעמדן. על כן, בא משה ומזהיר מפני צידו השני של המטבע – הקללה, הפרישה מהדרך לא גוררת רק היעדר ברכה אלא גם קללה. אין זאת הפעם, הראשונה בה משה מזהיר את העם מפני הסטייה מן הדרך, כפי שניתן לראות לאורך כל נאומו וכפי שכבר הזכרנו בפרשה הקודמת.

השיטה החינוכית הזאת מוכרת לכולנו, כמקל והגזר, המתבססת על תגמול (גזר) להתנהגות רצויה, וענישה בעקבות התנהגות בלתי רצויה (מקל). בדומה לתחומים רבים גם העולם הכלכלי מתנהל במידה רבה על פי שיטה דומה, המתבססת על תמריצים למי שפועל לקידום ערכים או רעיונות מחד, ועל עונשים וסנקציות כלפי מי שפוגע במערכת או בערכי הליבה שלה מאידך.

אולם, מה שנשמע פשוט לא תמיד מיושם הלכה מעשה, לעתים באופן אבסורדי מי שזקוקים למקלות זוכים במקום זה בסוכריות, בדמות הקלות רגולטוריות, וחקיקה לא שוויונית. חברות מונופוליסטיות עדיין מצליחות לגלגל לציבור מוצרים במחירים מופקעים; חברות ממשלתיות מספקות לנו שירותים יקרים בגלל חוסר יעילות. הרגולטור אמנם מנסה  להפחית את הנזק לציבור, אבל במקרים רבים זה עדיין לא קורה.  

• "לא ייתכן שלאומי הגיע לשווי 100 מיליארד על חשבון הציבור"
• בנק ישראל רומז שהריבית תרד כבר בהחלטה הקרובה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

מנגד, מי שדווקא פועל על פי הדרך הנכונה והישרה מוצא עצמו נאבק עם מכשולים רבים בדרכו. תפקידם של הרגולטורים והמחוקקים הוא למנוע מצב כזה, ואכן בשנים האחרונות נעשו מספר צעדים בכיוון, אך המצב רחוק מלהיות אידאלי. אלו צריכים להציב את היעדים והמטרות ורק לאחר מכן לקבוע את החוקים וההטבות לאורם.