על פי סעיף 4א' לחוק דמי מחלה, התשל"ב-1976 [להלן: 'החוק'], חל איסור על מעביד לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי החוק או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4 לחוק - תקופה זו עומדת על 90 יום.

לפיכך, על המעביד לאפשר לעובד לנצל את ימי מחלתו הצבורים לזכותו על פי ההסכם הקיבוצי, אך ההגבלה על פיטוריו מכוח החוק תפוג לאחר 90 יום.

חשוב לציין, כי בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה על מעביד המעוניין לפטר עובד, חלה חובה לערוך לעובד שימוע בטרם פיטוריו. על פי פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, איסור הפיטורים הקבוע בסעיף 4א לחוק דמי מחלה כולל איסור על זימון לשימוע ועריכת שימוע בתקופת ימי המחלה. עם זאת, יודגש, כי מדובר בפסיקה מנחה שאינה מחייבת (צו 51314/11 מזל קריף נ' מתן שירותי בריאות בע"מ ואח', מיום 27.08.2011).