בדרך להפגנת המונים: חייבים להילחם בהיטל הבצורת
ספורים המקרים בחייו של משפטן בהם הוא נתקל בנושא בעל חשיבות לאומית בו הוא מתבקש לטפל וחש זהות רבה ומוחלטת עם הנושא, כמשפטן, אדם ובעיקר כישראלי "בנשמה".
ראשית אקדים ואומר לכל הציניקנים שבניננו שכבר דואגים להרים גבה ולומר "הנה עוד פעיל פוליטי" ? לא, אני לא משתייך לשום זרם פוליטי שהוא, לעולם הקפדתי לא להשתייך שיוך פוליטי כזה או אחר, אלא שאני מדבר כאזרח משפטן מודאג שחי את חייו מתוך אמונה שכאשר אותם פוליטיקאים פוגעים באפשרות שלי לקיים את חיי באופן הנראה לי, חובתי להתערב, להיאבק עד שינוי רוע הגזרה וכולל החובה לעורר את דעת כל הציבור לכך.
לפני כשבועיים צעד למשרדי ידיד אשר חפץ להתייעץ עימי בנושא אשר הטריד את מנוחתו: משבר המים בישראל לצד היטל המים שעמד על הפרק במסגרת חוק ההסדרים בתקציב המדינה לשנים 2009 2010. ידיד זה, היה השני מבין חברי שפנה אלי בנושא ? דבר אשר הביא אותי להתעורר.
נדהמנו מכך, שלמרבית האירוניה, למרות שמדינת ישראל נחשבת מס' 1 בעולם בכל הקשור בטכנולוגיה המיועדת לפתרון משברי מים, הפעילות המדינית של ישראל עצמה בנושא זה, מסתכמת בכמה פרסומות של אנשים מתקלפים שקוראים לנו לרוץ מהר לכל הברזים בבית ולתת להם עוד סיבוב סגירה ותהינו האם ממשלת ישראל השיגה את מבוקשה באמצעות ההיטל וכעת נצעד לדרך חדשה שתוציא אותנו ממשבר המים?
מתוך היכרותי עם האיש, יוסי אלון שמו, ולאחר שיחה ארוכה בה עלו נושאים רבים הקשורים להתנהלות המדינית בישראל בכלל ולליקויים החמורים שבפעולות ממשלות ישראל בנושא המים בעשור האחרון בפרט. בסיום השיחה, החלטנו יחדיו כי הגיע הזמן לעשות מעשה, וזה הזמן להגיש עתירה לבג"ץ שתחייב את ממשלת ישראל להתייחס באופן ראוי לבעיית המים בישראל ובעיקר תחייב אותה להפנות את אותם כספים שמתקבלים מהיטל המים אך ורק לפתרון בעיית המים (הקמת מפעלים להתפלת מים, מאגרי מים וכדו'..), ולא תשלשל את אותם כספים לקופת אוצר המדינה לכיסוי גירעונות, באופן כזה שלעולם נשאר עם משבר המים ולעולם נשלם את היטל המים.
בימים האחרונים מתחולל דיון ציבורי-תקשורתי נוקב, בקשר לאותו היטל מים ? דיון הנוגע בנושאים הרבה מעבר למצב המים בארץ ולהיטל המים אל עבר השאלה ? האם החלטת הרשות המחוקקת בעניין היטל המים, מהווה פריצת דרך אסורה, שבאם לא נקום ונתקן אותה באופן מיידי, אין לדעת למה היא תוביל בעתיד.
בכל פקולטה למשפטים, מלמדים המרצים בשיעור הראשון לדיני החוקה ששלטון זה "טוב ליהודים" ? שכן המעבר של האנושות משלטון הג'ונגל בו החזק תופס את השלטון בכוח זרועו לשלטון דמוקרטי בו הכוח ניתן לשלטון מתוך הקונצנזוס החברתי, נעשה במטרה לאפשר את קיומם של החיים בהם אנו מורגלים מתוך מחויבות השלטון לדאוג לאזרחיו ? אלא שכנראה, משהו בשרשרת ההתפתחות האבולוציונית של השלטון הישראלי התעוות לגמרי באופן שדורש את ישורו מחדש.
במשך שנים, אנו משלמים מיסים בגובה של מאות מיליארדי שקלים בשנה, במשך שנים אנו שומעים את רשות המים וארגוני איכות סביבה אחרים מזהירים על מצב המים ועל מחסור עתידי במים באם לא נמצא פתרון למחסור הקיים במים בישראל, אלא שבמשך כל אותן שנים - כשלו הפוליטיקאים מלהגן עלינו מפני מחסור במים, לא דאגו לאלטרנטיבות מים, כפי הנראה מאחר ואלה חשבו שמשבר זה ייפתר מעצמו ואף יותר מדויק מכך, כפי הנראה מכיוון שהעדיפו לנצל את הכספים שגבו מאיתנו באמצעות מיסים, על מנת לקדם את ענייניהם האישיים. ואת כל הציניקנים ששוב מרימים גבה למשמע משפט קשה שכזה אני מפנה לפרוטוקול מס' 25 מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטארית למשבר במשק המים, מיום 2.6.02 וכן לפרוטוקול מס' 241 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, מיום 28.7.08 (ניתן למצוא את שניהם באינטרנט).
כעת, אנו מצויים במה שמוגדר על ידי הממשלה ובית המחוקקים כמשבר, ואלה, חוקקו חוק שבמסגרתו הם פוגעים לנו בזכות לצרוך מים, תוך תקווה שכמות המים שתיחסך תנוע בין 30-50 מיליון מ"ק בשנה ועל הדרך, הגניבו לנו גם "היטל", שאמור להכניס לקופת המדינה את הסך של כמיליארד וחצי שקלים בשנה.
מדוע אני מפקפק ברצינות כוונות המחוקק ובדאגתו לשלום הציבור? התשובה נעוצה בעובדה שאני כאזרח מאמין, הייתי מצפה שבמסגרת חוק שפוגע לי בזכות לעשות שימוש באחד ממקורות החיים, תהיה תוספת חד משמעית המפנה את כל הכספים שייגבו במסגרת ההיטל הקבוע בחוק, לטובת פיתוח מקורות מים מיידים לפתרון המשבר המצריך את קבלתו של אותו החוק.
במילים אחרות, לו היה המחוקק קובע כי הכסף שנגבה באמצעות ההיטל, מופנה כולו לפתרון "משבר המים", סביר להניח שלא הייתם קוראים ביקורת שלי על קבלתו.
אלא שלא כך נעשה, וכעת, כשהתחלתי לבחון את הדברים מתברר לי כי מתקן של התפלת מים המייצר כ-100 מיליון מ"ק בשנה (כפול ממה שהמחוקק מבקש לחסוך באמצעות החוק במקרה הטוב), עלות הקמתו הינה רק כ 850 מיליון שקל (וגם את זה יש הרבה יזמים שמוכנים להוציא מכיסם), אני תוהה לגבי כנות כוונות המחוקק ולגבי רצינות הדאגה אותה הוא מביע.
כך, לו היו מפנים את הכסף שנגבה באמצעות היטל המים (מילארד וחצי שקלים), לפתרון משבר המים, כבר במחצית הדרך היינו מסוגלים לבנות מתקן התפלה שהיה מביא לייצור של כמות כפולה של מים ממה שהמחוקק מתכוון לחסוך באמצעות החוק בכל התקופה.
מדוע אם כן, מבקש המחוקק לחייב אותנו בהיטל ולא לייעד את הכסף לפתרון המשבר? התשובה לכך היא פשוטה: המחוקק רוצה למסות אותנו ולעשות שימוש בכסף לצרכים אחרים. במידה ולא נתעורר, בשנה הבאה נצטרך לשלם יותר כסף, לעשות שימוש בפחות מים ואולי המחוקק, שיבין כי באמצעות הפחדה הוא יכול להוציא מאיתנו כסף למימון שיגיונותיו, יתחיל למסות גם את מוצרי המזון הבסיסיים ולפגוע לנו בזכויות בסיסיות נוספות לשם מימון שיגיונותיו.
אני לא פעיל פוליטית אבל אני קורא לכל ישראלי בר דעת שמאס בהתנהלותן השערורייתית של ממשלות ישראל להצטרף מאבק להפניית כספי ההיטל לתיקון הליקויים במדיניות המים בישראל.
ב-15 לחודש אוגוסט, בכוונתנו לקיים הפגנת המונים בכיכר רבין. כולכם מוזמנים לבוא ולהצטרף.
מאת: עו"ד ברק רון, בעל תואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעליו של משרד עורכי הדין ברק רון
לפרטים ולכל מי שמבקש לסייע לנו במאבק על זכויותינו, אנא צרו קשר במייל [email protected].
״הדולר היה צריך להיות ב-3 שקלים אלמלא הרפורמה המשפטית והמלחמה״
מניתוח של בנק ישראל: הדולר ממשיך לרדת - מי נפגע ומי מרוויח?
שער הדולר השקל ממשיך לטפס ושער הדולר נע הבוקר סביב 3.22 שקל דולר שקל רציף 0.27% אלו הרמות הנמוכות ביותר מאז אפריל 2022. המטבע המקומי בראלי שלא ראינו מזה שנים, בתחילת המלחמה הוא עוד נסחר סביב 4 שקלים לדולר וכיום כשהמצב הביטוחני נרגע יש הזרמה של הון הזר התחזיות הכלכליות משתפרות וגם סוכנויות הדירוג מעדכנות לחיוב את האופק, השקל מתחזק אולי אפילו מדי. נתוני המאקרו גם עוזרים למטבע, שוק העבודה חזק, האינפלציה מתכנסת לכיוון היעד וגביית המסים צפויה לשבור שיא של 520 מיליארד שקל השנה. גם הגירעון צפוי לעמוד סביב 5% מהתוצר שזה נמוך מהציפיות כשהתחזיות של בנק ישראל ל-2026-2028 מדברות על גירעון סביב כ-2.8%-2.9% בממוצע, שזה "גירעון בר קיימא" כל אלה ביחד ולחוד מחזקים את האמון של המשקיעים ומזרימים הון לשוק המקומי, מה שדוחף את השקל למעלה.
אבל מסתבר שהדולר היה יכול לפגוש את רמת ה-3 שקלים כבר ממזמן. ניתוח של בנק ישראל שבחן את ההשפעות השונות על שער החליפין מצא שאם מנקים מהמשוואה את שני הגורמים החריגים של השנתיים האחרונות, שהן הרפורמה המשפטית והמלחמה, הדולר היה כבר כנראה סביב 3 שקלים, ואולי אפילו נמוך מזה.
לפי המודל שמבוסס על הקשר בין שער הדולר-שקל לבין ביצועי הנאסד"ק, השקל היה אמור להתחזק הרבה קודם. בגרף שמצורף אפשר לראות את הפער שנוצר בין המציאות לבין מה שהמודל מנבא שזה הקו הכחול, שמייצג את שער הדולר בפועל, שהוא נסק הרבה מעל הקו הכתום, שמייצג את השער הצפוי בתנאים רגילים.
הרפורמה המשפטית והמלחמה גרמו לסטייה הזאת, בעיקר בגלל שהם הגבירו את חוסר הוודאות ופגעו באמון של המשקיעים הזרים בכלכלה המקומית. אבל עכשיו כשהמתיחות הפוליטית והביטחונית נרגעה ברמה מסוימת, נראה שהשקל סוגר את הפער ומתחזק חזרה לרמות שהוא היה צריך לפגוש גם בלי ההתערבות של אותם גורמים.
- גילת זינקה 8.4%, אנלייט ב-6.9%; חברה לישראל איבדה 5.4% - נעילה חיובית בבורסה
- הדולר בשפל של יותר מ-3 שנים, עד לאן הוא ירד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנפגעים
מאחורי הנתונים המעודדים האלה יש סביבה שנהיית פחות ופחות נוחה לצד אחד של המשק. השקל החזק מכביד מאוד על יצואנים כמו חברות הייטק וסטארטאפים שפועלים בישראל ומוכרים את מוצריהם בחו"ל. כשההכנסות נקובות בדולרים אבל חלק גדול מההוצאות (כמו שכר, הוצאות מנהלה וכד׳) מתבצעות בשקלים, כל ירידה בשער הדולר שוחקת את השורה התחתונה. ראינו לאורך עונת הדוחות הקודמת וגם זו הנוכחית שאנחנו בעיצומה חברות כמו צ’ק פוינט, ש״האשימו״ את הדולר בכ-2% מהרווחיות הגולמית אצל חלק זה נסבל, אצל אחרות כמו אייקון גרופ, האמא של איידיגטל בישראל שפועלת ברווחיות גולמית צרה מאוד (2% מגזר ההפצה, 4% מגזר קמעונאות) זה משמעותי מאוד - אייקון: שער הדולר שחק את הרווח, המלחמה את ההכנסות
טיפול רפואי בקופת חולים, קרדיט: גרוקהלמ"ס: השקעת המדינה בשירותי הבריאות נמוכה יחסית לעולם
הנתונים המעודכנים חושפים פער הולך מתרחב בין הכסף שהמדינה משקיעה בשירותי הבריאות ובין הצרכים בשטח, ולמרות שההוצאה הלאומית לבריאות עלתה מעט בשנת 2024 היא עדיין נמוכה ביחס לעולם
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום כי ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל הגיעה בשנת 2024 לכמעט 7.3% מהתמ"ג. זהו גידול ריאלי של כ-1.7% לעומת 2023, אם כי ההוצאה לנפש עלתה בשיעור מתון במיוחד של כ-0.4% בלבד. בסך הכל הסתכמה ההוצאה בכ-146 מיליארד שקלים, לרבות שירותי אשפוז, מרפאות, פעילות רפואה פרטית, ציוד רפואי, תרופות ותחומי מחקר. עם זאת, במקביל לעלייה בהוצאה הכוללת, נרשמה ירידה קלה במימון הציבורי מ-4.8% ל-4.7% מהתוצר בין 2023 ל-2024.
הנתונים של הלמ"ס מלמדים לצד העלייה הקלה במימון המדינה לשירותי בריאות, נראה כי שיעור המימון הפרטי שאנחנו מממנים מכיסנו נותר גבוה יחסית והגיע ל 2.5% מהתוצר. מדובר בתזכורת לכך שמימון הבריאות בישראל נשען במידה רבה על הציבור. למעשה שליש (כ-33.6%) מההוצאה הלאומית מגיעה מהציבור, בין אם דרך ביטוחים פרטיים או הוצאות ישירות של משקי בית. שיעור זה גבוה באופן משמעותי מהממוצע במדינות ה-OECD שבהן חלקו של המימון הציבורי רחב יותר.
בהשוואה בין לאומית רחבה יותר, ישראל נמצאת בחלק התחתון של דירוג ה OECD מבחינת היקף ההוצאה לבריאות. כאשר שיעור ההוצאה השוטפת, נמוך בהרבה מארצות הברית שבה שיעור ההוצאה מתקרב ל-17%. גם בגרמניה, צרפת וקנדה הרמות גבוהות משמעותית ונעות בין 10% ל-12%. מדינות שמשקיעות פחות מישראל הן טורקיה ומקסיקו שמציגות הוצאה מצומצמת יותר, בין 4.7% ל-5.9%. ישראל נמצאת באמצע הדרך, אך קרובה יחסית לקבוצת המדינות שלהן רמת השקעה נמוכה. מבנה המימון משפיע גם על התוצאות: במדינות אירופה המערבית הממשלה מממנת בין 70%-80% מההוצאה הלאומית, לעומת כ 66% בישראל. זה גורר עומסים על התשתיות וזמני המתנה ארוכים יותר, בעיקר על רקע הגידול המהיר באוכלוסייה, שישראל מאופיינת בה.
אם בוחנים את ההוצאה לנפש במונחי שווי כוח הקנייה, הפערים גדולים אף יותר. בישראל ההוצאה לנפש עומדת על כ 3,900 דולר לשנה, דומה לליטא אך נמוכה משמעותית מהמדינות המובילות. בארצות הברית ההוצאה חוצה את רף 14,000 דולר לנפש, ובמדינות מערביות כמו גרמניה, צרפת וקנדה היא נעה סביב 6,000 עד 7,000 דולר. אומנם האוכלוסייה בישראל צעירה יותר, מה שמקטין לכאורה את הצורך בהוצאה גבוהה, אבל גם לאחר התאמה לגילאים ישראל נותרת ברבע התחתון של המדינות המפותחות. העלייה בביקוש לשירותים ובצורכי כוח אדם ורפואה מתקדמת מתרחש בקצב מהיר יותר מקצב התוספת התקציבית, כך שנוצרים עומסים מתמשכים על בתי החולים, על המרפאות ועל שירותי הבריאות הקהילתיים.
- פנסיה או נכסים: על מה הישראלים מסתמכים יותר בפרישה שלהם?
- המשק מתאושש בהדרגה - ענף הבינוי עדיין מדשדש
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לפי נתוני הלמ"ס, המגזר הפרטי הוא גורם מרכזי בהיקף השירותים. בעוד גורמים פרטיים מספקים יותר ממחצית היקף השירותים, קופות החולים מספקות כשליש מההוצאה על שירותי בריאות, ומוסדות ממשלתיים מספקים רק כ-5.7% מהשירותים, אך נציין כי היקף שירותי הבריאות נמצאים בירידה מאז השנים המורכבות של הקורונה שבהן הזרימה הממשלה משאבים מוגברים למערכת. הלמ"ס מפרט כי משקי הבית ממשיכים לשלם סכומי כסף גדולים על טיפולי שיניים, תרופות, בדיקות ורפואה פרטית. מערכת הבריאות בישראל אמנם נחשבת ליעילה, אבל עם עומס כלכלי גובר על הציבור. ישראל אמנם נהנית מתוצאות בריאות טובות כמו תוחלת חיים גבוהה ושיעורי תמותה נמוכים יחסית, אבל מנגד יש עדיין זמני המתנה ארוכים לתורים ומספר המיטות בבתי חולים לאלף נפש, עודנו הנמוך בהרבה מהממוצע באירופה.
