ועדת נגל

בכמה יגדל תקציב הביטחון ואיך זה ישפיע על אגרות החוב?

כמה אנחנו משלמים על ביטחון, מה צפויה ועדת נגל להחליט לגבי העלייה בתקציב הביטחון הפרמננטי-הקבוע ובכמה יגדל תקציב היקום?

אביחי טדסה | (2)


מניתוח של ביזפורטל עולה כי הגידול בתקציב הביטחון עד כה עלו למשפחה ממוצעת בארץ כ-70 אלף שקל. התקציב עלה בשנים 2023 עד 2025 לעומת הבסיס בכ-200 מיליארד שקל. הוא היה כ-72 מיליארד שקל בשנת 2022, 100 מיליארד שקל בשנת 2023 (היה אמור להיות כ-80 ועלה בעקבות המלמחמה), 190 מיליארד שקל בשנת 2024 ותקציב של 136 מיליארד לשנת 2025. 

הגידול המצרפי כ-200 מיליארד חלקי 3 מיליון משפחות - כל משפחה "קיבלה" צ'ק לתשלום בסך של כ-70 אלף שקל. 


אתם לא באמת תשלמו את זה ישירות, אבל אלו בדיוק הגזרות שנחתו על כולנו. כל משפחה תשלם סכום שנתי נוסף של כ-10 אלף שקל, זה יימשך כנראה גם לשנים הבאות, בנוסף גזרות רחובות יותר כמו מסים על רווחים כלואים ועוד יוסיפו עוד כסף למימון תקציב הביטחון ובנוסף יהיה כמובן גירעון שבסוף אנחנו נצטרך לשלם אותו. במקביל, תקציבים אחרים - בריאות, רווחה, חינוך ועוד יסבלו ויתכווצו וזה בעצם תשלום עקיף של כל האזרחים.



מה צפוי בהמשך?


השאלה הגדולה מה יהיו המלצות ועדת נגל. בשבוע הבא יתפרסמו המלצות הוועדה וככל הנראה יהיה מדובר בגידול של כ-20 מיליארד שקל בתקציב הביטחון לשנה בעשור הקרוב. צריך להדגיש כי מדובר בגידול פרמננטי ביחס למצב ללפני המלחמה, כשבמקביל בשנים 2023 עד 2026 התקציב יכלול גם הצטיידות והוצאות שקשורות למלחמה.

קיראו עוד ב"בארץ"


המשמעות שהתקציב יסתכם ב-100-105 מיליארד שקל בממוצע בשנה כשמנטרלים את ההצטיידות למלחמה, כשלזה יש להוסיף כ-7 מיליארד שקל של עלייה בתקציב השיקום.


העלייה בתקציב תהיה, ככל הנראה, מדורגת על פני העשור הקרוב. בסה"כ ההוצאות הקבועות לצרכי הצבא והשיקום בעשור יגיעו לכ-270 מיליארד שקל ובהינתן ההוצאות בקשר למלחמה מדובר בסדר גודל שמתקרב ל-500 מיליארד דולר. 



איך ימומן תקציב הביטחון?



החשש הגדול היה שתקציב הביטחון ימומן בהגדלת גירעון וגיוס חוב. גיוס חוב יוביל לכך שהיצע אגרות החוב הממשלתיות יעלה, היקף הגיוסים יעלה וזה ישפיע על התשואה- ככל שההיצע גדל כך המחיר יורד והתשואה-הריבית עולה. כמו כן, הגדלת הגירעון משמעותה מצב פיננסי פחות טוב וזה גם מתבטא בתשואת החוב.

אבל, חלק גדול מאוד מהגדלת התקציב הביטחוני כבר מאחורינו. בשנה שעברה וב-2023 וגם בתקציב ל-2025 יש עלייה מאוד גדולה בהוצאות הביטחון וזה כבר מגולם בתמחור החוב של המדינה כשלמרות המלחמה, המדינה הצליחה לגייס בשנה האחרונה באופן מאוד מוצלח.

למעשה, החזרה, כאשר תהיה, לסוג של שגרה, תפחית את הוצאות הביטחון. תקציב הביטחון אמור להיות השנה 136 מיליון שקל, סיכוי טוב שגם ב-2026 לאור ההצטיידות הוא יעלה, אך בהמשך הוא יירד לכיוון 100-105 מיליארד שקל (ללא תקציב השיקום בסך 7 מיליארד שקל). כלומר על פי מה שמתגבש בוועדת נגל, נראה שהשווקים לא צריכים להיות מודאגים מגיוס החוב של המדינה וזה מעודד.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    יורם 06/01/2025 11:31
    הגב לתגובה זו
    רק הקרביים צריכים לקבל פנסיה תקציבית ומענקים.השאר כל יום בבית ויוצאים בגיל מוקדם יותר לפנסיה וגם המשכורת שלהם יחסית לשוק הפרטי או הציבורי משכורות גבוהות יותר בעשרות אחוזים.אין מה לתת להם יותר מזה אבל הצבא כמו כל גוף ממשלתי הוא גוף שהשחיתות חוגגת בו.
  • מאבטחים ליאיר 06/01/2025 12:31
    הגב לתגובה זו
    סדרי העדיפויות מאבטחים ליאיר הגיבור ממיאמיופינוקים לחרדים
מתניהו אנגלמן
צילום: חיים טויטו-כנס בשבע בניו יורק

דוח מבקר המדינה: 17 שנים של חוסר היערכות

הביקורת חושפת כשל מערכתי מתמשך: היעדר גורם מתכלל לניהול העורף, קריסת המשל"ט האזרחי, ריבוי מוקדים לא מתואמים ושימוש לא יעיל במשאבים; מסקנת הדוח היא כי האחריות מונחת לפתחם של ראשי הממשלה, שרי הביטחון והאוצר לדורותיהם

רן קידר |

אין צורך לתאר את גודל השבר שנוצר ב-7.10.23. שום הקדמה לא תוכל לסכם את האירוע הקשה ביותר מקום המדינה, שעוד יכה גלים בשנים הקרובות, אם לא בעשורים הקרובים. בכל מקרה, הבוקר התפרסם דו"ח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שעוסק בעיקרו בתיפקודו של הדרג המדיני, קרי, הממשלה. 

המבקר פותח בכך שמלחמת חרבות ברזל הובילה לפגיעה חסרת תקדים בעורף הישראלי. ירי טילים ורקטות מכמה חזיתות, גיוס מאות אלפי חיילי מילואים ופינוי של כ-250 אלף תושבים מבתיהם יצרו עומס עצום על מערכות המדינה. המשבר האזרחי היה בהיקף אדיר: מבחינה כלכלית, בעלי עסקים איבדו את פרנסתם, חלקם באופן מיידי, ברמה הרפואית, אינספור אזרחים נזקקו לסיוע רפואי ופסיכולוגי, וברמת החינוך, המערכת החינוכית התקשתה לספק רצף לימודי לאוכלוסייה המפונה. אם לסכם במשפט את דברי מבקר המדינה, היה חוסר ברור בניהול מתכלל על ידי גורם ממשלתי מרכזי בעל סמכויות ברורות, כזה שיכול לאחד כוחות, לתאם בין משרדי הממשלה ולספק מענה רציף לאזרחים. בפועל, גורם כזה לא הוקם.

כשל מתמשך במינוי גורם מתכלל 

מאז מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 הועלתה שוב ושוב הדרישה להקים גוף לאומי שינהל את ההיבטים האזרחיים בשעת חירום. כבר ב-2007, הממשלה בראשות אהוד אולמרט החליטה להטיל על שר הביטחון (עמיר פרץ, ולאחר מכן אהוד ברק) "אחריות־על" לניהול העורף, אך לא העניקה לו סמכויות מעשיות להנחות משרדים אחרים. רשות החירום הלאומית (רח"ל), שהוקמה כדי לסייע לשר הביטחון, נותרה גוף מטה קטן, עם כ-40 משרות ותקציב שנתי ממוצע של 80 מיליון שקל. סמכויותיה נותרו מצומצמות, ומשרדי הממשלה לא מחויבים לפעול על פי הנחיותיה. 

פיקוד העורף, מצדו, התמקד בעיקר בפינוי ומיגון ולא סיפק פתרונות מקיפים למפונים בבתי המלון ובאתרי הקליטה. התוצאה היתה שעם פרוץ המלחמה, ישראל נכנסה למערכה שלא היה גורם ממשלתי שמרכז את כל ההיבטים האזרחיים. המחדל הזה, מציין הדוח, נמשך 17 שנה על פני כמה ממשלות ושרים , נתניהו (שכיהן כידוע במרבית השנים מ-2009 ועד היום), בנט ולפיד, לצד שרי ביטחון (אהוד ברק, משה יעלון, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, בנימין גנץ, יואב גלנט וישראל כץ) שהתחלפו לאורך התקופה.  גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שעמד בראש הקבינט החברתי־כלכלי בזמן המלחמה, לא הצליח להפעיל את המשל"ט האזרחי. 

מבחינת הדרג הניהולי, מה שנקרא, הפקידים, מנכ"ל משרד רה"מ, יוסי שלי, הוביל את פורום מנכ"לים שהתכנס 27 פעמים בשלושת החודשים הראשונים למלחמה, אך לא התקבלו החלטות אופרטיביות. הדיונים לא הובילו לעבודת מטה בין־משרדית ולא למענה לצרכים שעלו מהשטח. מנכ"ל משרד האוצר, שלומי הייזלר, הגורם שהיה אמור להבטיח שהחלטות הממשלה ייושמו, כשל בהעמדת הכלים הנדרשים להקמת המשל"ט.