שוב נשלם על הפסדי הטייקונים? יש להתכונן ליום שאחרי
הנטייה הטבעית של כל אחד מאיתנו היא לדאוג בתקופת משבר בעיקר להווה ולנסות לעבור אותו בנזק מינימלי. גם מנהיגי המדינה הם בני אדם ולכן באופן טבעי דואגים להווה ומשקיעים פחות משאבים למען העתיד. מאז התחיל המשבר הכלכלי דאגו מנהלי המדיניות הכלכלית בישראל למצוא וליישם פתרונות קצרי טווח שלעיתים היו כפלסטר לחולה אנוש. פה ושם דיברו קצת על רפורמות ושינויים נדרשים אך לא עשו עדיין דבר.
בגלל האופי של המערכת הפוליטית בישראל והבירוקרטיה הדורשת זמן רב יש להתחיל כבר היום בתכנון המבנה של המערכת הפיננסית והבנקאית בישראל ביום שאחרי המשבר.
נדרשים שינויים רבים בכל תחומי המערכת הפיננסית בישראל שיסייעו לאזרח הישראלי להגן על כספו ולמדינת ישראל להתמודד עם המשברים שיבואו בעתיד. הנטייה של חלק ממקבלי ההחלטות בתקופת משבר היא לחזור אחורה ולבטל את הרפורמות, זו נטייה אנושית ומובנת אך לא תמיד נכונה.
רבים מאיתנו שוכחים כי הרפורמות בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל באו בעקבות משבר בקרנות הפנסיה הותיקות במקורו בניהול כושל ובשיטה לא הגיונית. הכסף של העמיתים בקרנות הותיקות עבר באופן ישיר למדינה במקום שיעבור לפירמות באמצעות שוק ההון ובכך יסייע לצמיחת המשק. זה נכון שבתקופת משבר חווים העמיתים הפסדים, אך בהשקעה לפנסיה לתקופות של 30-40 שנה זה אינו רלוונטי ועדיין ההשקעה בשוק ההון היא הנכונה ביותר.
הבעיה המרכזית בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל היא התחרות לטווח קצר הנגרמת בעקבות חופש הבחירה של העמיתים. בגלל היכולת של כל עמית לעבור מקרן אחת לאחרת מתי שהוא חפץ בכך נדרשות הקרנות והקופות להראות ביצועים טובים בטווח קצר ולכן אינן נוקטות באסטרטגיות השקעה לטווח ארוך. משרד האוצר בעצמו מפרסם את הביצועים של הקרנות לתקופות זמן קצרות, נתון שאינו רלוונטי ומגביר את התחרות בטווח הקצר.
השינוי הראשון שצריך לבוא בעקבות המשבר הוא צמצום המעברים מקרן אחת לאחרת והגבלתו לפעם ב 3 או יותר שנים. כך יוכל כל עמית לבחון את השקעתו לתקופת זמן ארוכה יותר ולא יושפע משינויים בטווח קצר, ומנהלי הקרן ינקטו באסטרטגיות ארוכות טווח. בנוסף שיטת התגמול למנהלי הקרנות צריכה להיות מבוססת על הביצועים בטווח הארוך. למשל חסכון אישי לכל מנהל קרן (בסגנון קרן השתלמות) שגודלו יקבע על פי ביצועי הקרן אותה הוא מנהל. את הכסף יוכל לקבל מנהל הקרן רק לאחר מספר שנים.
בנוסף לשינויים בקרנות הפנסיה צריך המפקח על הבנקים להחמיר את התקנות הנוגעות להלוואות לבעלי הון. המערכת הבנקאית צריכה להיות זהירה יותר בעתיד ולחלק את האשראי באופן שווה יותר (ואף צודק יותר) בין אזרחי ישראל. לא ייתכן כי במערכת תקינה ייקח בעל הון אשראי גדול מהבנקים וישקיע אותו בהשקעות מסוכנות מעבר לים, ואת הפסדיו ישלמו אזרחי ישראל בעמלות גבוהות ובאשראי יקר.
מערכת הפיקוח על שוק ההון בישראל חייבת לעבור שדרוג רציני כך שתהיה חזקה יותר בעתיד. נדרשים משאבים רבים שיגדילו באופן משמעותי את כוח האדם שמפקח על בתי השקעות וחקיקה נוספת שתתן למפקח סמכויות נוספות. בנוסף יש להקים מנגנון תיאום או גוף אחד שינהל במשותף את הפיקוח על הבנקים ואת הפיקוח על שוק ההון.
אם לא יתחילו היום ביישום השינויים הנדרשים במערכת הפיננסית בישראל, במשבר הבא (ויהיה כזה) נעמוד שוב ונשאל את עצמנו איך זה קרה?.
מאת: ד"ר טל שביט, מומחה למימון ופסיכולוגיה של משקיעים, בית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
גבי דישי, צילום: רמי זרנגראלפא נכנסת לפרייבט אקוויטי: רוכשת 70% מחברת עיבוד שבבי לתעשיית התעופה
השלימה רכישה ראשונה של חברה העוסקת בעיבוד שבבי מדויק לתחומי התעופה הביטחונית והאזרחית וגיוס ראשוני של 130 מיליון שקל
קבוצת אלפא מרחיבה את פעילותה ונכנסת לראשונה לתחום הפרייבט אקוויטי, במהלך שמסמן הרחבה של פעילות הקבוצה מעבר לשוק ההון הציבורי. הקרן החדשה, אלפא פרייבט אקוויטי, השלימה עסקה ראשונה עם רכישת 70% מחברת אופק עיבוד שבבי, הפועלת בתחום העיבוד השבבי המדויק לתעשיות התעופה הביטחונית והאזרחית, בעסקה של עשרות מיליוני שקל.
אופק עיבוד שבבי מספקת רכיבים מדויקים לגופים ולחברות מובילות בתחומי הביטחון והתעופה, ובהם בואינג, Airbus, אלביט, רפאל והתעשייה האווירית. באלפא מציינים כי במקביל לעסקה הראשונה מתנהל משא ומתן מתקדם לרכישת חברה נוספת, מתוך כוונה למזג מספר חברות תעשייתיות לכדי קבוצה אחת, שתפעל תחת פלטפורמה תפעולית וניהולית מרכזית.
קרן אלפא פרייבט אקוויטי צפויה לגייס בהמשך עד 400 מיליון שקל, ובשלב הראשון השלימה גיוס של 130 מיליון שקל. מתוך סכום זה, כ-45 מיליון שקל הושקעו על ידי מנהלי הקרן עצמם, בהם גבי דישי, מיכאל וייס, עו"ד זכי רכטשאפן, אלי דוידאי ויעל אלמוג זכאי. לצד אנשי אלפא הצטרפו להקמת הקרן אלי דוידאי, לשעבר מנכ"ל יפאורה תבורי וכיום יו"ר ושותף ב-Quadrant Management, וכן יעל אלמוג זכאי, העומדת בראש קבוצת ETNA, שהצטרפה כשותפה מנהלת בשותף הכללי של הקרן.
לוועדת ההשקעות של הקרן הצטרפו יורם טיץ, לשעבר שותף מנהל ב-EY וכיום יועץ בכיר לקרן ההשקעות של General Atlantic, וכן רוני גת, מנכ"ל יפאורה תבורי ודירקטור במספר חברות. הקרן צפויה להתמקד בהשקעה בחברות ישראליות מתחומי התעשייה והשירותים, בדגש על חברות משפחתיות עם מחזור מכירות שנתי של 10 עד 100 מיליון דולר.
אסטרטגיית הקרן כוללת השבחה תפעולית וניהולית של החברות הנרכשות, לצד תמיכה בצמיחה אורגנית ובהתרחבות באמצעות רכישות נוספות, הן בשוק המקומי והן בשווקים בינלאומיים. באלפא מציינים כי מדובר במודל פעולה דומה לזה שיושם בעבר בחברת ה-IT הציבורית אברא, שבה מחזיקה הקבוצה.
