לבייב מאמין: מחפש למכור את Apthorp במנהטן ב-552 מ' ד'
הצרות הפוקדות את שוק הנדל"ן האמריקני לא מונעות מבעל השליטה בחברת אפריקה ישראל, לב לבייב, לנסות למכור ברווח נכסים שרכש בניו יורק, בשלהי בועת הנדל"ן של 2007. כך עולה ממסמכים שהוגשו לבית המשפט בניו יורק המצוטטים במגזין הנדל"ן האמריקני המכובד ה-"The Real Deal".
לבייב שכר בחודש נובמבר את סוכנות הנדל"ן העולמית CB Richard Ellis כדי שתעזור לו למכור את בניין אפתורפ (Apthorp) במנהטן ניו יורק, תמורת 552 מיליון דולר, כך ע"פ מסמכים שהוגשו לבית המשפט בניו יורק בו מתנהל המאבק המשפטי עם השותף בבניין הדירות, מוריס מאן, הבעלים של חברת הנדל"ן מאן ריאלטי (Mann Realty).
ביום שישי שעבר הגיש לבייב לבית המשפט בקשה להוצאת צו, שיחייב להעביר לידיו את השליטה בבניין אפתורפ, תחת הטענה, כי מאן "איבד את הצפון כמנהל הפרויקט" כך לפי פרסום בוול סטריט ז'ורנל. מדובר בנכס היסטורי שנרכש במארס 2007 על ידי אפריקה ישראל, בשותפות (בחלקים שווים - 50%) עם מאן ריאלטי תמורת 426 מיליון דולר. כוונת החברות הייתה לשפץ את הנכס, להרחיבו בהתאם לזכויות הבנייה הקיימות ולהפוך אותו בתוך 5 שנים לבניין דירות יוקרה המיועדות למכירה.
אך כידוע, שנת 2008 לא הייתה שנה קלה לשוק הנדל"ן ולפי הכתוב בז'ורנל, רק דירה אחת מתוך 163 הדירות בפרויקט נמכרה. בינתיים החברות הסתבכו עם המממנים של פרויקט השיפוץ של הבניין הממוקם בצד הצפוני-מערבי (Upper West Side) של מנהטן, שכונה בין סנטרל פארק לבין נהר ההדסון.
בנק אנגלו-אייריש סיפק הלוואה בסך 385 מיליון דולר וחברת אפולו ריל אסטייט נתנה הלוואת מזנין (השלמה לאשראי הבנקאי) בסך 135 מיליון דולר לצורך רכישת, שיפוץ, פיתוח ושיווק הפרויקט. אך כאשר שוק הנדל"ן צנח, אפולו החלה להתנגד לתקציב הפרויקט ובחודש אוגוסט היא ביצעה "קריאה לכסף" (מונח באנגלית - capital call, המתייחס למצב בו המלווים דורשים כסף לפי הצורך). בתחילת דצמבר חזרה אפולו על התהליך ודרשה 22.7 מיליון דולר.
בתגובה לכך, הגיש מאן תביעה בטענה כי אפולו מנסה להתחמק ממחויבויותיה. אך עוד באותו היום של התביעה השיג מאן הסכם זמני עם אפולו. לבייב שראה את המתרחש הגיש תביעת חירום בה הוא דורש להעביר באופן מיידי את השליטה על ניהול הבניין לאפריקה ישראל.
בתוך כך, במסמכים שהגיש לבייב לבית המשפט בניו יורק הוא טוען, כי וועד הדירקטורים של הפרויקט הסכים לשכור את CB Richard Ellis לצורך מכירת הבניין, אך מאן דחה את ההצעה. במגזין מצוטט עורך דינו של מאן אומר, כי לא היה כל הסכם שבמסגרתו הוצע הבניין למכירה. העו"ד הוסיף וטען, כי "העמדת הנכס למכירה יהפוך את מכירת הדירות לבלתי אפשרית".
הנסיון של לבייב למכור את בניין האפתורפ מצטרף למהלכים נוספים למכירת פרויקטי נדל"ן בארה"ב, עליהן דיווחה אפריקה ישראל לאחרונה. באמצע חודש נובמבר הודיעה החברה כי החלה בפעולות להשלמת הסכם מכירה בפרויקט הממוקם ב- 23 wall street וב- "15 broad street" בניו יורק, תמורת סך כולל של 150 מיליון דולר.
כמו כן, החברה הודיעה על מכירת 49.9% מפרויקט "the clock tower" בניו-יורק, תמורת השקעה בסך כולל של כ- 149.7 מיליון דולר.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
