אייל קליין: "אובאמה יעשה קולות של שטיח עד ינואר אבל אין לו שפנים בכובע"
לאחר הטלטלות שעברו על השווקים בימים האחרונים מפרסם היום אייל קליין, אסטרטג שווקים בינלאומיים בבית ההשקעות איי.בי.איי, סקירה שבועית. קליין אומר כי "המשקיעים כמו גם הציבור הרחב יתחילו בקרוב להאמין שהמצב הנוכחי – קשה ככל שיהיה – הוא זמני, ושהכלכלה הריאלית תעבור אומנם תקופה קשה, אך בסופו של דבר תצליח להתאושש".
התקופה הקרובה תתאפיין בתנודתיות רבה, סגירה של קרנות גידור, הורדת מינופים, ירידה נוספת במחירי הנדל"ן, והתהליך צפוי להיות ממושך ולעיתים כואב. ואולם, בסופו של יום, אנו בדעה כי מאמצי הממשלות יצליחו לעצור את הסחף וכי אנו הולכים ומתקרבים ליום, שבו יהיה כדאי לצאת לשוקי המניות והאג"ח בחו"ל ולאסוף מציאות כמוהן מוצאים אולי אחת למאה שנה, אומר קליין.
הבעיה העיקרית כיום, אומר קליין, היא שלפעילים בשוק ההון אין אמון. גם לציבור הרחב בעולם אין אמון. אין להם אמון במניות, באג"ח, בתחזיות הרווח של החברות. אין אמון בכלכלה האמריקנית, וגם לא בכלכלת אירופה והמזרח הרחוק. אין אמון בחברות הדירוג, לא בבנקים המרכזיים וגם לא בתוכניות החילוץ וההצלה של הממשלות.
קליין לא תולה תקוות רבות בהנשיא הנבחר של ארה"ב, ברק אובאמה. אובאמה מבטיח שינוי אבל ברור לכולם, שאין לו שפנים בכובע, אין לו רעיונות חדשים או דרך חדשה. את מרבית האג'נדה הכלכלית שלו, הוא יזכה ליישם אולי לקראת סוף הקדנציה, ייתכן שרק במהלך הקדנציה השנייה.
נזכיר כי בין היתר, קמפיין הבחירות של אובאמה הבטיח נושאים כמו: השבחת מערכת החינוך, הפחתת שכר לימוד, שירותי בריאות לכל, הפחתת התלות של ארה"ב בנפט ומוצריו, החלת פנסיה חובה, ועוד נושאים שאין לארה"ב כיום כסף לממן . מעבר לכך, אובאמה מתחבא כרגע מאחורי הנשיא המכהן ובמהלך החודשיים הקרובים (עד ה-20 בינואר) הוא צפוי לעשות קולות של שטיח ולהרבות באמירות ממלכתיות, כלליות שלא אומרות הרבה, מעריכים באיי.בי.איי.
קליין אומר כי לחוסר האמון המתקדם שפיתח הציבור האמריקני ניתן להוסיף גם את חוסר הקורדינציה המופגנת של הממשל, שעה שהוא ביד אחד (משרד האוצר) מכריז על תוכנית סיוע לבעלי בתים, ולמחרת מופתע לגלות כי היד השנייה (ה-FDIC) יוזמת תוכנית סיוע משלה מבלי כל תיאום בין התוכניות.
הבלאגן נמשך גם בכל הקשור לטיפול המימשל בקריסת תעשיית הרכב. עובדה מוגמרת היא שפורד וג'נרל מוטורס נמצאות בדרך הבטוחה לפשיטת רגל עד סוף השנה. ממשל בוש הודיע כי אינו מעוניין לסייע לתעשיית הרכב במסגרת תוכנית החירום שאושרה בקונגרס, אובאמה דווקא מצהיר מעל לבמות כי: "אם ענף הרכב יקרוס – ארה"ב תגלוש למיתון קשה" ולכן לדעתו יש "להגיב לבעיה ולסייע ע"י הלוואות גישור לפני שיהיה מאוחר". בתוך כך אובאמה מזהיר שלא לתת לחברות צ'ק פתוח על חשבון משלם המיסים".
קליין מוסיף כי גם מה שקורה בדוחות הכספיים של החברות תורם לתחושת הלחץ וחוסר הוודאות של ציבור המשקיעים. קל לראות מהדוחות כי החברות נמצאות בחושך מוחלט בלי שום יכולת להעריך לאן פניהן מועדות. בשבוע שעבר, הדבר היה בולט במיוחד בדוחות של אינטל ובסט ביי אשר חתכו בחדות את תחזיות ההכנסות שלהן.
כך למשל, בסט ביי הורידה את תחזית הרווח למניה בפראות מ-3.32 דולר ל-2.6 דולר, בעוד אינטל עדכנה את תחזית ההכנסות לרבעון הרביעי כלפי מטה בלא פחות ממיליארד וחצי דולר (ירידה מ-10.5 מיליארד דולר ל-9 מיליארד דולר). אבל כל זה עוד כלום - מה שמדהים באמת, זה שהתחזית "הישנה" של אינטל פורסמה בסך הכל לפני חודש ימים - מה שמדגים עד כמה מהר המצב בשוק מתדרדר ועד כמה קודרים הם השמיים באופק.
באיי.בי.איי מציינים כי תשואת האג"ח הממשלתי של ארה"ב לטווח של 3 חודשים עומדת על תשואת שפל של 0.13% (שנתי), ואג"ח לטווח של 4 שבועות נסחר כיום בתשואה שנתית של 0.05%. במילים אחרות – המשקיעים לא מעוניינים בכלום מלבד הידיעה שיקבלו במועד הפדיון את כספם.
בבורסת החוזים העתידיים בשיקגו מאותת המסחר בחוזים העתידיים על ריבית הפד כי השוק מייחס הסתברות של 84% להפחתת ריבית נוספת של חצי אחוז – כלומר צפי לכך שהריבית בארה"ב תרד משיעור של 1% לשיעור של 0.5%.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
