המהפכה בפנסיה לא מה שחשבתם - החופש לטעות ובגדול
דיאנה ווינברג, אלמנה צעירה, הפסידה סכומי עתק כתוצאה מהעדר הכוונה בתחום הפנסיה. פסק הדין בתביעתה את קרן פנסיה 'עתודות' מנובמבר 2006, היה קצר וקבע, כי מאחר ובעלה המנוח לא תבע פנסיית נכות מהקרן בתקופה הקצרה בה לקה בסרטן סופני, היא ושלושת בנותיה הקטינות יהיו זכאיות לפנסיית שארים זעירה, כשבריר ממה שהיו זכאיות לו במידה ובקיאותן בעולם הפנסיוני היתה נרחבת יותר.
האוצר יצא לאחרונה במספר חוקים חדשים להסדרת תחום הפנסיה. בגדול, הצעדים נותנים בידי כל אזרח ואזרח במדינה את מלוא החופש והאחריות לבחור את המסלול הפנסיוני האישי שלו.
לכאורה זהו מהלך מבורך, אך למעשה הוא יוצר בעיה הנובעת מכך שהמוצר הפנסיוני הנו מוצר מופשט – שהצרכנים נאלצים לדמיין מה עומד מאחוריו תוך ניסיון לפענח את הרישומים המוזרים אותם הם מקבלים בדואר או על צג המחשב.
בנוסף, המוצר הפנסיוני מורכב מחלקים רבים המשתלבים זה בזה וזה על חשבון האחר, וביניהם: תשואה, מיסוי, קצבה, הון, ביטוח חיים, ביטוח נכות, מצב בריאות, תנאים, דמי ניהול, תוחלת חיים, תקנון ועוד.
רבים שוכחים כי המוצר הפנסיוני הנו עתיר שירות, ובהשלכה מעולם הרכב, הוא זקוק לתחזוקה שוטפת ולטיפולים מיוחדים, הנדרשים דווקא בצמתי חיים בהם אין נפש הצרכן פנויה לכך, כמו בתחילת עבודה, עזיבת עבודה, פרישה או פיטורים וכן במקרי אסון כמו נכות או מוות.
רפורמת האוצר מתעלמת לחלוטין מנושא השירות. הצפת האזרח בנתונים איננה שירות. הגברת תדירות משלוח העדכונים מקופות הגמל והפנסיה מעדכון שנתי, לעדכון רבעוני, רק מגדילה את הבלבול ואינה תורמת למי שאינו מבין בתחום.
למעשה מהלכי החקיקה והרפורמה בתחום הפנסיה, בהובלת אגף שוק ההון באוצר, מעבירים את תחום הביטוח הפנסיוני ממצב של ודאות מוחלטת ואפשרויות בחירה מועטות, למצב של אי ודאות רבה, ואפשרויות בחירה רבות מספור, וכמו בכל תחום, ככל שגדלה אי הודאות, וככל שרבות האפשרויות, כך גדל גם הבילבול בקרב הצרכנים.
מאז החלת פנסיית חובה בתחילת השנה כל עובד במדינה הפך לצרכן של מוצרים פנסיוניים. לדעתי, רפורמות האוצר היו מצוינות לעולם בו כל האזרחים היו מומחים בתחום הפנסיוני ואלופים בפיננסים, אך מה לעשות ורוב אזרחי ישראל אינם בעלי תואר אקדמי במימון, במיסוי, בסטטיסטיקה או במשפטים, והחוק הקיים עלול להוביל אותם להכרעות לא מושכלות וטרגיות, כמו במקרה של גברת וינברג.
חוק הניוד שעבר השבוע מגביר, בנוסף לחופש הבחירה, גם את אפשרויות הטעות. לדוגמה - העברת החסכון מפוליסת ביטוח לקופת גמל עלולה לגרור את יקור תעריפי הביטוח לפטירה ולאי כושר עבודה, כמו גם להפחתה בסכומי ביטוח החיים. האם זה טוב? האם זה רע? תלוי למי ובאיזה הקשר. אם הבחירה הזו למעבר היתה מודעת, ולקחה בחשבון את כל ההשלכות השונות – בוודאי שהיתה זו בחירה טובה. אך מה יקרה כאשר רוב בעלי המשפחות בישראל יעדיפו מוצר פנסיוני בעל תשואה גבוהה אך נטול ביטוח חיים, המגובה בקמפיין פרסומי אפקטיבי, על פני מסלולים עדיפים עם ביטוח חיים? זוהי הרי מתכונת בטוחה לאסון רווחה, שייפול בסופו של יום על כתפי המדינה.
בעולם אליו מכוון האוצר נדרש כל אחד מאתנו לרכוש ידע בכל אחד מרכיבי המוצר הפנסיוני ולברור את המוצר האופטימלי. למרביתנו, יהיה זה המוצר היקר ביותר אותו נרכוש במהלך החיים. כל עוד תחום הביטוח הפנסיוני אינו נלמד בבתי הספר וכל עוד אין לציבור את הידע והכלים להבינו, מתן החופש לבחירת המוצר בידי האזרח דומה למתן החופש בידיו לבחור את הרכיבים האלקטרוניים בלווין החדש של רפא"ל. על כן תפקידה של התקשורת, ותפקידם של יועצי הפנסיה השונים, הוא קודם כל להזהיר את הציבור מפני הסכנות הרובצות לפתחו עם תחילת החופש הגדול בתחום הפנסיה.
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
.jpg "ביטוח לאומי - צילום: Shutterstock")