הקרנות הכספיות? המרוויחים והמפסידים

קרנות הנאמנות החלו לשווק באגרסיביות את האפיק החדש שהותר להן על ידי הרגולטורים לאחרונה: קרנות נאמנות כספיות. הקרנות משווקות בהיקפים גדולים ללא דמי ניהול, ובעלויות אפסיות. בקיצור, הן דומות מאוד מאוד לפקדון הבנק הוותיק והטוב, עם מספר יתרונות – הן נזילות יותר, כלומר לא צריך לסגור אותן לתקופות ארוכות ואפשר לפדות אותן מדי יום, והן אמורות להעניק ריביות הדומות במהותן לפקדונות שנסגרים לתקופות ארוכות או כאלה שדורשים היקפים כספיים גדולים. יחד עם זאת, בסך הכללי, אלה הם עדיין אחוזי תשואה בודדים מדי שנה, ונשאלת השאלה האם הרעיון הוא אטרקטיבי למשקיע הקטן?

לפני מענה על השאלה, נספר סיפור בנקאי קצר. בחשבון הבנק שלי התפנה סכום גדול יחסית של מספר אלפי שקלים. הבנקאי היקר הציע לי לסגור אותו "לפחות לפיקדון יומי צובר ריבית, רק שלא ישב שם סתם". התפתתי וסגרתי את הסכום בסך של כ-10,000 שקלים למספר ימים. בסוף התקופה קיבלתי ריבית של 89 אגורות ופדיתי את הסכום. אלא שעמלת השורה שנגבתה על כך שהכסף חזר לעו"ש עבר את ה-1.4 שקלים. כך שכל הפעולה, היתה לא בדיוק רווחית. כלומר, כשמקבלים פירורים – רצוי לדעת להתאפק ולחפש את נתח העוגה במקום אחר.

יחד עם זאת הרעיון של קרנות כספים עשוי לשכלל את שוק האשראי המקומי, ואולי לסייע לתעשיית ההנפקות לגייס לחברות שטרי חוב לטווחים קצרים. קרנות הנאמנות הללו מחוייבות להשקיע בצורה מאוד סולידית את כספן, כמו למשל באג"ח עם מח"מ קצר מאוד, כך שהסולידיות שלהן היא לא רק הצהרה כללית כמו בחלק מהקרנות שהציבור התרגל בעבר לראות אותן נסחרות בתנודתיות (קרנות אג"ח מדינה למשל). אך הסיבה ייתכן שהעיקרית שתעשיית הקרנות הישראלית זקוקה לקרנות הכספיות היא כדי לצאת לקרב המאסף מול תעודות הסל. אלא שמו את יהבן בשבועות האחרונים על מדדי התל-בונד החדשים.

מהקרב בין תעודות הסל הסולידיות לקרנות הכספים הסולידיות עפים הרבה גיצים וניצוצות בתקשורת. הגורם העיקרי שמרוויח מהתחרות הזאת הוא הציבור. לראשונה הוא רואה תחרות מצד העמלות (שהתאפשרה הודות לתקנות החדשות) על ידי קרנות הנאמנות, ולהמשך היצירתיות הרבה שפוקדת את ענף תעודות הסל המקומי. זהו קרב שבו לומד הציבור עד כמה קשה להשיג תשואות גבוהות יותר מהריביות הנהוגות על ידי בנק ישראל, מבלי להגדיל את רף הסיכון. כך הוא אולי מעריך יותר את מנהלי התיקים בבתי ההשקעות, את קרנות הנאמנות ותעודות הסל, ורק גורם אחד מביט בו מהצד בעיניים כלות – הבנק שלו. שבעבר נתפס כמקום מובן מאליו לסגירת כספי הפקדון וההשקעות הסולידיות.

מאת: חזי שטרנליכט

הכותב הינו יועץ לקשרי משקיעים בחברת תקשורת פיננסית. לאחרונה יצא לחנויות הספרים ספרו: "המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי" בהוצאת מודן.