המחיקות, הדיבינדים ההולכים וקטנים והזווית הישראלית
בכל פעם שאנו עוקבים אחר המלצות הגורואים להשקעות, לא פעם אנחנו נחשפים למשפטים כמו: "השקיעו לטווח ארוך בחברות בעלות מדיניות דיבידנד קבועה". יחד עם זאת, נראה ישנם מצבים שהמשפטים האלה לא נוגעים לגביהם, ובכן רבותי זהו משבר הסאב-פריים.
מילת המפתח במקרה שלנו ובמציאות הכלכליות של היום היא אי-ודאות המתומחרת במחירים מאוד תובעניים ומאוד אלימים. בנקי ההשקעות הגדולים מריל לינץ' סיטיגרופ, כמו גם רבים אחרים, עוד מלקקים את הפצעים העמוקים של משבר הסאב-פריים. בקצב הזה יהיו שיגידו בחדרי חדרים כי כאשר כל זה יגמר יתכן והיו שמות שכבר לא תשמעו כאן יותר.
עדות למתחרש אפשר כבר לקבל מהרכישה של בנק אוף אמריקה – סיפח לשורותיו את חברת המשכנתאות הגדולה בארה"ב, Countrywide. קונסולידציה או לא קונסולידציה, אי אפשר להתווכח יש משבר ואף אחד לא יותר איך הוא יגמר. רק נזכיר באותו הקשר שהאמון מצוי בקרשים, כי היתה זו דווקא קאנטריוויד שהצהירה לפני מספר חודשים כי היא מצפה לקונסולידציה שבסופה היא תהיה בין האחרונות לשרוד. המזל הוא שבנק אוף אמריקה רכש אותה לפני שהמשקיעים שלחו אותה למחירי ריצפה.
כאשר הכלכלה האמריקנית מאיטה והמומחים חוזרים ומפצירים על בוא המיתון, נראה כי ישנן מספר חברות שתהיינה חייבות לקצץ בדיבידנדים שהן משלמות ולמרבה הצער זה יפגע במשקיעים לטווח ארוך ובתשואות בוודאי.
השנה החולפת לא היתה טובה למשקיעים הנשענים על חלוקות הדיבידנדים. מספר גדול של חברות הפחית או דחה את תשלומי הדיבידנד בהשוואה ל-2006, בעוד מספר קטן של חברות הצהירו כי יגדילו את תשלום הדיבידנד, על פי המידע שנאסף מ- Standard and Poor's.
אם חופרים יותר עמוק, אפשר באמת להיווכח כי היו תשלומים יפים בשנת 2007. מנהל הקרן, WisdomTree, שמנהל 33 קרנות נאמנות בינלאומיות, מעריך כי הדיבינדים בשנה החולפת עלו ב-8% בהשוואה ל-2006 והסתכמו ב-288.5 מיליארד דולר. למרות המחיקות האדירות במגזר הפיננסים והצפי להפחתות דיבידנד משמעותיות שם, חלק מהחברות עדיין תצגנה שיעורי דיבידנד גבוהים, והאנליסטים בעיקר מצביעים לעבר חברות התרופות שישמרו על גובה התשלומים למשקיעים.
הסאב-פריים נכנס לישראל מהדלת האחורית
ואצלנו בנק הפועלים שהסתבך במחיקות הסאב-פריים לאחר שהשקיע במכשיר המורכב SIV. ובכן SIV הוא תולדה של הנדסה פיננסית, או מכירה של אג"ח ממשלתיות לזמן קצר בחסר ושימוש בכסף למתן הלוואות ללווי הסאב-פריים. אם תמשכנה המחיקות בקרב מגזר הפיננסים בארה"ב עלול גם הבנק הישראלי אולי להקטין את הדיבידנד הרבעוני שהוא מחלק שנכון לשנים האחרונות הניב לבדו תשואה של כ-6% עד 7%.
מגזר הפיננסים כאמור חטף מהלומה חזקה, אך הבאות בשרשרת המזון הן החברות המספקות שירותי מיחשוב פיננסים לאותן החברות. אי אפשר להתעלם מהירידות החדות במניית נייס חו"ל שאיבדה יותר מ-30% ממחיר השיא וכבר 12% מתחילת השנה (כולל יום המסחר היום).
מה אפשר ללמוד מכל זה?
אז מוסר ההשכל מכל הסיפור הוא בכלל קשור במדעי החיים. כמו בשרשרת המזון בביולוגיה אנחנו יודעים שהצמחים הם בתחתית הפירמידה אפשר לראות אותם כבנקים הגדולים בעולם, שמספקים אשראי ונזילות לשאר הגופים מעליהם חברות הנדל"ן הקמעונאיות. כמו כן הבנקים מזינים גם עסקאות מעניקים כסף לרכישות ממונפות. כאשר הם נפגעים כל הניזונים האחרים חווים פציעה אנושה יותר.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
