העשירון העליון קיבל 28.3% מכלל ההכנסות בשנת 2006

צמיחה כלכלית, כשלעצמה, אין בה כדי להבטיח כי לכולם יהיה טוב יותר, ובוודאי שאין בה כדי להבטיח כי לכולם יהיה טוב במידה שווה, כך עולה ממחקר חדש של מרכז אדווה - מידע על שיוויון וצדק חברתי בישראל, שבה לתאר תמונת מצב חברתית בשנת 2007.

מהדו"ח שחובר על ידי ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור - אטיאס, עולה כי למרות שהמשק הישראלי ממשיך לצמוח, לפי אומדנים מעודכנים טיפס ב-3.4% בשנת 2007 לכ-20,800 דולר לנפש, הפער בין העשירון העליון לשאר העשירונים שב לגדול, שכן הכנסותיהם של אלה האחרונים לא השתנו באופן משמעותי.

ההנהגה והצמיחה

ההנהגה הפוליטית והכלכלית של ישראל מציבה את הצמיחה כיעד חברתי -כלכלי מרכזי, כותבים עורכי המחקר. היא רותמת לכך את כל הכלים העומדים לרשותה, ובראשם את תקציב המדינה ואת המיסוי. הממשלה נוקטת במדיניות של צמצום תקציבי, שנועדה להעמיד את מרבית האשראי במשק לרשות המגזר העסקי ובמחיר נמוך. במקביל, הממשלה גם מפחיתה מסים. שני הצעדים מיועדים לעודד את הצמיחה.

מאז המחצית השנייה של 2003 , המשק הישראלי מצוי בצמיחה. חלק גדול מן הצמיחה - כשני שלישים - נובע מנסיבות חיצוניות, ובראשן הרגיעה בעימות עם הפלסטינים והצמיחה שנרשמה בשנים האחרונות בשווקי הייצוא של ישראל. לפי הערכת בנק ישראל, המדיניות הממשלתית - ובתוכה מדיניות הצמצום התקציבי ומדיניות הפחתת המיסוי - תרמה את השליש הנותר לצמיחה.

המדיניות הממשלתית תרמה לעידוד הצמיחה - אך בו בזמן היא לא תרמה לצמצום הפערים והאי שוויון בחברה הישראלית. הנתונים המוצגים במחקר של מרכז אדווה מעלים כי צמיחה כשלעצמה, כאשר היא אינה מלווה במדיניות ציבורית נאותה, עשויה להתגלות כיעד חסר וחלקי. רק חלקים מצומצמים של החברה והכלכלה בישראל צמחו, בעוד שחלקים רבים אחרים נותרו מאחור. ענפי ההיי-טק השרותים העסקיים והפיננסים צמחו מאוד, משכו אליהם השקעות גדולות ותיגמלו את עובדיהם בנדיבות.

לעומת זאת, ענפים אחרים לא צמחו, או שצמחו בשיעורים נמוכים, לא הצליחו למשוך אליהם השקעות ותיגמלו את עובדיהם ביד קפוצה. כתוצאה מכך, שכבה דקה, יחסית, של ישראלים ידעה גידול בהכנסות וברמת החיים, בעוד שמרבית הישראלים דרכו במקום או שחוו נסיגה יחסית ברמת החיים.

הפערים בין העשירון העליון לכל השאר

מהדו"ח עוד עולה, כי ישנם פערים עמוקים בשכר, המסבירים את החלוקה הבלתי-שוויונית של פירות הצמיחה. פערים חמורים קיימים גם בחינוך ובהשכלה הגבוהה - שני תחומים הטומנים בחובם את היכולת לצמצם בעתיד את פערי ההווה. עוד מצביע המסמך על פערים ההולכים וגדלים בתחום הבריאות. לבסוף, המסמך מצביע על פערים עמוקים בתחום הפנסיה.

המדד המקובל למדידת הצמיחה הוא השינוי משנה לשנה בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג: סך הסחורות והשרותים שנוצרו במהלך שנה נתונה בתחומי המדינה). כאשר מחלקים את התמ"ג במספר התושבים מקבלים את התמ"ג לנפש, המשמש גם מדד של רמת החיים.

ב-1980 היה התמ"ג לנפש בישראל 5,612 דולר, ב-2005 (השנה האחרונה עבורה מספק הבנק העולמי נתונים עולמיים) הוא עלה ל-17,889 דולר. עבור ישראל יש נתונים מעודכנים יותר: ב-2006 הגיע התמ"ג לנפש ל-20,139 דולר לנפש, ואומדנים מעודכנים לשנת 2007 מצביעים על גידול נוסף של 3.4%, במלים אחרות, כ-20,800 דולר לנפש.

בעשור וחצי האחרונים המשק הישראלי ידע תקופות של צמיחה נאה, אך בתרשים שלהלן ניתן לראות כי פירות הצמיחה התחלקו באופן לא שוויוני: בעוד שהכנסות העשירון העליון גדלו במקביל לגידול בתמ"ג, הכנסות העשירונים האמצעיים והנמוכים השתנו אך במעט.

הכנסותיו של העשירון העליון המשיכו לגדול גם בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, 2002-2001, שבהן הצמיחה של המשק נבלמה. ב-2003 נרשמה ירידה גם בהכנסות העשירון העליון. אולם כבר בשנה שלאחריה, 2004 , שב המשק לצמוח ושבו הכנסות 2006: הכנסות העשירון העליון - העשירון העליון לגדול. הצמיחה נמשכה גם בשנים 2005 המשיכו לגדול גם הן, אם כי בקצב מעט איטי מזה של הצמיחה, ועדיין לא שבו לרמתן ב-2002. הפער בין העשירון העליון לשאר העשירונים שב לגדול, שכן הכנסותיהם של אלה האחרונים לא השתנו באופן משמעותי.

על השאלה מדוע הצמיחה אינה מיטיבה באותה מידה עם כולם, עונים באדווה: בראש ובראשונה, משום שלא כל חלקי המשק צומחים באותה מידה. המדד המקובל של צמיחה, הגידול בתמ"ג, הוא סכום כוללני המסתיר תמונה מורכבת, של ענפים הצומחים בקצב מהיר כשלצדם ענפים שקצב צמיחתם איטי. הנה מה שקרה בישראל מאז 1997, לפי נתוני הלמ"ס, בענפי משק נבחרים: שיעורי הצמיחה הגבוהים ביותר נרשמו בתעשיות הטכנולוגיה העילית, המוכרות בשמן האמריקני, היי-טק (רכיבים אלקטרונים, תרופות, ציוד מדעי ורפואי, ציוד תקשורת) ובענף הפיננסים והשרותים העיסקיים (בנקים, ביטוח, קופות גמל, נכסי דלא ניידי).

התוצר של ענף הטכנולוגיה העילית גדל ב-70% בין 1997 ל-2000. בתקופת האינתיפאדה ירד תוצר הענף בכ-21%, בהשוואה לשיא שנרשם ב-2000 . מאז 2003 מצוי הענף שוב במגמה של צמיחה, עם עליות ומורדות (למרות הצמיחה המחודשת, בשנת 2006 תוצר ענף הטכנולוגיה העילית היה עדיין נמוך מזה שנרשם בשנת 2000 , שהיתה יוצאת דופן).

תוצר ענף הפיננסים והשרותים העיסקיים גדל בין 1997 ל-2000 ב-38%. האינתיפאדה לא פגעה בענף, להוציא את שנת 2003 שבה התוצר היה דומה לזה של שנת 2000. לעומת שני אלה, ענף התעשיות המסורתיות (מזון, טקסטיל, דפוס ועור) לא רשם צמיחה בין השנים 1997 - 2005: למעשה, תוצר הענף ירד בשנים אלה ב-5%.

ענפים שבהם ההשקעות גדולות צומחים יותר - ויכולים לתגמל את עובדיהם בהתאם. מכאן שפירות הצמיחה מתחלקים באופן בלתי שווה.

ניתן לראות כי השכר בתעשיות הטכנולוגיה העילית הוא הגבוה ביותר, אומרים באדווה: עלות השכר השנתית הממוצעת של שכירים בענפים אלה עמדה בשנת 2006 על 228 אלף שקל (עלות השכר כוללת את השכר ברוטו של העובד, את ההטבות הסוציאליות ואת המסים שהמעסיק משלם על שכר העובדים). סכום זה היה גבוה פי 1.3 מעלות השכר בתעשיית הטכנולוגיה המעורבת עילית, פי 1.9 מעלות השכר בתעשיית הטכנולוגיה המעורבת מסורתית ופי 2.3 מעלות השכר בתעשיית הטכנולוגיה המסורתית.

העשירון העליון הגדיל את חלקו בעוגת ההכנסות

באדווה טוענים שכאשר הצמיחה, ההשקעות והשכר הגבוה מתרכזים בחלק קטן של המשק והחברה בישראל, אין זה פלא שעוגת ההכנסות מתחלקת באופן בלתי שוויוני. בשנים 1990 - 2005, העשירון העליון הגדיל את חלקו בעוגת ההכנסות. חלקו של העשירון התשיעי כמעט ולא השתנה, ואילו חלקם בעוגה של שאר העשירונים קטן.

ב-2006, העשירון העליון קיבל 28.3% מכלל ההכנסות בישראל. העשירון העליון והעשירון התשיעי, ביחד, קיבלו 44.8% מכלל ההכנסות בישראל.

חלקם בעוגת ההכנסות של שבעת העשירונים הנמוכים ירד בשנים 1990 - 2003. בשנות האינתיפאדה, 2001 - 2003, שבהן שרר מיתון כלכלי, איבד גם העשירון ה-8 מחלקו בעוד שחלקו של העשירון ה-9 נותר כמעט ללא שינוי. העשירון העליון היה היחיד שחלקו המשיך לגדול: אך ב-2003, כאשר המיתון הוביל לקיצוצי שכר גם בדרגות הבכירות, נרשמה ירידה בחלקו של העשירון העליון ובמקביל, עלייה מזערית בחלקם של שאר העשירונים.

בשלוש השנים האחרונות, 2004 - 2006, שהיו שנים של צמיחה מחודשת, חלקם בעוגת ההכנסות של שבעת העשירונים הנמוכים ירד במעט וחלקו של העשירון השמיני נותר ללא שינוי. רק שני העשירונים העליונים הגדילו את חלקם, ל-44.2% בשנת 2004 , ל-44.7%. בשנת 2005 ול-44.8% בשנת 2006.