ועכשיו אופטימיות זהירה
גם הירידה שחלה בתפישת הסיכון של המשקיעים והתחדשות פעילות הרכישות והמיזוגים של חברות תרמו לעליות. בסיכומו של השבוע נרשמו עליות נאות במדדי המניות: ה- S&P500 עלה ב-1.3% (שבוע מקוצר) מדד היורוסטוקס האירופאי עלה ב-2.5% הניקיי עלה ב-1.8% ובשווקים המתעוררים נרשמה עליה של 2.5%. התשואה של האג"ח הממשלתית ל-10 שנים רשמה עלתה לרמה של 5.04%. ברקע הנפט ממשיך לטפס לרמות גבוהות ונע סביב 71$ לחבית ויותר.
מדד מנהלי הרכש במגזר היצרני היה חזק מהצפי בחודש יוני וכך גם היה בהזמנות ממפעלים. מדד מנהלי הרכש (ISM), המנטר את רמת הפעילות הנוכחית והעתידית בייצור, מצביע זה חודש שני ברציפות על עליה צפויה בפעילות הענף. ההזמנות ממפעלים אומנם ירדו בחודש מאי אך הרבה פחות מהצפי (0.5% מול צפי של 1.3%). הדבר עורר אופטימיות במיוחד נוכח הצל שמטיל המשבר בשוק הסאב פריים למשכנתאות על שוק האשראי. אותו צל בדיוק הוביל את התשואה על האג"ח הממשלתית של ארה"ב אל מתחת לרמה של 5% בשבוע האחרון אך, כאמור עם פרסום הנתונים והתחדשות פעילות הרכישות והמיזוגים שבה ועלתה התשואה לרמתה הנוכחית.
באירופה וביפן נהנו מאוד מההתפתחויות בשוק המניות האמריקאי ובמקביל גם באירופה התחדשה מגמת המיזוגים והרכישות של חברות. הנתונים הכלכליים מצביעים על תמונה מעורבת באירופה. נתוני הייצור התעשייתי היו חלשים באופן מפתיע במרבית מדינות מרחב האירו ולעת עתה הדבר מוסבר בעונתיות ובחופשות החגים שהתארכו עקב מזג האוויר הטוב. הקמעונאיות מפגינות חולשה ועדיין אינן הופכות כוח מוביל בכלכלת אירופה. הדבר עשוי להשתנות עם ימשך השיפור שמתרחש מזה זמן בשוק העבודה: בגרמניה ירד שעיור האבטלה לרמתו הנמוכה ביותר מזה 12 שנה ובמקביל חל שיפור גם באבטלה במשק הצרפתי. הירידה באבטלה לצד עליה במספר המועסקים לאורך זמן עשויים ליצור לחצים לעליות שכר, לעלות את ביטחון הצרכנים ובסופו של תהליך להביא עליה בהוצאות הצרכנים. הבנק המרכזי באנגליה ובמרחב האירו מתכנסים היום ,כל אחד בנפרד , לדון בגובה הריבית שלהם. בשניהם הריבית היא בכיוון מעלה אך בישיבה זו לא צפוי שיוחלט על העלאה והריבית והיא תותר על כנה.
סקר הטנקן הרבעוני הצביע ביוני על המשך ההתאוששות בסקטור הפרטי אם כי הוא מאותת על התמתנות הקצב שלה. הסקר חושף כי לחצי המחירים התמתנו אף הם והמצב השפיר בשוק העבודה נמשך. הדוח הפיג את החשש שהמשק היפני עתיד להאט את קצב צמיחתו באופן דרמטי ועם זאת נראה כי החברות הפכו זהירות יותר. ברבעון השני הן הציגו תוכניות השקעה שמרניות יותר וזאת לאחר עליה נאה מאוד בהשקעות העסקים בשנתיים האחרונות.
בסוף השבוע הקרוב יתפרסם הדוח על שוק העבודה בארה"ב שירכז את תשומת לב המשקיעים. באירופה יתפרסמו נתונים נוספים על הפעילות במגזר היצרני והאומדן המעודכן לצמיחה ברבעון הראשון. ביפן צפוי צבר נתונים הכולל: הזמנות של ציוד ממוכן, מדד אמון הצרכנים ופרסום החלטת הבנק המרכזי לגבי גובה הריבית שלו (לא צפוי שינוי).
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
