איתוראן - רצה למרחקים ארוכים

"העניין המרכזי הוא מבנה המחירים הקיים שעודנו תומך במגמת העלייה", מעריך המנתח הטכני, אייל גורביץ' במקרה של איתוראן. פעמיים בשבוע אתם בוחרים מניה וגורביץ' מנתח
אייל גורביץ |

משקיעים רבים מתלבטים בין מסחר תוך יומי, מסחר קצר טווח או מסחר לטווחים ארוכים. כל טכניקה ויתרונותיה, כל טכניקה וחסרונותיה. ברמת העיקרון אמור כל משקיע להתאים את סוג ההשקעה שהוא בוחר לאופיו. כל סגנון מסחר דורש זמן מסך שונה, משך זמן תגובה שונה וטכניקות שונות. אלא שקיימים מקרים שהתנהגות המניה כופה סגנון מסחר. מניה כגון איתוראן, קיימת כדי לספק למשקיע את האפשרות לסחור לטווח ארוך.

מניית איתוראן החלה את מהלך העליות בנובמבר 2002 במחיר של כ-23 שקלים למניה. מהלך העליות שהחל מנקודה זו, לא רק שהיה ארוך, אלא שהיה בנוי היטב: התרחבות המחזורים, רמות ההתנגדות שנשברו כלפי מעלה הפכו לשמש כרמות תמיכה, התיקונים הטכניים התחסלו בטווחים המקובלים והמניה היתה צפויה כמו יום שרב בחודש אוגוסט.

העובדה שהמגמה הראשית עודנה מגמת עלייה, משמשת כעוגן משמעותי במשוואת קבלת ההחלטות של המשקיע בעל הראייה ארוכת הטווח. המסר הוא שכל עוד מצויה המגמה הראשית בעלייה, ואין סימנים לסיומה, הרי שהמניה עדיין לא פגשה את הפסגה האחרונה ודומה שכל נסיגה לא תהיה אלא בגדר אפיזודה חולפת.

דוגמה טובה לכך אפשר לראות כאשר מביטים על מהלך הירידות ממחיר של 53 ועד למחיר של כ-46 שקלים למניה. הבלימה ברמת 46 שקלים, היתה תיקון טכני של כ-33% לגל העליות הרציף, 24.5 - 53 .על רקע העובדה שהתיקון הטכני נבלם בטווחים המקובלים היתה המניה אמורה להעפיל לשיא חדש. ואכן עשתה כך.

מהלך העליות החדש שהפציע לאחר התיקון הטכני ונקודת ההתחלה שלו מסומנת ברמת 43 שקלים למניה מלווה עד היום במומנטום חזק ובמחזורים ההולכים ומתרחבים. נקודות השיא ונקודות השפל מסודרות במבנה עולה, רמות ההתנגדות שנשברות כלפי מעלה מחליפות תפקיד והופכות לשמש כרמות תמיכה ולמעשה, הסביבה הטכנית תומכת עליות.

כפי שזה נראה כעת, הרי שמהלך העליות עדיין לא אמר את המילה האחרונה. תיקונים טכניים יוצאים לדרך ללא התרעה מוקדמת ויתכן שבתקופה הקרובה נאלץ להתמודד עם תיקון בסדר גודל כזה או אחר. קשה לדעת. אלא שהתיקון אינו העניין המרכזי. העניין המרכזי הוא מבנה המחירים הקיים שעודנו תומך במגמת העלייה, לכן, כל נסיגה באשר היא חייבת להימדד לאורם של מרכיבים מסויימים ובכללם מחזורי המסחר.

סיכום: כך או אחרת כוחה של איתוראן עדיין במותניה. מהלך העליות ארוך הטווח עדיין לא מיצה את עצמו, הסביבה הטכנית תומכת עליות וסביר להניח שכל תיקון טכני לא יהיה אלא אפיזודה חולפת. רמות המחירים הנוכחיות אינן בבחינת סוף פסוק עבור המניה.

לחצו להציע מניה נוספת לקראת ה-StockDay הבא

אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

הערה : כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

ניהול הוצאות
צילום: pixabay.com

ההוצאה הממוצעת של משקי הבית בישראל: 18 אלף שקל לחודש

סקר ההוצאות וההכנסות החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הפערים הגדולים בחברה הישראלית בהוצאה החודשית - 93% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים לפחות במכונית אחת, לעומת כ-41% בלבד בעשירון התחתון

הדס ברטל |

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום את סקר הוצאות והכנסות שלה למשקי בית לשנת 2023.  מן הדוח עולה כי ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית עמדה באותה שנה על כ-26,330 שקל, בעוד ההכנסה נטו, לאחר ניכויים עמדה על כ-21,606 שקל לחודש. 77.7% מהכנסות משקי הבית מגיעות מעבודה, בעוד 12.9% מגיעות מקצבאות ומתמיכות, כאשר היתר מגיע מפנסיות וקופות גמל.

לפני הסקר, ההוצאה הכוללת לתצרוכת של משקי הבית, הכוללת את אומדן צריכת שירותי הדיור, הסתכמה ב־18,088 שקל לחודש, ירידה ריאלית של 1.4% לעומת 2022, זאת בעוד שההוצאה הכספית ללא דיור ירדה בשיעור חד יותר של 2.1% והסתכמה ב-14,823 שקל. סעיף הדיור נותר רכיב ההוצאה המרכזי (25.3% מההוצאה הכוללת), כאשר לאחריו ההוצאה מתחלקת בין תחבורה ותקשורת, כ-18.6% מההוצאה ומזון כולל פירות וירקות, כ-17.9% מההוצאה. כמו כן עולה כי הרכב ההוצאה נותר יציב ביחס לשנה הקודמת.

הרכב ההוצאה החודשית למשק בית, קרדיט: הלמ



הפערים הכלכליים באים לידי ביטוי גם בבעלות על נכסים ומוצרים בני־קיימה ובתנאי הדיור: בעוד שכ-94% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו מחשב אחד לפחות וכ-97% מהם היו בעלי מינוי לאינטרנט, בעשירון התחתון מדובר בכ-52% בלבד. גם בשוק הדיור ניכרים פערים משמעותיים. ערך דירה ממוצעת בבעלות משק בית בעשירון העליון עמד על 3.96 מיליון שקל, פי 2.6 מערך הדירה בעשירון התחתון שאומדנה מוערך בכ-1.51 מיליון שקל.