אז יש או אין בועה ברחוב אחד העם?

התשובה על השאלה הזאת הולכת ונהיית קשה מיום ליום. אך תקופת החגים הרדומה עשויה להיות - לא רדומה כלל וכלל מבחינת שוק ההון, כפי שלימד אותנו חודש אוגוסט האחרון
חזי שטרנליכט |

שאלת מיליון הדולר, או מיליון השקל ברחוב הישראלי היא "יש או אין בועה ברחוב אחד העם?". אנחנו לא יודעים את התשובה. אך מבט על רצף ימי עליות כל כך מהותי, מבלי "שיהוק" של תיקונים, עשוי להוביל כל אדם מהישוב לחשוש אם לא לקבל פיק ברכיים.

גם חודש אוגוסט לא הקל על החוששים מתרחיש ה"בועה". חודש אוגוסט התאפיין בעבר בירידות וביצועים שליליים. כך היה לפחות בחמש השנים האחרונות, והשנה - הוא הסתיים בקול תרועה ובתשואה חיובית במיוחד, במחזורים סוערים ובעניין מוגבר של משקיעים. איפה חופשת אוגוסט? היתה כלא היתה. נכון, זה היה חודש אוגוסט שיכנס לספרי ההיסטוריה. עמוס במיוחד באירועים: התנתקות, התפטרות נתניהו, קלאבמרקט, ועוד ועוד. חודש שונה.

אבל גם השנה הזאת היתה שונה. היום מתפרסם בתקשורת הדו"ח הלא וודאי על מותו של ערפאת. עוד לא חלפה שנה מאז מותו והעולם השתנה. מהיום שחלף הראיס הפלשתיני מחולל הטרור מהעולם ועד עתה זינק מדד המעו"ף ביותר מ-31%, מדד s&p500 בארה"ב עלה ב-5.4% עלובים, מדד הנאסד"ק? הוא הוסיף 5.3%. זאת לא תשואה עודפת, ובדיעבד - גם לא עננה חולפת. אך פנינו אל העתיד הלא ברור.

העתיד שוב לוט בערפל, כמו תמיד באזורנו. מערכת בחירות בפתח, שר אוצר חדש שמפטרל בבתי תמחוי בדרום, מסגרת תקציב שכולם מבטיחים שלא לפרוץ - אך עלויות ההתנתקות וההטבות שמבטיחים הפוליטיקאים עלולות לערער אותה, מדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד מאוד שנמצאת לקראת סיום, עקב אלן גרינספאן ולחצים אינפלציוניים אפשריים. סימני השאלה מתרבים, ובאחד העם? החגיגה נמשכת.

ולא רק במניות. גם האג"ח זוכות לאמון השווקים עם התחזקות לא פוסקת. השחרים הארוכים? הם לא שומעים על החששות. הם נסחרים בשבוע האחרון מתחת לקו 6%. פערם מול הריבית הדולרית הולך ומצטמצם. נכון שהם עוקבים אחרי האג"ח האמריקניות הרחוקות, אבל אמון כזה בשקל ובחובות ממשלת ישראל - אתם חייבים להודות שזה גורם לרעד קל בסרעפת. כל כך הרבה שנים שלימדו אותנו אחרת, פתאום התבגרנו כל כך? המחשבה שהכל פטה-מורגנה רגעית עשויה לחזור שוב ושוב.

אז במה תלויה החגיגה ברחוב אחד העם? אותה חגיגה שמובילה מניות מובילות במדדים הכבדים להניב תשואות "מטורפות" - ישנן 7 מניות שהניבו מעל ל-25% מאז תחילת השנה והן כוללות את שני הבנקים הגדולים של המשק, כיל, החברה לישראל, וקבוצת דלק. מניית כיל עלתה ב-74.7% מאז תחילת השנה. אילו הן לאו דווקא המניות ה"קלות" במדד. חלק מהאחרונות דווקא הניבו תשואות שליליות או קטנות מאז תחילת השנה.

העלייה בתשואות של המניות הכבדות והנזילות ביותר בבורסה, הנתונים שפרסם בנק ישראל החודש על כניסה מסיבית של משקיעים זרים במחצית הראשונה, הירידה לפרקים של הדולר ביחס לשקל, ועוד סימנים, עשוייה ללמד שלשחקנים הזרים - אותם בנקים מחו"ל שעובדים "בשיטות" שלהם, יש תפקיד משמעותי בהרמת המדד. בחוץ מסתובבים כרישים ולוויתנים ועדיין לא ברור מי מהם אסף את כל הסחורה הזאת עד עכשיו.

למרות שתקופת החגים בישראל ידועה כתקופה רדומה מבחינה עסקית, יהיה מעניין לעקוב אחרי הבורסה בתקופה הזאת. חודשי ספטמבר ואוקטובר עתידים להניב תוצאות ראשוניות באשר לסיום הליך ההתנתקות, והתנעת התהליכים הפוליטיים במקביל. חודש אוגוסט לימד אותנו שהעת האחרונה לא מאפשרת תקופות של שקט ונחת. כך שייתכן וההשפעות של "החגים" על הבורסה עשויות להיות לא רדומות כלל וכלל.

מאת: חזי שטרנליכט.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

מירי רגב
צילום: שאול לנדנר

משרד התחבורה עושה סדר במספרי הדרכים והכבישים - הכל במקום אחד

כל המספרים במקום אחד: משרד התחבורה משיק מפת כבישים אחידה ומעודכנת שתשמש גם את הנהגים וגם את המשטרה

מנדי הניג |

משרד התחבורה השיק את "מפת מספרי הדרכים הארצית הרשמית של ישראל", לראשונה גם באינטרנט. המפה, שתהווה מעתה מקור המידע הרשמי והיחיד לנושא, נועדה לאחד את כלל הנתונים הקיימים ולמנוע כפילויות וסותרות במספור הכבישים. המשמעות: מהיום, כל גורם ממערכות GPS ועד המשטרה יעבוד על בסיס נתונים אחיד ומעודכן.

לדברי שרת התחבורה מירי רגב, "מפת מספרי הדרכים הרשמית מכניסה סדר והיגיון במספור רשת הכבישים, וכך תסייע לכל נהג ונוסע להתמצא בדרכים בקלות ובבטחה, ותשמש גם את הגורמים המקצועיים לניהול תנועה מתקדם ושקוף".

הצורך במפה אחידה גבר בשנים האחרונות עם התרחבות רשת הכבישים בישראל. כל כביש חדש מקבל מספר המשולב בשלטי הדרכים ובמערכות הניווט, אך עד כה היו מקרים של חוסר עקביות בין גורמים שונים. המספור הרשמי אמור לפתור את הבעיה ולאפשר מעקב ברור אחר תאונות, תחזוקה ותפעול התנועה.

מאחורי המספרים

בניגוד למה שנהוג לחשוב, המספור הוא לא שרירותי. מספר זוגי מציין דרך אורך מצפון לדרום כמו כביש 2 לאורך החוף או כביש 6 חוצה ישראל בעוד שמספר אי-זוגי מסמן דרך רוחב ממערב למזרח, דוגמת כביש 1 המחבר את תל אביב לירושלים או כביש 65 החוצה את העמקים.

גם מספר הספרות חשוב: כבישים חד-ספרתיים הם הצירים הראשיים והמהירים ביותר, כמו כביש 1 או כביש 4. כבישים דו-ספרתיים מייצגים צירים אזוריים מרכזיים, למשל כביש 44 או כביש 65, וכבישים תלת- וארבע-ספרתיים משמשים לדרכים משניות ומקומיות.