השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 

• גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
• ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מפרסם היום את פרק המע"מ בדו"ח מינהל הכנסות המדינה לשנים 2023-2024. לפי הדו"ח, שיעור המע"מ בישראל עדיין נמוך מעט מהממוצע במדינות ה-OECD, והגבייה ביחס לתוצר אינה חריגה בהשוואה בינלאומית. אבל בין השורות, ובעיקר דרך ההשוואות שמציג האוצר עצמו, זה נראה כמו יותר מרמז שיש עדיין מרווח תיאורטי להעלאה נוספת.

מצד אחד, שיעור המע"מ עצמו. נכון לינואר 2025 המע"מ עומד על 18%, מעט מתחת לממוצע מדינות ה-OECD שעומד על כ-18.9%. גם בהשוואה היסטורית, ישראל לא בולטת לרעה. אחרי משבר 2008 מדינות רבות העלו מע"מ, וישראל העלתה אז את השיעור ב-2.5 נקודות אחוז, מהלך דומה למה שנעשה בעולם. בקורונה, אגב, כמעט לא היו שינויים בכלל. כלומר, קשה לטעון שהמע"מ בישראל “גבוה במיוחד” במונחים בינלאומיים.

מצד שני, התדירות. אנחנו יוצאי דופן. בין 2002 ל-2025 שיעור המע"מ שונה 10 פעמים, חריג מאוד בהשוואה ל-OECD, שם רוב המדינות שינו את המע"מ בין אפס לשלוש פעמים בלבד. הדו"ח מסביר שהמדיניות בישראל הייתה לאורך שנים פרו-מחזורית: כשהגירעון עלה העלו מע"מ, וכשהגבייה השתפרה הורידו. הבעיה, לפי הכלכלן הראשי, היא שהתמסורת למחירים אינה סימטרית. העלאות מתגלגלות לצרכן מהר ובאופן רחב, הפחתות הרבה פחות. כך נוצרת עם הזמן רמת מחירים מצטברת גבוהה יותר, שתורמת ליוקר המחיה גם בלי קשר לשיעור הרשמי עצמו.

• פורסם מכרז להארכת כביש 6 לצפון הארץ והקמת 3 מחלפים חדשים
• האוצר חותם על זיכיון לאנרגיה סולארית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בינואר 2025, אחרי כמעט עשור של יציבות על 17% (מאז אוקטובר 2015) המע"מ הוקפץ ל-18%, מאחורי הסיבות לעלייה יש את עלויות המלחמה הישירות והעקיפות. מעבר לעלויות המלחמה עצמה, המסקנה במערכת הביטחון ובדרג המדיני הייתה שישראל צריכה להגדיל משמעותית את תקציב הביטחון "הבסיסי" לשנים הבאות. כדי לממן תוספת קבועה של מיליארדי שקלים בכל שנה מבלי למוטט את הכלכלה, נדרש צעד שמניב הכנסות גבוהות ויציבות והמע"מ הוא אחד המסים האפקטיביים ביותר לצורך זה. בנוסף, כתוצאה מההוצאות הגבוהות והירידה בהכנסות ממסים אחרים בתחילת המלחמה, הגירעון בתקציב המדינה זינק. כדי לשמור על האמינות הכלכלית של ישראל בעיני העולם ובעיני חברות דירוג האשראי (כמו Moody's ו-S&P), הממשלה הייתה חייבת להראות "אחריות פיסקלית" כלומר, להציג תוכנית שמקטינה את הגירעון בטווח הארוך.